גרהרד בקנהוס
 |
גרהרד בקנהוס (בגרמנית: Gerhard Bakenhus; 14 בדצמבר 1860 - 12 בדצמבר 1939) היה צייר גרמני.[1]
ראשית חייו
גרהרד אמיל בקנהוס נולד ב-14 בדצמבר 1860 כבן האורג והרוכל יוהאן הרם בקנהוס בגרוסנמר ליד אולדנבורג. חוות ההורים עם חנות קטנה. גרהרד בקנהוס, החל להתנסות בצבעים כבר בגיל צעיר. הוא נשלח לצייר ברסטדה לאחר שלמד בבית הספר בכפר.
בשנת 1879 סיים את חניכותו כצייר וזגג. ואז הוא הגיע לאולדנבורג. העניין שלו בציורים בגלריה של הדוכסית הגדולה הביא לכך שהוא קיבל שיעורים מהאוצר שלה. איתו פגש את הצייר הצעיר ריכרד טום דיק (1862–1943), שקיבל מענק מהדוכס הגדול, והיה איתו חבר לכל החיים. גרהרד בקנהוס עקב אחרי חברו לברלין בשנת 1880 והמשיך לחיות על רווחים מזדמנים, כולל כצייר מהיר בתצוגות מגוונות, כצייר דקורטיבי, צייר בית וצלם. בערב למד בבית הספר לאומנויות ומלאכה. בשנת 1888, עם מלגת הדוכסית הגדולה, הוא הצליח ללמוד במשך שני סמסטרים בקרלסרוהה אצל פרופסור גוסטב שנלבר (1851–1917), כצייר נוף.
חיים ועבודה
לאחר שחברו עזב את ברלין, חזר גרהרד בקנהוס לאולדנבורגר, עבד כצייר בית וחזר ללימודים באוגוסטום. בשנת 1886 נסע להמבורג ועבד במכון ליטוגרפי. כמו כן היה במשך שש שנים צייר תיאטרון, ליתוגרף וצלם בהמבורג וברלין.
היה לו ידע טכני טוב, וכן רעיונות אמנותיים ברורים ותמיד נטה לדבוק בתאוריה על אמנות. בקנהוס חזר לאולדנבורג בשנת 1895, שם תוך עשר שנים הוא הצליח להשיג דריסת רגל כצייר נוף עצמאי וצייר טבע דומם. בשנת 1905 הוא בנה לעצמו בית מול העיירה בקריינברוק המרוחקת והתחתן עם אן וילהלהמיין פרדיננדה אמה קרסבאום (1876–1964), שהייתה מנהלת חנות ואומנית מצליחה. נולדו להם שני ילדים.
ציירי נוף היו הרבה פחות מבוקשים באותה תקופה מאשר ציירי פורטרטים. מרכז הביצות הצפוני-מערבי, החורש והאדמות היו במרכז עבודתו הציורית. ציוריו הם בעצם בעלי אופי לירי ומייצגים תופעות ומצבי רוח טבעיים שתיעד באופן הוליסטי. הרכב התמונה יציב, גווניו מדורגים ומשובחים, אפילו עם משטחי צבע גדולים. סגנונו, שגובש בשנת 1905, הפך אותו לנציג מכובד של הציור הפתוח בצפון מערב גרמניה וככזה, באיחור קל, לנציג בולט של ציור אולדנבורג.
מורה לציור
מכיוון שבקהנהוס מעולם לא רצה להרוויח מציוריו, התקציב המשפחתי היה מאוזן לעיתים נדירות. במכתב לטום דיק בשנת 1922 הוא התוודה: "חסר לי תמיד כסף לקנות צבעים, ספרים וכדומה." אז הרעיון להעביר שיעורי ציור היה מאוד ברור. לשיעורי הציור שלו, הייתה משמעות מיוחדת עבור אולדנבורג. עוד לפני מלחמת העולם הראשונה התלמידים התכנסו סביב הצייר. עבור חלק מהאנשים מהמעמד הבינוני הגבוה, זה היה חלק מהאופנה הבורגנית, לטעום מהעולם הבוהמי ולהבין את סודות האמנות.
תערוכות
גרהרד בקנהוס התקשה לבטא את עצמו כצייר של הצבעים הקודרים של נוף מולדתו, היה בעל אופי מחוספס. הוא היה חסר מזל בעניינים כלכליים ותמיד היה צריך לחיות בצניעות, אף שהיה ביקוש לעבודתו. בשנת 1904 הוא היה מייסד שותף וחבר ועד של אגודת ציירי אולדנבורג. בשנת 1905 הוא קיבל את מדליית הכסף וב־1916 את מדליית הזהב של מדינת אולדנבורג. מפברואר עד מרץ 1909 הציג את עבודותיו בברמן כחלק מהתערוכה השלישית של התאחדות האמנים הצפון מערב גרמנים עם לודוויג דטמן, פאול מילר-קמפף, היינריך פוגר ואחרים.
בשנת 1913 הציג יחד עם מקס ליברמן באוגוסטום. בשנת 1935 הכירה בו העיר אולדנבורג עם רשומה בספר הזהב שלה.
ב-1912/13 יצא לנסיעה לצפון אפריקה, שם צייר נופי ים מהספינה ששט עליה. בשנת 1925/26 עבר לברלין.
לאחר תערוכת השנה השנייה שלו הוא חלה בסרטן, שהוביל למותו ב-1939
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Gerhard Wietek: 200 Jahre Malerei im Oldenburger Land
33032915גרהרד בקנהוס