דבקת האפונים

דבקה זיפנית
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	גנציינאים
משפחה:	פואתיים
סוג:	דבקה (צמח)
מין:	דבק האפונים
שם מדעי
Galium pisiferum

דְּבֵקַת הָאֲפוּנִים (שם מדעי: Galium pisiferum) הוא צמח עשבוני חד-שנתי לא שכיח ותת-אנדמי ממשפחת הפואתיים. זהו צמח מטפס בזכות זיפים מאונקלים קצרים הפונים לבסיס הצמח על צמחים על עצמים ואף גבעול על גבעול, ולעיתים הוא יוצר בחורשים גושים צפופים. המאפיין המבדיל אותו משאר מיני הדבקה הוא פרודות הפרי דמויי אפון, כדורי חלק וקירח (מכאן שמו המדעי והעברי) ולעיתים אחת משתי הפרודות מנוונות. ובנוסף פרחיו הקטנים לבנים כחלב; רובם דו-מיניים, אך לעיתים מצויים גם פרחים זכריים בלבד.

פנולוגיה

העלווה מתפתחת בראשית נובמבר וקמלה באמצע מאי. הפריחה נמשכת מסוף ינואר עד תחילת מאי. חנטת הפירות מתרחשת מסוף פברואר עד אמצע מרץ. פירות בשלים ניכרים מסוף מרץ ועד תחילת אפריל. פיזור הזרעים מתרחש מאמצע אפריל ועד סוף יוני.

בית גידול ותפוצה

תחום תפוצתה העולמי של דבקת האפונים מצומצם למזרח הים התיכון וכולל את קפריסין, סוריה, לבנון, ירדן וישראל. בישראל היא גדלה ברחבי החבל הים-תיכוני בצפון הארץ ובמרכזה, והיא שכיחה בבתות, בחורש, במקומות סלעיים ואף בקרבת יישובים.

דבקת האפונים היא אחד המינים המובהקים של הפלורה המזרח ים-תיכונית. בישראל היא חולקת עם דבקה זיפנית הדומה לה את אותם חבלי הצומח הים-תיכוניים ובתי גידול דומים, אך בניגוד אליה – שהיא מין רחב תפוצה כמעט כלל עולמי – תחום תפוצתה של דבקת האפונים מוגבל בעיקר לאזור המזרח ים-תיכוני, ובישראל היא מצויה בעיקר בחבל הים-תיכוני של ישראל – ברמת הגולן, בבקעת החולה, בגליל העליון ובגליל התחתון, בכרמל, בשומרון, בהרי יהודה, בשפלה ובמישור החוף. היא חודרת גם לאזורי ספר המדבר בצפון הנגב ובבקעת הירדן. לעומת זאת היא נעדרת כמעט לחלוטין מן האזורים הצחיחים של הנגב הדרומי והערבה.

מורפולוגיה

דבקת האפונים היא צמח עשבוני חד-שנתי, מסועף, מטפס ומשתרע למרחקים. גובהו 50 עד 100 ס"מ, ואורך גבעוליו עשוי להגיע עד שלושה מטרים. הזיפים המאונקלים שעל הגבעולים והעלים מאפשרים לצמח להיאחז בצמחים ובעצמים ולעלות עליהם.

הגבעולים רפויים ואינם זקופים מעצמם, אלא מטפסים או נשענים על צמחים סמוכים באמצעות זיפים המאונקלים לאחור (כלפי הבסיס). הם מרובעים בחתך, ולאורך הקרנות הבולטות שלהם נישאים זיפים קצרים המאונקלים לאחור. לעיתים מצויות שערות ארוכות סמוך למפרקים (נתון הדורש אימות).

העלים ערוכים בדורים בני 6 בדרך כלל, ולעיתים בדורים בני 4 או 7. העלים התחתונים דמויי ביצה הפוכה עד דמויי מרית וקודקודם קהה; שאר העלים אליפטיים-אזמלניים עד מוארכים ומסתיימים בחוד קצר שאינו מאורך. לאורך שפת העלה מצויים זיפים מאונקלים, אך בגב העלה אין זיפים לאורך העורק האמצעי. העלים מחוספסים מעט למגע.

התפרחת היא מכבד עלוותי: ציר ראשי מתפצל לענפי תפרחת שלאורכם נישאים עלים. בקצות הענפים מצויות תפרחות מסוימות מרובות פרחים ודחוסות למדי.

הפרחים קטנים ונכונים. הם לרוב דו-מיניים, אך לעיתים מצויים גם פרחים זכריים בלבד; לפיכך הצמח עשוי להיות פוליגמי.

האבקנים ארבעה, מעורים בצינור הכותרת.

השחלה תחתית, מורכבת משני עלי שחלה ובעלת שתי מגורות. עמוד השחלה יחיד ומתפצל בקודקודו לשתי אונות; הצלקות דמויות קרקפת.

עוקצי הפרי כפופים מטה, ואורכם כאורך הפרי או ארוך ממנו.

הפרי מפרדת המורכבת משתי פרודות כמעט כדוריות, יבשות וחד-זרעיות; קוטרן 3 עד 6 מ"מ. הפרודות חלקות וקירחות, ובהבשלה צבען ירוק חיוור ועליהן קווקווים לבנים. אחת משתי הפרודות לעיתים קרובות מנוונת.

הבחנה ממיני דבקה אחרים

המראה הכללי של דבקת האפונים וצורת חייה מצמצמים את רשימת המינים האפשריים. דבקת האפונים היא עשב חד-שנתי מטפס שגובהו 50 עד 100 ס"מ. הגבעולים מטפסים באמצעות זיפים מאונקלים ויוצרים גושים צפופים וגבוהים, העשויים להגיע לגובה של יותר ממטר אחד. התפרחות הלבנות בולטות בשדה, והצמח מפיץ ריח נעים ועדין האופייני למין. בכך היא נבדלת ממיני דבקה אחרים שהם בני-שיח או רב-שנתיים, נמוכים יותר ולעיתים אינם מטפסים, וכן ממינים שתפרחותיהם אינן לבנות.

דבקת האפונים – Galium pisiferum – נבדלת מרוב מיני הדבקה בישראל בעיקר במבנה הפרי. הפרי הוא מפרדת המורכבת משתי פרודות כמעט כדוריות, חלקות וקירחות לחלוטין, ירוקות-חיוורות ובעלות קווים לבנים; קוטרן 3 עד 6 מ״מ, ולעיתים קרובות אחת משתי הפרודות מנוונת. מאפיין זה שולל כמה מינים קרובים שפני הפרודות שלהם אינן חלקות.

• בדבקה עדינה (Galium spurium) הפרודות אמנם קטנות וקירחות יחסית, אך הן קטנות בהרבה (כ-1.5 עד 2 מ"מ בלבד), ולעיתים מכוסות שערות כפופות קצרות מאוד.
• בדבקת הפטמות הפרודות מכוסות פטמות גדולות וצפופות.
• בדבקת החפים המדברית פני הפרודות מכוסים פטמיות חרוטיות לבנות.
• בדבקת משולשת וכן בדבקת סמואלסון פני הפרודות מכוסים גבשושיות ברורות.

לפיכך פרי כדורי, חלק וקירח שקוטרו גדול יחסית (3 עד 6 מ"מ), מהווה סימן זיהוי ברור לדבקת האפונים.

בנוסף הכותרת לבנה וגלגלית; צינור הכותרת קצר מאוד ביחס לאונות ולכן הכותרת אינה פעמונית. תכונה זו שוללת את דבקת הנחלים, צמח רב-שנתי גבוה שפרחיו לבנים וגבעוליו מחוספסים.

הבחנה מדבקה זיפנית

הסימן המכריע להבחנה בין דבקת האפונים לדבקה זיפנית הוא מבנה הפרי. בדבקת האפונים הפרי הוא מפרדת המורכבת משתי פרודות כדוריות, חלקות וקירחות, ירוקות-חיוורות ובעלות קווים לבנים; קוטרן 3 עד 6 מ"מ, ולעיתים קרובות אחת משתי הפרודות מנוונת. לעומת זאת בדבקה זיפנית הפרודות מכוסות זיפים ארוכים ומאונקלים.

כאשר הצמח צעיר או כאשר טרם התפתח הפרי, ניתן להבחין בין המינים לפי העלים והזיפים שעליהם. בשני המינים מצויים זיפים מאונקלים בשפת העלה, אך בדבקה זיפנית הם מצויים גם לאורך העורק האמצעי בגב העלה. לעומת זאת בדבקת האפונים גב העלה חסר בדרך כלל זיפים לאורך העורק האמצעי והוא חלק יחסית למגע. העלים בדבקת האפונים ערוכים בדרך כלל בדורים בני 6, ולעיתים רחוקות בני ארבעה, חמישה או שבעה עלים; בדבקה זיפנית העלים ערוכים בדורים בני 6 עד 10 ולעיתים רחוקות בני ארבעה.

גם גודל הפרחים מסייע להבחנה, אם כי קשה להעריכו בשדה. בשני המינים הכותרת לבנה וגלגלית, אך בדבקת האפונים קוטר הפרח כ-3.5 עד 4 מ"מ, ואילו בדבקה זיפנית כ-2 עד 2.5 מ"מ בלבד.

הבדל נוסף ניכר במבנה התפרחת ובמראה הכללי של הצמח. בדבקה זיפנית הפרחים ערוכים בתפרחות חיקיות מעוטות פרחים, ואילו בדבקת האפונים הם ערוכים במכבד עלוותי שבתוכו תפרחות מסוימות מרובות פרחים ודחוסות למדי. משום כך נראית פריחתה של דבקת האפונים כגוש לבן צפוף ובולט יותר בשדה.

קישורים חיצוניים

• דבקת האפונים, באתר NCBI (באנגלית)
• דבקת האפונים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• דבקת האפונים, באתר צמח השדה
• דבקת האפונים, באתר צמחיית ישראל ברשת
• דבקת האפונים, באתר Tropicos (באנגלית)
• דבקת האפונים, באתר GBIF (באנגלית)
• דבקת האפונים, באתר The Plant List (באנגלית)
• דבקת האפונים, באתר IPNI (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

דבקת האפונים43022926Q15451138