גלגל טווייה
גלגל טווייה הוא מכשיר המשמש לטוויית חוטים או חבלים מסיבים.[1] הוא היווה מרכיב יסוד בתעשיית הטקסטיל לפני המהפכה התעשייתית, והניח את היסודות להמצאות מאוחרות יותר כמו ספינינג ג'ני ומסגרת טווייה, שהחליפו אותו בתקופת המהפכה התעשייתית.
תפקוד
הטוויה הבסיסית של חוטים כרוכה בלקיחת גוש סיבים, שליפת חלק מהם וסיבובם לכדי צורת חוט פשוטה.[2] הטווה ממשיך למשוך ולסובב את החוט באופן רציף, על מנת להאריכו ולשלוט בעוביו. לפני אלפי שנים, נהגו בני אדם לעשות זאת על מקל שנקרא פלך, תהליך איטי וממושך במיוחד.
_-_Copy.jpg)
גלגל הטוויה אינו מחליף את הפלך עצמו; תפקידו למכן את פעולת הסיבוב, כך שאין צורך לבצע את הסיבוב ידנית בכל רגע. גודלו של הגלגל מאפשר גם שליטה מדויקת יותר בכמות הסיבוב (ה"טוויסט") שמוקנית לחוט. החוט עדיין נכרך על פלך, בדיוק כפי שהיה נהוג לפני המצאת הגלגל.[2]
במקור, הגלגל עצמו היה חופשי בתנועתו והופעל ישירות ביד או ברגל. בהמשך הומצאו מנגנונים פשוטים שאיפשרו להפעיל את הגלגל באמצעות לחיצה על דוושה (פדל), ובכך לשמור על קצב סיבוב קבוע ויציב יותר. מנגנון זה היה ההתקדמות הטכנולוגית העיקרית של גלגל הטוויה עד למאה ה-18.
היסטוריה
- חוקר תרבות עמק האינדוס ג'. מ. קניואר (J. M. Kenoyer) סבר כי האחידות של החוט והאריגה הצפופה שנמצאה בהטבעה חרסיתית מצביעה על שימוש בגלגל טוויה, ולא בפלך ידני. עם זאת, על פי מוקתאר אחמד (Mukhtar Ahmed), גלגלי משקולת הטוויה (spindle whorls) ששימשו את אנשי תרבות האינדוס עוד מימי קדם, יכלו לייצר אריגים צפופים גם כן.[4]
- החוקרים דיטר קוהן (Dieter Kuhn) וצ'נג וג'י (Weiji Cheng) טוענים כי גלגל הטוויה הומצא לראשונה בשושלת ג'ואו שבסין, במילניום הראשון לפני הספירה. הוא מוזכר במילונים סיניים מהמאה השנייה לספירה, ובשימוש נרחב כבר סביב שנת 1090. התיאור הגרפי הברור הראשון של המכשיר מופיע בסביבות שנת 1270.[5]
- לעומתם, ס. וויין סמית' (C. Wayne Smith) וג'יי תום קותרן (J. Tom Cothren) טוענים כי גלגל הטוויה הומצא בהודו כבר בין השנים 500–1000 לספירה.[6]
- החוקרים ארנולד פייסי (Arnold Pacey) ואירפאן חביב (Irfan Habib) סוברים כי גלגל הטוויה הומצא ככל הנראה במזרח התיכון בראשית המאה ה-11. קיימות עדויות לשימוש בגלגל טוויה באזור זה כבר בשנת 1030, והתיאור הגרפי המובהק הראשון של המכשיר מופיע בציור מבגדאד משנת 1237. לטענת פייסי וחביב, ההתייחסויות המוקדמות בטקסטים ההודיים לטוויה אינן מציינות בבירור את הגלגל, ויש לפרש אותן כמתייחסות לטוויה ידנית. לדבריהם, ההתייחסות הבלתי-מעורערת הראשונה בגלגל טוויה מופיעה בשנת 1350 ביצירתו של עבד אל-מאלכ איסאמי "פתוח אל-סלאטין", ובה נטען כי "מקומה של אישה הוא לצד צ'רקה" – הגרסה ההודית לגלגל טוויה.[7]
- עם זאת, ההיסטוריונים ק. א. נילקנטה שסטרי (K. A. Nilakanta Sastri) וויג'איה ראמסוואמי (Vijaya Ramaswamy) מציינים כי כבר במאה ה-12 מופיעה התייחסות מפורשת לתיאור של גלגל טוויה (כולל תיאור חלקיו) אצל המשוררת הקנאדית (אנ') רמאווה (Remmavve).[8]
_(c.1340),_f.139_-_BL_Royal_MS_10_E_IV.jpg)
גלגל הטוויה התפשט מהמזרח התיכון לאירופה במאה ה-13, והאילוסטרציה האירופית הברורה הראשונה שלו מתוארכת לסביבות שנת 1280. בצרפת, הפלך והמקל המסורתי לטוויה נותרו בשימוש עד אמצע המאה ה-18.[9]
גלגל הטוויה החליף את שיטת הטוויה הידנית הישנה שהתבססה על פלך. השלב הראשון במיכון התהליך היה הצבת הפלך בצורה אופקית, כך שניתן יהיה לסובבו באמצעות חוט שהקיף גלגל גדול המופעל ביד. גלגל גדול (great wheel) הוא דוגמה לסוג זה, שבו הסיב מוחזק ביד השמאלית והגלגל מונע ביד ימין. החזקת הסיב בזווית קלה לפלך הייתה יוצרת את הפיתול הנדרש. לאחר מכן, החוט נכרך על הפלך על ידי סיבובו בזווית ישרה כלפיו. אף כי גלגל מסוג זה היה ידוע באירופה כבר במאה ה־14, הוא לא היה בשימוש נרחב עד לתקופה מאוחרת יותר. הגלגל הגדול התאים במיוחד ליצירת חוטים רכים ומרושלים לצורך אריגת ערב, אך התקשה לייצר חוטים חזקים וחלקים הנדרשים לשימוש כשתי.[9]
גלגלי הטוויה לא הצליחו לייצר מגוון רחב של חוטים עד תחילת המאה ה-19, עם מיכון תהליך הטוויה. בכלל, טכנולוגיות הטוויה היו ידועות במשך זמן רב לפני שאומצו על ידי כלל האוכלוסייה, ולכן קשה לקבוע במדויק את מועד החידושים.
בשנת 1533, אזרח מבראונשווייג הוסיף לגלגל הטוויה דוושה, אשר אפשרה לטווה להפעיל את הפלך ברגל אחת, וכך לפנות את שתי ידיה לטוויה רציפה. לאונרדו דה וינצ'י תיאר בציור את הפלייר (flyer), רכיב שמסובב את החוט לפני כריכתו על הפלך. במהלך המאה ה-16 הפך לשימוש נפוץ גלגל טוויה עם דוושה ופלייר, אשר נודע בשמות כמו גלגל סקסוני (Saxony wheel) וגלגל פשתן (flax wheel). שיטה זו האיצה את תהליך הייצור, שכן לא נדרש עוד לעצור את הטוויה לצורך כריכת החוט.
לדברי ההיסטוריון מרק אלווין (Mark Elvin), מדריכים טכניים מסין מהמאה ה־14 מתארים גלגל טוויה אוטומטי המונע בכוח מים. טכנולוגיה דומה לא פותחה באירופה אלא במאה ה־18. אף על פי כן, הגלגל הסיני נזנח כאשר ייצור הסיבים עבר מהמפ אל כותנה, ובמאה ה־17 כבר לא היה בשימוש. דעיכתו של גלגל הטוויה האוטומטי בסין היא מרכיב חשוב בתאוריית "מלכודת שיווי המשקל הגבוה" של אלווין, המסבירה את העדר מהפכה תעשייתית מקומית בסין, חרף עושרה ורמת הידע המדעי הגבוהה שלה.
ערב המהפכה התעשייתית, נדרשו לפחות חמישה טווים כדי לספק חוט עבור אורג אחד. בשנת 1738 פיתחו לואיס פול (Lewis Paul) וג'ון וייאט (John Wyatt) את מכונת טוויה בגלגול (Roller Spinning machine) ואת מערכת הפלייר וגליל (flyer-and-bobbin), שאפשרו למשוך צמר לעובי אחיד. באמצעות שתי מערכות גלילים הנעים במהירויות שונות, ניתן היה לסובב ולמשוך את החוט ביעילות. אף על פי כן, מיזם זה לא נחלו הצלחה מסחרית רחבה.
בשנת 1771, ריצ'רד ארקרייט (Richard Arkwright) השתמש בגלגלי מים להפעלת נולים לייצור בדים מכותנה, והמצאתו נודעה בשם מסגרת המים (Water Frame).
במכונות טוויה מודרניות, סיבוב הפלך מתבצע באמצעים מכניים, כמו גם שליפת הסיבים, וקיימות מערכות המפעילות עשרות פלכים בו-זמנית במהירויות גבוהות בהרבה מאלו שהיו אפשריות בעבר.[9] טכנולוגיות חדשות אף יותר כוללות טווייה בחיכוך (friction spinning), טווייה בקצה פתוח (open-end spinning), וזרמי אוויר (air jets), לייצור מהיר במיוחד של חוטים.
סוגים
קיימים סוגים רבים של גלגלי טוויה, בהם:
- הגלגל הגדול (Great wheel), המכונה גם גלגל ההליכה או גלגל הצמר, המשמש לטוויית חוטים בסגנון woolen בשיטת טווייה ארוכה (long draw);
- גלגל הפשתן (Flax wheel), גלגל כפול-הינע (double-drive) המשמש לטוויית סיבי פשתן בעזרת מקל סיבים (distaff), לייצור חוטי פשתן;
- גלגל סקסוני וגלגל עומד (Saxony and upright wheels), גלגלים המונעים בדוושה, המתאימים לטוויית חוטים גם בסגנון woolen וגם worsted;
- הצ'רקה (Charkha), גלגל מסורתי שמקורו באסיה.
טוויית חוט בכל סוג של גלגל דורשת הכנת הסיב מראש – למעט משי, שניתן לטוותו ישירות מתוך פקעות פתוחות. רוב הסיבים דורשים הכנה מוקדמת כמו סירוק (combing) או סירוק גס (carding), ויש להסיר מהם לכלוך, שאריות צמחייה או צואת בעלי חיים. רוב הטווים בעבודת יד משתמשים ב"גוש סיבים אחיד ומרופד" כדי להקל על יצירת חוט אחיד בעוביו ובמרקמו.[10]
צ'רקה
הצ'רקה (Charkha) היא אחת מצורות גלגל הטוויה הקדומות ביותר הידועות. הצ'רקה פועלת בדומה לגלגל הגדול – גלגל הינע מופעל ביד אחת, בעוד היד השנייה טווה את החוט מקצה הפלך. הצ'רקה השולחנית (tabletop charkha) וצ'רקת הריצפה (floor charkha) דומות למדי לגלגל הגדול, שכן בשתיהן יש להחזיק את החוט הרחק מקצה הפלך על מנת להוסיף לו פיתול, ואז למתוח אותו בזווית אל הפלך לצורך כריכה.
המונח "צ'רקה" נגזר מהמילה הפרסית چرخ (charkh – גלגל), הקרובה בצלילה למילה הסנסקריטית "צ'קרה" (cakra), שפירושה גם כן "מעגל" או "גלגל". הצ'רקה שימשה לא רק ככלי עבודה, אלא גם כסמל של תנועת העצמאות ההודית. צ'רקה קטנה, ניידת ומופעלת ביד, התאימה במיוחד לטוויית כותנה וסיבים קצרים ועדינים נוספים, אף כי ניתן להשתמש בה גם לסוגי סיבים אחרים. גודלה נע בין זה של ספר בכריכה קשה לבין מזוודת מסמכים קטנה, ועד לגודל של צ'רקת רצפה. מנהיגי מאבק העצמאות של הודו הפיצו את הצ'רקה כסמל למאבק לעצמאות וכלכלה עצמית, והיא אף שולבה בגרסאות מוקדמות של דגל הודו.[11]
הגלגל הגדול
הגלגל הגדול (Great wheel) הוא אחד מסוגי גלגלי הטוויה הקדומים ביותר. בעת השימוש בו, הסיב מוחזק ביד השמאלית, והגלגל מונע באיטיות ביד ימין. טוויית החוט נעשית בשיטת טווייה ארוכה (long draw), שדורשת יד פעילה אחת בלבד ברוב הזמן – מה שמאפשר להפנות יד אחת להפעלת הגלגל.[12]
הגלגל הגדול מתאים במיוחד לסיבים קצרים כמו כותנה וצמר, אך מחייב הכנה מוקדמת של הסיבים, כגון סירוק מתאים. גובהו של הגלגל הגדול בדרך כלל עולה על 1.5 מטרים. גלגל ההינע הגדול מסובב את מכלול הפלך הקטן במהירות רבה (מספר סיבובי פלך לכל סיבוב גלגל).
בעת הטוויה, החוט נסוב בזווית מקצה הפלך, ואז נכרך עליו. לשם התחלה, קושרים חוט מוביל (leader) – קטע חוט מיותר – לבסיס הפלך ומלפפים אותו עד לקצה. לאחר מכן, מצמידים קצה של סיב חדש אל החוט המוביל ומתחילים לסובב באיטיות את גלגל ההינע בכיוון השעון, תוך כדי התרחקות אחורנית ומשיכת הסיב בזווית מהפלך. היד השמאלית שולטת על המתח כדי להבטיח טוויה אחידה. לאחר שנטווה מספיק חוט, מסובבים את הגלגל לאחור כדי לשחרר את הליפוף, ואז שוב קדימה, לכרוך את החוט החדש סביב הפלך, וחוזרים לקצה לצורך טוויה נוספת.
גלגל עם דוושה
גלגל טוויה עם דוושה מופעל באמצעות רגלו של הטווה, במקום ביד או באמצעות מנוע. הטווה יושב ומניע דוושה (treadle) ברגלו, שמפעילה את גלגל ההינע דרך מנגנון זרוע וקראנק. כך נשארות שתי הידיים פנויות להחזקת הסיב וטוויה מדויקת – במיוחד בטכניקת טוויה קצרה (short draw), הנהוגה בגלגלים אלה.
בגרסה זו, הפלך המחודד המסורתי כבר אינו בשימוש. במקום זאת, מרבית הגלגלים המודרניים כוללים מערכת של פלייר וסליל (flyer-and-bobbin), אשר מסובבת את החוט וגם כורכת אותו על הסליל בו זמנית. קיימים גם גלגלים עם דוושה אחת או שתי דוושות – הבחירה ביניהם היא עניין של נוחות והעדפה אישית, ואינה משנה את פעולת הטוויה עצמה.[13]
מנגנוני הנעה
גלגלי טוויה נבדלים זה מזה גם לפי מנגנון ההנעה שלהם. ההבחנה העיקרית היא בין הינע כפול (Double Drive), הינע יחיד (Single Drive), וכן סוגים מיוחדים נוספים כגון גלגל עומד, גלגל חשמלי וגלגל עם הנעת חיכוך.
הינע כפול
גלגל ההינע הכפול קרוי כך משום שחגורת ההינע שלו עוברת פעמיים דרך רכיבי הגלגל – גם דרך הפלייר (flyer) וגם דרך הסליל (bobbin). החגורה מסובבת את שני הרכיבים, אך בקצבים שונים – עקב הבדל בקוטר הגלגליות (whorls). כיוון שהגלגלית של הסליל קטנה יותר מזו של הפלייר, הסליל מסתובב מהר יותר.
שני הרכיבים מסתובבים יחד כדי ליצור את פיתול החוט, אך כאשר הטווה מרפה מעט את המתיחות – מהירות הסליל גורמת לחוט להיכרך עליו. כאשר הטווה מותח את החוט החדש – הפלייר והסליל מסתובבים יחד שוב לצורך טווייה. במצב זה, חגורת ההינע "מחלקת" את המאמץ ומחליקה מעט בחריץ של אחד הרכיבים. היחס בין המהירויות נשלט על ידי גודל הגלגליות והמתח של חגורת ההינע.[14]
בדרך כלל, חגורת ההינע עשויה מחוט או חבל לא-אלסטי, לרוב מכותנה או קנבוס.
הינע יחיד
בגלגל טוויה עם הינע יחיד (Single Drive), החגורה מחברת את גלגל ההינע רק עם הפלייר, ולא עם הסליל. אחת השיטות הנפוצות לכך היא מתח סקוטי (Scotch tension): גלגל ההינע מסובב את הפלייר, והסליל מסתובב דרך החיכוך שבינו לבין ציר הפלייר. בנוסף, סרט מתח קצר – חגורת בלם (brake band) – מוסיף התנגדות לסליל. כאשר הטווה מרפה את החוט החדש, הפלייר והסליל מסתובבים במהירויות שונות והחוט נכרך על הסליל.[14]
הידוק חגורת הבלם יוצר "משיכה" חזקה יותר של החוט, ואילו הרפייתה יוצרת משיכה עדינה. לרוב, משתמשים במתח חזק יותר עבור חוטים עבים או פחות מפותלים, ובמתח קל יותר עבור חוטים דקים או בעלי פיתול רב.
שיטה אחרת של הינע יחיד היא מתח אירי (Irish tension), הידועה גם בשם הנעת סליל (bobbin lead): כאן החגורה מסובבת את הסליל, והפלייר נבלם על ידי סרט הבלם. חלק מהגלגלים מאפשרים מעבר בין השיטות, ואחרים מותאמים רק לאחת מהן. יש גם גלגלים שניתן להתאים הן למנגנון הינע כפול והן ליחיד.
גלגל עומד
כאשר הפלך או הפלייר ממוקמים מעל לגלגל (ולא בצידו), מדובר בגלגל עומד (upright wheel או castle wheel). גלגל זה קומפקטי יותר ומתאים לאחסון או לנשיאה. חלק מהדגמים אף מתקפלים לגודל של מזוודת יד לטיסה. קיימת גרסה בשם גלגל טירה אירי (Irish castle wheel), שבה הפלייר ממוקם מתחת לגלגל ההינע.[15]
גלגל טוויה חשמלי
גלגל טוויה חשמלי (electric spinning wheel או e-spinner) מונע באמצעות מנוע חשמלי במקום דוושה. חלק מהדגמים דורשים חיבור לחשמל, ואחרים מופעלים באמצעות מקור מתח נמוך, כמו סוללה נטענת. הגלגלים החשמליים בדרך כלל קטנים יותר, שקטים יותר וניידים יותר לעומת הגלגלים המסורתיים.
אחת מהסיבות לפופולריות של גלגלים אלה היא שאין צורך לתאם בין תנועת הדוושה לבין שליטת הידיים על הסיבים (drafting), מה שמקל על הלמידה. כמו כן, הם מתאימים למשתמשים שמתקשים בהפעלת דוושה או בשמירה על קצב סיבוב עקבי.[16]
הנעת חיכוך
סוג זה של גלגל מונע ברגל, אך ללא חגורת הינע. במקום זאת, הפלייר מונע ישירות על ידי חיכוך עם טבעת גומי הצמודה בזווית ישרה לפני השטח של גלגל ההינע. דגם אחד מניו זילנד מתוארך לשנת 1918, ומאז יוצרו מעט מאוד דגמים בשיטה זו.
גלגלים אלה קומפקטיים במיוחד ועמידים יותר בפני לכלוך חיצוני מאשר גלגלים עם חגורה – אך נדירים ביותר.[17]
חשיבות
גלגל הטוויה הגביר את יעילות ייצור החוטים פי עשרה ויותר. ההיסטוריון של ימי הביניים לין טאונסנד וייט ג'וניור (Lynn Townsend White Jr.) ייחס לו תפקיד מרכזי בהגדלת זמינות סמרטוטים – חומר הגלם לייצור נייר – מה שהוביל לירידת מחירי הנייר והכשיר את הקרקע לפיתוח דפוס.
גלגל הטוויה היה מרכיב יסוד בתעשיית הכותנה טרם המהפכה התעשייתית, והניח את היסודות להמצאות מכניות כמו ספינינג ג'ני ומסגרת טווייה, שהחליפו אותו בהמשך. גלגל הטוויה נחשב לאב הקדמון של ספינינג ג'ני, שזכתה לשימוש נרחב בתקופת המהפכה התעשייתית, והייתה במידה רבה פיתוח ישיר של עקרונות גלגל הטווייה.[18]
תרבות
סמל פוליטי
נוכחותו הרחבה של גלגל הטוויה בתרבויות רבות הביאה לכך שנכלל באמנות, ספרות וביטויים תרבותיים נוספים ברחבי העולם. בתת-היבשת ההודית, הגלגל הפך גם לסמל פוליטי.[19]
מאז 1931 שימש גלגל הטוויה המסורתי כסמל המרכזי בדגל ממשלת הודו החופשית הזמנית. עבור מהטמה גנדי, טוויית חוטים בלבוש מסורתי הייתה לביטוי מהותי של השקפת עולמו הפוליטית. גנדי לבש לונגי (בד מסורתי דל) כסמל להתנגדות לתרבות המערב ולחיבור עם עניי הודו. הוא קרא גם לחסידיו בני המעמד הגבוה לנהוג כמותו, לנטוש ואף לשרוף בגדים מערביים, ולשוב בגאווה למסורת ההודית הקדם-קולוניאלית.
גנדי טען כי לטוויית חוטים ביד לא רק ערך סמלי, אלא גם יתרון כלכלי ממשי – היא מהווה בסיס לעצמאות כלכלית ולחיותם של הכפרים העניים ברחבי הודו. בכך השתלב גלגל הטוויה בתנועת סוואדשי, שקראה להחרמת מוצרים בריטיים. בשיחה עם צ'רלי צ'פלין בשנת 1931 הבהיר גנדי כי חזרתו לטווייה אינה שלילה של טכנולוגיה מודרנית באשר היא, אלא של המערכת הכלכלית והפוליטית הנצלנית שהתפתחה סביב תעשיית הטקסטיל. לדבריו: "המכונות הפכו אותנו תלויים באנגליה, והדרך היחידה להשתחרר מהתלות היא להחרים כל מוצר שנוצר במכונה. זו הסיבה לכך שטוויית כותנה היא חוב פטריוטי לכל הודי."[19]
אופרה
- גלגלי טוויה מופיעים גם באופרות:
- במערכה השנייה של ההולנדי המעופף מאת ריכרד וגנר, נשות הכפר יושבות ליד גלגליהן ושרות על מלאכת הטוויה.
- בהיומנים של המשמר (The Yeomen of the Guard) מאת גילברט וסאליבן, הדמות הראשונה נראית כשהיא טווה על גלגל ומזמרת, מהלך לא אופייני לאופרטות הקודמות שלהם, שפתחו תמיד במקהלה.
אמנות חזותית
גלגלי טוויה מופיעים גם באמנות החזותית העולמית, הן כמכשיר ביתי שימושי והן כסמל טעון – למשל בהודו, שם נושא הגלגל גם משמעות פוליטית לאומית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Dictionary.com | Meanings & Definitions of English Words, Dictionary.com (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 Charkha Tips (Spinning Cotton, Handspinning, Mahatma Gandhi, Khadi), www.markshep.com
- ↑ Wesleyan Missionary Society, The Wesleyan Juvenile Offering: A Miscellany of Missionary Information for Young Persons, 24 February 2016
- ↑ Iain Morley, Colin Renfrew, The Archaeology of Measurement: Comprehending Heaven, Earth and Time in Ancient Societies, Cambridge University Press, 2010-04-26, מסת"ב 978-0-521-11990-0. (באנגלית)
- ↑ Weiji Cheng, History of Textile Technology of Ancient China, Science Press New York, 1992, מסת"ב 978-7-03-000548-9. (באנגלית)
- ↑ Flax Spinning Wheel, National Museum of American History (באנגלית)
- ↑ Arnold Pacey, Technology in world civilization: a thousand-year history, Cambridge, Mass. : MIT Press, 1990, מסת"ב 978-0-262-16117-6
- ↑ Sabyasachi Bhattacharya, Approaches to History: Essays in Indian Historiography, Primus Books, 2011, מסת"ב 978-93-80607-17-7. (באנגלית)
- ^ 9.0 9.1 9.2 Spinning wheel | Hand-spinning, Wool, Yarn | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ↑ The Basics of Fiber Processing, Deep in the Heart of Textiles, 2014-02-12 (באנגלית)
- ↑ India: Historical Flags, www.crwflags.com
- ↑ Author oshawahistoricalsociety, ArteFACTS: The Walking Wheel, Oshawa Museum Blog, 2017-09-08 (באנגלית)
- ↑ Buying Guide - Spinning Wheels, Weft Blown (באנגלית)
- ^ 14.0 14.1 Let's Talk About Tension, Schacht Spindle Company (באנגלית)
- ↑ Smithsonian Institution, "Irish Castle" flax spinning wheel, Smithsonian Institution (באנגלית)
- ↑ A Traditional Spinner Goes Electric, Spin Off (באנגלית)
- ↑ Home of the original Pocket Wheel - Home, www.pocket-wheel.com
- ↑ Michael Andrew Žmolek, Rethinking the Industrial Revolution: Five Centuries of Transition from Agrarian to Industrial Capitalism in England, BRILL, 2013-08-19, מסת"ב 978-90-04-25179-3. (באנגלית)
- ^ 19.0 19.1 Theodore M. Brown, Elizabeth Fee, Spinning for India's independence, American Journal of Public Health 98, 2008-01, עמ' 39 doi: 10.2105/AJPH.2007.120139
גלגל טווייה41282229Q58966