גן צרפתי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גן טיפוסי בוו-לה-ויקונט (Vaux-le-Vicomte)
האורנז'רי בגני ורסאי
תוכנית ורסאי

גן צרפתי (נקרא גם "גן רשמי") הוא סגנון גינון ועיצוב נוף שמקורו בצרפת. סגנון הגנים הצרפתיים התפתח תחילה בחצרות המלוכה של צרפת בתקופת הבארוק (המאה ה-17).

סגנון גננות זה, שיקף תפישה תרבותית שהייתה נפוצה בצרפת לגבי עליונות האדם על הטבע ותירבות הטבע. הגנים התאפיינו בצורות גאומטריות המנוגדות לחלוטין לצורות הטבעיות, צורות שבאו לידי ביטוי בתכנון הכללי של שבילי הגן וחלקיו וגם בצורת הגיזום של השיחים וסידורי הפרחים. בשל אופיו גן צרפתי הוא גן יקר מאוד להקמה ויקר עוד יותר לתחזוקה שוטפת על מנת שתישמרנה צורות הנוף והצמחייה המיוחדות. מסיבה זו, נפוצה צורת גנים זו בבתי המלוכה והאצילים. תרבות הגנים הצרפתיים הגיעה לשיאה לפני המהפכה הצרפתית והחל מתקופת שלטונו של לואי ה-14, שיזם גם את פיתוחו של ארמון ורסאי וגינותיו, שעוצבו על ידי אנדרה לה נוטרה. גינות ורסאי נחשבות לדוגמה המרשימה והגדולה ביותר של סגנון זה.

הגן הצרפתי מחולק לחלקים מלבניים על ידי שבילים. כל חלק כזה, שהוא מעין גינה משנית בתוך היררכיה של גינות המרכיבות את הגן כולו, נקרא פרטר (Parterre) ומקורו בסגנון הגינון האיטלקי מתקופת הרנסאנס. הפרטרים, היו גינות קטנות יותר בהן יכלו האנשים לטייל להנאתם ולהתרשם מהגינון ומעיצוב הנוף.

בניגוד לארמון, המלא במשרתים ובני לוויה ואשר קירותיו מאפשרים לצותת לשיחות, הפרטר, בהיותו פתוח, היה ידוע כמקום בו ניתן היה לדבר בפרטיות ללא חשש מציתות, וקיימים לכך גם אזכורים רבים בספרות.

מאפייני הגן

  • גאומטריה - מתוך ניסיון לכפות את הרציונל האנושי על צורות הטבע כל קומפוזיציית הגן, ברמת המקרו וגם בפרטי העיצוב, היו גאומטריים. חלוקה אורתוגונלית, זוויות ישרות וקווים ישרים, קרקע אופקית, ערוגות בעלות צורות גאומטריות ברורות וגיזום תואם.
  • ציריות - בהתאם גם לתפישה חזותית שהתקיימה גם באדריכלות הבארוק ובאה לידי ביטוי גם בתכנון העירוני הצרפתי[1].
  • סימטריה - הגנים היו סימטריים לחלוטין. הסימטריה נראתה מרחוק אך הייתה פעמים רבות מושלמת לחלוטין, לדוגמה, גם בעיצוב של ערוגה מסוימת אשר הייתה לה ערוגה תואמת במרחק רב ממנה בצידו השני של הציר המרכזי. הסימטריה עליה הקפידו מתכנני הגנים הייתה לא רק אלמנט בעיצוב הנוף הכללי אלא עניין תודעתי בתכנון הרציונלי של הגן.
  • שיחים פיסוליים - גיזום מיוחד שאפשר יצירה של עצים גאומטריים. מתוך התפישה של תירבות הטבע, העצים והשיחים גודלו בניגוד לדרך הטבע בצורות שקיימות רק בציוויליזציה האנושית. תרבות גיזום זו קיימת עד היום בצרפת ובמקומות שונים. יש הרואים גם את תרבות הגיזום של פרוות הפודלים בצרפת, כהמשך של אותה תפישה תרבותית.
  • אדניות עם עצים - הידוע מכל הוא ה"אורנז'רי" שבגני ורסאי בו נשתלו עצי תפוזים קטנים בתוך אדניות קובייתיות, שניתקו את הקשר שבין העץ לאדמה. אדניות הן אמנם דבר שכיח מאוד בימינו אך שתילה של עץ בתוך קוביית אדמה מלאכותית הייתה חדשנית מאוד בתפישתה במאה ה-17.
  • סילסולים - בעיקר בהשפעת הרוקוקו, סגנון ששלט באמנות ובאדריכלות של צרפת באותן שנים, שיחים וערוגות פרחים עוצבו בסגנון "סילסולי" או כמו קונכייה[2] גם צורות הקונכיות עוצבו באופן חד ונקי שנוגד את צורת הטבע והן שמרו על סימטריה מופתית.

כאנטיתזה לגן הצרפתי האריסטוקרטי, התפתח במאה ה-18 הגן האנגלי הרומנטי, שהיה מנוגד בתפישת יחסי האדם והטבע ושאף ליצור סביבה הרמונית ורומנטית לטובת כלל הציבור.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גן צרפתי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ כדוגמת התוכנית לשיפוץ פריז שבוצעה על ידי בארון אוסמן בשנות ה-60 של המאה ה-19. על גבי תוכנית העיר הקיימת של אז, הושתתה מערכת צירים חדה וברורה שלצורך בנייתה המחודשת של פריז נבנו שדרות חדשות ובניינים רבים מאוד נהרסו לטובת סלילתן.
  2. ^ מקור המילה "רוקוקו" במילה הצרפתית "Rocaille" שפירושה "צדף".


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32661496גן צרפתי