גטו איבצביצ'י
 | |
| אנדרטה לזכר היהודים שנרצחו בגטו |
גטו איבצביצ'י (בבלארוסית: Гета ў Івацэвічах; 24 ביוני 1941 – 8 באוגוסט 1942) היה גטו יהודי, מקום ליישוב מחדש בכפייה של יהודים מהעיירה איבצביצ'י במחוז ברסט ויישובים סמוכים במהלך השואה בבלארוס, תחת כיבוש בלארוס על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה.[1]
כיבוש איבצביצ'י והקמת הגטו
לפני המלחמה, האוכלוסייה היהודית באיבצביצ'י גדלה באופן משמעותי בשל זרם פליטים מאזורי פולין שנכבשו על ידי הגרמנים בספטמבר 1939, ועם תחילת הכיבוש היא מנתה כ-300 איש. איבצביצ'י נכבשה על ידי כוחות גרמניים ב-24 ביוני 1941.[2]
היהודים נצטוו מיד לתפור סימני בד גדולים בצורת עיגולים צהובים על בגדיהם (על הגב ועל החזה).[2][3]
הגרמנים החרימו מהיהודים את כל החסכונות, חפצי הבית והכלים: ציוד, מכונות תפירה, סוסים, עגלות, אופניים ורכוש אחר.[3]
זמן קצר לאחר הכיבוש, הגרמנים, ביישמם את התוכנית הנאצית להשמדת היהודים, ארגנו גטו באיבצביצ'י, לשם הובאו גם יהודים מכפרים סמוכים.
תנאים בגטו
הגטו היה צפוף וממוקם בשלושה אזורים נפרדים, כולל מלון קטן ברחוב המוביל לתחנת הרכבת, אשר עבר במקביל לרחוב המרכזי של איבצביצ'י. אזור הגטו לא היה מוקף בגדר תיל.[2]
האסירים הוכה מדי יום ונוצלו לעבודות כפייה: בנייה, סלילת כבישים ועבודות טעינה ופריקה בתחנת הרכבת. מנת המזון שחולקה הייתה מינימלית – 200 גרם לחם ביום.[2] על פי עדויות ראייה, איכרים מקומיים הגיעו לגטו ודחקו: "תנו לנו הכל, ממילא יהרגו אתכם..."[3] הנפחים, אהרון זוכוביצקי (אחיה של שרה רוז'נסקי) וגיסו חיים אוצ'טיין עבדו בתיקון משאיות גרמניות ועבור חקלאים מקומיים בתמורה לתוספת מזון.[4]
השמדת הגטו
במרץ 1942, בקור עז ובסופת שלגים, היהודים מגטו איבצביצ'י הוצעדו ונלקחו במזחלות ליער ליד קוסובה, 20 קילומטרים מאיבצביצ'י. כל אלה שלא יכלו לעמוד בקצב נהרגו במקום. אנשים נפלו מתשישות, סבלו מכוויות קור בידיהם וברגליהם, אך לא ניתן היה לשכן אותם בגטו קוסובו. לאחר יומיים, היהודים הורשו להמשיך מהיער אך לא יכלו לחזור לאיבצביצ'י. בדרך, 21 יהודים מתו או נהרגו.[2] שרה רוז'נסקי (רוס) ורוב המשפחה נלקחו לביטן במזחלת, שם היו להם קרובי משפחה.[4] במרץ 1942, 620 יהודים מאיבצביצ'י נורו למוות.[3]
באביב 1942 הגרמנים אפשרו לחלק מהיהודים הצעירים לחזור לאיבצביצ'י מביטן כדי לעבוד במנסרה. תוך זמן קצר, 200 יהודים שוב היו בשני מיקומי גטו נפרדים, כולל המלון הקטן באיבצביצ'י.[4] באוגוסט 1942, הגרמנים הורו ליהודים לאסוף ולמסור את כל הזהב שברשותם, ואף הכריחו אותם להסיר כתרי שיניים מזהב.
בור בגודל 10 על 5 מטרים הוכן מחוץ לכפר. האקציה (לשון נקייה שהגרמנים העדיפו להשתמש בה עבור רציחות המוניות מאורגנות) התרחשה בשעות הבוקר המוקדמות של 8 באוגוסט 1942. היהודים, שהופשטו עירומים, הועמדו בשורה על שפת הבור ונורו. ההריגות בוצעו על ידי מתנדבים ליטאים מגדוד עונשין של האס אס ומשטרת העזר האוקראינית. לאחר הירי, הגרמנים והשוטרים חילקו ביניהם את הבגדים והחפצים האישיים של הקורבנות.[3]
שרה ויעקב רוז'נסקי (רוס) עם בנם התינוק שמואל ואהרון זוכוביצקי (אחיה של שרה) היו בין קומץ יהודים שנמלטו, ב-8 באוגוסט 1942, ליער וולצ'ה נורי הצפוף ליד ביטן. שרה ויעקב רוז'נסקי ואהרון זוכוביצקי שרדו ונלחמו כפרטיזנים יהודים בחטיבת פונומרנקו עד ששוחררו על ידי הצבא האדום ב-12 ביולי 1944.[4]
הנצחה
בשנת 2001, הוצבה לוחית זיכרון באחד האתרים שבהם נרצחו יותר מ-1,000 יהודים מאיבצביצ'י.[5]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Smilovitsky, Leonid. "Holocaust in Ivatsevichi". Leonid Smilovitsky. Holocaust in Ivatsevichi. In: The United States Holocaust Memorial Museum Encyclopedia of Camps and Ghettos 1933-1945, Ghettos in German-Occupied Eastern Europe. Martin Dean (Ed.). Bloomington: Indiana University Press 2012. Vol. 2, p. 1200-1202.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 "Sara Ross (Rozhanskaya,Rosjanski). Ivacevichi: How It Was". אורכב מ-המקור ב-2015-06-13. נבדק ב-2015-06-11.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 L. Smilovitsky, From Ivacevichi to Australia, or a Journey of a Lifetime
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Ross, Abraham (2020). The Last Witness. US Holocaust Memorial Museum. p. 213.
- ↑ "Svyataya Volya (or Ivatsevichy)". Belarus Holocaust Memorials Project. נבדק ב-2024-07-11.
גטו איבצביצ'י42750537Q21394587