ג'ק סווינג חדש
| מקורות סגנוניים | דאנס-פופ, האוס, פאנק, רית'ם אנד בלוז, סווינג, היפ הופ, מוזיקת נשמה |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | סוף שנות השמונים עד אמצע שנות התשעים |
| כלים | סינתיסייזרים, קלידים, מכונת תופים |
| פופולריות מיינסטרים | סוף שנות השמונים עד אמצע שנות התשעים |
ג'ק סווינג חדש או סווינגביט[1] הוא ז'אנר מיזוג שהפיץ טדי ריילי והפך למאוד פופולרי בשנות השמונים המאוחרות עד לאמצע שנות התשעים. השפעתו, ביחד עם ההיפ-הופ, חילחלה לתרבות הפופ והפכה לצליל המוחלט של סצנת המועדונים השחורה שהומצאה בניו יורק. הסגנון, משלב את המקצב, דגימות וטכניקות הפקה של היפ הופ ודאנס-פופ ביחד עם הקול העכשווי העירוני של הרית'ם אנד בלוז. הקול של הג'ק סווינג החדש בא מתוך מקצב נענוע של ההיפ הופ שנוצר על ידי מכונת תופים ודגימות חומרה, שהיו פופולריים במהלך תור הזהב של ההיפ הופ, עם שירת רית'ם אנד בלוז בסגנון עכשווי.
את המונח ג'ק סווינג חדש טבע הסופר ויוצר הסרטים בארי מייקל קופר בכתבת שער שהתפרסמה ב"וויליג' וויס".[2]
השפעה
אמנים רבים הושפעו מסגנון הג'ק סווינג החדש דוגמת בובי בראון וניו קידס און דה בלוק.
אלבום הג'ק סווינג החדש המצליח ביותר הוא Dangerous של הזמר מייקל ג'קסון אשר נמכר בלמעלה מ-32 מיליון עותקים.[3]
שירים רבים עם אלמנטים של ג'ק סווינג חדש ורית'ם אנד בלוז הגיעו לעשרת הגדולים של מצעד הרית'ם אנד בלוז של הבילבורד האמריקאי או לעשרת הגדולים של מצעד US top 100 במהלך סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
30135245ג'ק סווינג חדש