גאיוס לוקיליוס
גאיוס לוקיליוס (לטינית: Gaius Lucilius; נולד ב- 180 לפנה"ס בקאמפאניה, נפטר ב- 103 לפנה"ס בנאפולי), סאטיריקן רומי, שמוצאו ממשפחת פרשים אמידה. אחייניתו הייתה אמו של פומפיוס. ב-133 ו-134 לפנה"ס הוא שירת במלחמת נומנטיה. מפקדו היה פובליוס קורנליוס סקיפיו איימיליאנוס, שהיה בין חבריו הקרובים ביותר, גם כשהוא חזר לרומא. בשנותיו האחרונות הוא חי בנאפולי.
קריירה
לוקיליוס התחיל לפרסם כשהוא היה כבר בן 50 בערך. ליצירה שלו היה אופי של שירה בציבור, כמו רב היצירות בזמנו, אבל הוא הצליח להוסיף לה גיבוש ולהכניס אליה תוכן חדש, ובכך יצר סוג ספרותי חדש: סאטירה, שלעגה למגוחך בחיים הציבוריים. הנושאים שבהם הוא עסק ביצירתו היו רבים ומגוונים: בעיות מדיניות- היה תומך נלהב של האופטימאטים, חיי המשפחה- שנא את הנשים ואת הנישואים, ענייני ספרות- לא אהב את הניפוח של כותבי הטרגדיות ואפילו הביע את דעותיו בנושאי לשון וכתיב.
הוא חיבר 30 ספרים, שקובצו לשלושה קבצים. הקובץ השני קדם כנראה לאחרים מבחינה כרונולוגית, וממנו נשתמרו רק מילים וקטעים בודדים. סה"כ נשתמרו מיצירתו של לוקילוס כ-1,380 חרוזים. לשונו הייתה תוקפנית, שנונה, אבל מעט מרושלת, ולא נקייה מתערובת יוונית. חרוזיו היו לקויים גם מבחינת המבנה, אך בשל היותו מקורי ורב-גוני הוא זכה להערכה רבה ברומא העתיקה והורטיוס ראה בו את "רבו".
25149462גאיוס לוקיליוס