גזרת נפ"א
גזרת נפ"א (נחי פ' הפועל א') היא גזרת פעלים השייכת לשפה העברית.
גזרה זאת היא מגזרות הנחים, הכוללות שורשים שבחלק מהטיותיהם, אחת מאותיות השורש "נחה" (כלומר כתובה אך לא נהגית), או אינן נכתבות כלל. בגזרה נפ"א נמצאים הפעלים שפ' הפועל[1] שלהם היא א' המתפקדות כאם קריאה. לגזרה שייכים שמונה שורשים בלבד: א-ב-ד, א-ב-י/ה, א-ה-ב, א-ה-ד, א-ח-ז, א-כ-ל, א-מ-ר וא-פ-י/ה. פעלים אלה מתאפיינים בצורת עתיד מיוחדת, בה הא' מתפקדת כאם קריאה לתנועת חולם, ואף נשמטת בגוף מדבר. מבין אלה, לשורשים א-ה-ב, א-ה-ד וא-ח-ז יש שתי צורות: על דרך גזרת השלמים ועל דרך גזרת נפ"א. יתר השורשים המתחילים בפ' הפועל א' נוטים על דרך השלמים, עם השינויים המתבקשים עבור האות א' כאות גרונית. בנוסף, צורת שם הפועל של השורש א-מ-ר – לוֹמַר – נגזרה בלשון חז"ל בהיקש מצורת העתיד, ומשמשת גם בעברית החדשה.[2]
| שורש | עבר | הווה (בינוני) | עתיד | ציווי | שם הפועל | הערות | |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדבר | נסתר | ||||||
| א-ב-ד | אָבַד | אוֹבֵד | אֹבַד | יֹאבַד | אֱבֹד | לֶאֱבֹד | - |
| א-ב-י/ה | אָבָה | אוֹבֶה | אֹבֶה | יֹאבֶה | אֱבֵה | לֶאֱבוֹת | השורש משתייך גם לגזרת נלי"ה |
| א-ה-ב | אָהַב | אוֹהֵב | אֹהַב / אֶאֱהַב | יֹאהַב / יֶאֱהַב | אֱהֹב / אֱהֹב | לֶאֱהֹב | - |
| א-ח-ז | אָחַז | אוֹחֵז | אֹחַז / אֶאֱחֹז | יֹאחַז / יֶאֱחֹז | אֱחֹז | לֶאֱחֹז | במקרא בצירוף ו' ההיפוך ניקוד צורות העתיד עשוי להשתנות: וַיֹּאחֶז או וַיֹּאחֵז |
| א-כ-ל | אָכַל | אוֹכֵל | אֹכַל | יֹאכַל | אֱכֹל | לֶאֱכֹל | - |
| א-מ-ר | אָמַר | אוֹמֵר | אֹמַר | יֹאמַר | אֱמֹר | לֵאמֹר / לוֹמַר | במקרא בצירוף ו' ההיפוך ניקוד צורות העתיד עשוי להשתנות, דוגמת וַיֹּאמֶר, עם הקדמת ההטעמה, ובגוף מדבר וָאוֹמַר |
| א-פ-י/ה | אָפָה | אוֹפֶה | אֹפֶה | יֹאפֶה | אֱפֵה | לֶאֱפוֹת | השורש משתייך גם לגזרת נלי"ה |
בערבית פ׳ הפועל ء (המזה) היא מקרה פרטי של גזרת הפעלים שאחת מאותיות השורש שלהם היא ء (الفعل المهموز). על פי רוב, הגזרה נוטה כמו גזרת השלמים, עם שינויים מתבקשים בכתיב לפי כללי כתיבת ההמזה, אולם במקצת הצורות הופכת ההמזה לאות נחה בהתאם לתנועה שלפניה. כך, בצורת העתיד של בניין 1 הקידומת أ של הגוף המדבר מתמזגת עם ה-أ השורשית המנוקדת בסכון ליצירת אליף מדה. עיקרון זה חוזר בבניין 4 בצורות העבר והציווי עם ה-أ התבניתית של הבניין, בצורת העתיד המדבר ובצורת שם הפעולה, וכן בבניין 8 בצורת העתיד המדבר.
יוצאי דופן הם הפעלים أَخَذَ (לקח), أَكَلَ (אכל) ו-أَمَرَ (ציווה), שצורת הציווי שלהם מקוצרת: خُذْ, كُلْ ו-مُرْ (בהתאמה). יוצא דופן נוסף הוא השורש أخذ בבניין 8, אשר מתנהג כגזרת נפי"ו עם היטמעות אות השורש הראשונה ב-ت התבניתית של הבניין: إِتَّخَذَ.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: גזרת נפ"א |
 ספר לימוד בוויקיספר: לשון/ניתוח פעלים/גזרה/נפ"א |
הערות שוליים
- ^ מניית אותיות השורש מתבססת על השורש פ-ע-ל, כלומר האות הראשונה בשורש נקראת פ' הפועל, האות השנייה נקראת ע' הפועל והאות השלישית נקראת ל' הפועל.
- ^ לומר ולאמור, באתר האקדמיה ללשון העברית
33613071גזרת נפ"א