גליל כורש

גליל כורש
	גליל כורש
פרטי הממצא
סוג	כתובת גליל
חומרים	חמר
תוכן הממצא
שפה	אכדית
יצירת הממצא
תאריך יצירה	539–538 לפנה"ס לערך
הוזמן על ידי	כורש
פרטי האתר והחפירה
תאריך גילוי	1879
התגלה בידי	הורמוזד רסאם
שם אתר	מקדש אסגילה, בבל
פרטי הממצא כיום
מיקום נוכחי	המוזיאון הבריטי

גליל כורש הוא מסמך מאמצע המאה ה-6 לפני הספירה, המכיל הכרזה של המלך כורש הגדול לבבלים תחת שליטתו. המסמך העניק זכויות אדם כמו חופש דת ושוויון אתני. המסמך נחשב מסמך זכויות האדם הראשון בהיסטוריה.^[1] המסמך, כתוב על גבי גליל חמר ונכתב באכדית, מוצג בימינו במוזיאון הבריטי.

הרעיונות במסמך התפשטו מן האימפריה הפרסית לממלכות שכנות ביניהן הודו, יוון ורומא וסייע לקדם מושגים כמו "משפט הטבע".^[1] בתקופה המודרנית תורגם המסמך לכל שש השפות הרשמיות של האו"ם, כאשר הוראות בו מקבילות לארבעת הסעיפים הראשונים של ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם.^[1]

תוכן

בהכרזה נאמר, בין השאר (שורות 20–35):^[2]

(20) אנוכי כורש מלך תבל המלך הגדול, המלך העז, מלך בבל, מלך שומר ואכד, מלך ארבע כנפות הארץ,
(21) בן כמבוזי המלך הגדול, מלך אנשן, בן בנו של כורש הגדול מלך אנשן, יוצא חלציו של שִשפִּש המלך הגדול מלך אנשן,
(22) זרע מלכים, אשר בֵּל ונַבּוּ אוהבים את שלטונו ואשר לחדוות לבם רוצים בממשלתו. כאשר נכנסתי בידידות לבבל
(23) וכוננתי בשמחה ובגיל את מושב המלכות בהיכל המושל, מַרְדֻךְּ האדון הגדול, הפך את תושבי בבל הרבים לאהבה אותי וביקשתי לעבוד אותו מדי יום ביומי.
(24) צבאותי העצומים התהלכו בשלום בקרב בבל, לא התרתי לאיש להפריע את שלומם של אנשי שומר ואכד.
(25) דאגתי לשלום בבל ובשאר ערי הקודש. בני בבל, שמח לבם בהסירי את העול המוטל עליהם שאינו הולם אותם.
(26) את בתיהם שהתיישנו תיקנתי ושמתי קץ לסבלם. מַרְדֻךְּ האדון הגדול שמח
(27–28) וביד נדיבה ברך אותי – את כורש המלך הירא, בן כמבוזי בני יוצא חלצי ואת כל צבאי,
ואנחנו בשלום לפניו הללנו היטב את אלוהותו הנעלה. כל מלכי תבל היושבים בחדרי מלכותם,
(29) מארבע כברות ארץ, למן הים העליון ועד הים התחתון, כל מלכי ארץ אמורו (המערב, הלבנט) יושבי אהלים, כולם,
(30) הביאו את מנחתם הגדולה לתוך שואנּה וינשקו את רגלי. משואנּה שלחתי חזרה למקומותיהם, לערים אשור ושושן,
(31) אכד וארץ אשנונה והערים זמבן, מתורנו, דיר וכל גבול ארץ הגותים שמעבר לחדקל, אשר מקדשיהם היו חרבים מלפני כן,
(32) החזרתי את האלים יושבים בתוכם, וכוננתי להם מקדש עולמים. כינסתי את כל תושביהם והשבתי את מקום מגוריהם,
(33) ואת אלוהי שומר אכד, אשר נבונאיד, שנוא אדון האלים, הביא לשואנּה, בפקודת מַרְדֻךְּ האדון הגדול
(34) השבתי בשלום למשכנם, מקדשי שמחתם. לו כל האלים שהשבתי למקדשיהם,
(35) בכל יום לפני בֵּל ונבוּ יבקשו לי חיים ארוכים ויזכירו את מעשיי הטובים.

משמעות

חוקרים סבורים כי מעשי השיקום של כורש נעשו כתגובה ליריבו – נבונאיד מלך בבל. כהני ארץ בבל הביעו התנגדות עזה לרוח החדשה שהביא איתו נבונאיד, שכללה העדפת פולחן אליל הירח סין מצפון מסופוטמיה על פני אלילי בבל ובראשם מרדוך. כורש עשה יד אחת עם כהני מרדוך והצליח להפיל את נבונאיד בעזרת תמיכה מבית שהשיג בבבל.^[3]

אף על פי שהיהודים ופולחניהם אינם נזכרים בכתובת הגליל, לא במישרין ולא ברמיזה, חוקרים מזהים זיקה בין הממצא לבין הכרזת כורש שמופיע במקרא.^[4]