ג'ון צ'רץ' המילטון
 | |
| ג'ון צ'רץ' המילטון בגיל כ-48, דיוקן משוער מ־1840 מאת אלפרד תומאס אגייט | |
| לידה |
22 באוגוסט 1792 פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
25 ביולי 1882 (בגיל 89) לונג בראנץ', ניו ג'רזי, ארצות הברית |
| מדינה | ארצות הברית |
| פעילות בולטת | השתתפות במלחמת 1812; עריכת כתבי אביו, אלכסנדר המילטון |
| ידוע בשל | היסטוריון של חיי אביו, אלכסנדר המילטון |
| השכלה | קולג' קולומביה (1809) |
| תקופת הפעילות | 1812–1882 (כ־70 שנה) |
| עיסוק | היסטוריון, עורך דין |
| תפקיד | קצין במלחמת 1812; עורך כתבים היסטוריים |
| בת זוג | מריה אליזה ואן דן היובל (1814–1873) |
| צאצאים | אלכסנדר, מריה, שארלוט, ג'ון, שיילר, ג'יימס, מריה, צ'ארלס, רוברט, אדלייד, אליזבת, ויליאם, לורנס, אליס |
| מספר צאצאים | 14 |
ג'ון צ'רץ' המילטון (22 באוגוסט 1792 – 25 ביולי 1882) היה היסטוריון, ביוגרף ועורך דין אמריקני. הוא היה בנו של אלכסנדר המילטון, אחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית.
חיים מוקדמים וחינוך
המילטון נולד ב-22 באוגוסט 1792 בפילדלפיה, ששימשה אז כבירתה של ארצות הברית שזה עתה נוסדה, בעקבות ניצחון כוחות המהפכה האמריקנית על ממלכת בריטניה הגדולה וצבאה – שנחשב אז לחזק בעולם.[1]
הוא היה הבן הרביעי, והילד החמישי מתוך שמונה ילדים שנולדו לאלכסנדר המילטון, אב מייסד שמונה על ידי ג'ורג' וושינגטון לשמש מזכיר האוצר הראשון של ארצות הברית, ולאליזבת סקיילר המילטון. סבו וסבתו מצד האם היו פיליפ סקיילר, גנרל במלחמת העצמאות וסנאטור מטעם מדינת ניו יורק, וקתרין ואן רנסלייר. שמו ניתן לו על שם דודו, ג'ון בארקר צ'רץ'.
בשנת 1804, כאשר היה קרוב לגיל שתים-עשרה, אביו נהרג בדו-קרב מול סגן הנשיא ארון בר. עשרות שנים מאוחר יותר, בגיל 85, סיפר לעיתון "פילדלפיה טיימס" את זכרונותיו מאותו לילה: "אני זוכר מקרה אחד ממנו בבהירות מלאה... יום לפני הדו-קרב ישבתי בחדר, וכששמעתי רעש קל, הסתובבתי וראיתי את אבי עומד בדלת, שותק, ומביט בי במבע מתוק ויפה להפליא. פניו הקרינו רוך, וללא שמץ מהעיסוק או הדאגות שלעיתים ניכרו בו. 'ג'ון', אמר, לאחר ששמתי לב אליו, 'האם תישן איתי הלילה?' קולו היה גלוי כאילו היה אחי ולא אבי. באותו לילה ישנתי איתו, ובבוקר השכם הוא העיר אותי, לקח את ידי אל תוך כפיו, וכך כשארבע כפות ידיים משולבות – הוא ביקש ממני לומר איתו את תפילת 'אבינו שבשמים'. עברו מאז שבעים וחמש שנים, ושכחתי הרבה דברים, אבל לא את המבט הענוג ההוא, ולא את התפילה המשותפת שלנו באותו בוקר. איני זוכר היטב את מראהו על ערש דווי, אף שהייתי שם."[2]
בשנת 1809 סיים את לימודיו בקולג' קולומביה, ולאחר מכן למד משפטים.[1]
קריירה
שירות צבאי
במהלך מלחמת 1812 שירת המילטון בצבא ארצות הברית והגיע לדרגת לוטננט משנה. באותה תקופה שימש כעוזר אישי (aide-de-camp) של הגנרל ויליאם הנרי הריסון, שלימים נבחר לנשיאות ארצות הברית. ביוני 1814, מבלי שלקח חלק פעיל בלחימה, פרש מהצבא ושב לחיים האזרחיים.[1]
היסטוריון
עם שובו מהשירות הצבאי, המילטון לא פנה לעיסוק בעריכת דין, כפי שצוין בהספד עליו בעיתון הניו יורק טיימס, אלא, בשל נטיותיו הספרותיות, הקדיש עצמו ללימוד היסטוריה במטרה לכתוב את הביוגרפיה של אביו.
בין השנים 1834–1840 מיין, ארגן וקרא את מכתבי אביו ואת כתביו האחרים, וביסס עליהם ביוגרפיה בשני כרכים בשם "חיי אלכסנדר המילטון",[3] שפורסמה בין השנים 1840–1841. עם זאת, כמעט כל העותקים נהרסו בשריפה בזמן תהליך הכריכה.
בעשור שלאחר מכן ערך את כתבי אביו במהדורה רשמית בת שבעה כרכים בשם The Works of Alexander Hamilton, שהתפרסמה מטעם הקונגרס של ארצות הברית בשנים 1850–1851. המהדורה כללה מכתבים, חיבורים פוליטיים וכתבים רשמיים – למעט "הפדרליסט".
בין השנים 1857–1864 פרסם ביוגרפיה נוספת, הפעם בשבעה כרכים, בשם "חיי אלכסנדר המילטון: היסטוריה של רפובליקת ארצות הברית של אמריקה", שבה שילב את סיפור חייו של אביו עם תולדות הרפובליקה, כפי שהן עולות מכתביו ומכתבי בני דורו. את הדחיפה למפעל מקיף זה העניקה לו אמו, שנפטרה לפני שיצא לאור.[4]
בשנת 1869 פרסם מהדורה של "הפדרליסט", בלוויית הערות היסטוריות ופרשנות.
פוליטיקה
המילטון היה חבר במפלגה הוויגית ובהמשך במפלגה הרפובליקנית, אך מעולם לא כיהן בתפקיד נבחר, לאחר שהפסיד בהתמודדות על מושב בקונגרס מטעם העיר ניו יורק. עם זאת, נשיאים כמו יוליסס ס. גרנט וצ'סטר א. ארתור ביקשו את דעתו בענייני כלכלה.
שנותיו המאוחרות
בשנת 1880 תרם לעיר ניו יורק פסל של אביו, אף שהעדיף כי המעשה ייעשה ביוזמת אחרים. בטקס חנוכת הפסל, שנערך ב-22 בנובמבר 1880 בסמוך למוזיאון המטרופוליטן לאמנות שבסנטרל פארק, אמר כי לאחר מאה שנות קיום הרפובליקה, הוכחה חשיבות שירותו הציבורי של המילטון ולקח מדיניותו, והוא מקווה כי הפסל יסייע לזכרם והוקרתם.[1]
ג'ון צ'רץ' המילטון נפטר בגיל 89, ב-25 ביולי 1882, בביתו שבעיירת לונג בראנץ', ניו ג'רזי, כתוצאה מסיבוכי צהבת ודלקת ריריות. הלווייתו נערכה בכנסיית טריניטי שבמנהטן.[1]
משפחה
הוא היה נשוי למריה אליזה ואן דן היובל (4 בינואר 1795 – 13 בספטמבר 1873), בתו של יאן קורנליס ואן דן היובל, בעל מטעים ופוליטיקאי יליד הולנד, ששימש כמושל של המחוז ההולנדי דמררה בין השנים 1765 ל-1770 ולאחר מכן החל לסחור עם ההולנדים בעיר ניו יורק.[5] יחד נולדו להם ארבעה עשר ילדים:
- הגנרל אלכסנדר המילטון (1815–1907), גנרל במלחמת האזרחים ומחבר "מחזות ושירים" (1887)
- מריה ויליאמסון המילטון (1817–1822)
- שארלוט אוגוסטה המילטון (1819–1896)
- ג'ון קורנליוס אדריאן המילטון (1820–1879)
- סקיילר המילטון (1822–1903), ששירת במלחמת ארצות הברית–מקסיקו
- ג'יימס המילטון (1824–1825)
- מריה אליזה המילטון (1825–1887), שנישאה לשופט צ'ארלס א. פיבודי (1814–1901)[6][7]
- צ'ארלס אפט'ורפ המילטון (23 ביולי 1826 – 29 בנובמבר 1901), התחנך בניו יורק, אנגליה וגרמניה. לאחר שעבד במשרד עורכי דין בניו יורק, הוא עסק בעריכת דין בוויסקונסין. הוא התגייס לחיל הרגלים המתנדבים של ויסקונסין בתחילת מלחמת האזרחים ב-1861, והגיע לדרגת לוטננט קולונל. פציעת קרב קשה בשתי רגליו הכריחה אותו להתפטר במרץ 1863, והוא חזר לעסוק בעריכת דין. ב-1881 הוא נבחר לשופט של בית המשפט המחוזי במילווקי.[8][9]
- רוברט פ. המילטון (1828–1891)
- אדלייד המילטון (1830–1915)
- אליזבת המילטון (1831–1884), שנישאה לראשונה להנרי וויגר האלק ב-1855 ולאחר מותו, נישאה לג'ורג' וושינגטון קולום ב-1875.
- ויליאם גסטון המילטון (1832–1913), מהנדס יועץ של חברת הרכבות של פנסילבניה[10]
- לורנס המילטון (1834 – 6 ביולי 1858), נקרא לזכרו של ג'ון לורנס. בוגר 1854 של קולומביה קולג', שירת במשך שנה אחת כטוראי בגדוד השביעי של ניו יורק. הוא מת בגיל 23, כאשר טבע בטעות בזמן ששירת כחלק מליווי צבאי על סיפונה של ספינה שהחזירה את שרידיו של הנשיא ג'יימס מונרו לריצ'מונד, וירג'יניה .[11][12][13]
- אליס המילטון (11 בספטמבר 1838 – 15 בספטמבר 1905)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 THE DEATH LIST OF A DAY. - JOHN CHURCH HAMILTON. - Article - NYTimes.com, web.archive.org, 2016-03-05
- ↑ the-philadelphia-times, Interview with John Church Hamilton, reminiscences about his father.
- ↑ John C. (John Church) Hamilton, Life of Alexander Hamilton. A history of the Republic of the United States of America, as traced in his writings and in those of his contemporaries, Boston : Houghton, Osgood and Co., 1879
- ↑ Ron Chernow, Alexander Hamilton, Penguin, 2005-03-29, מסת"ב 978-1-101-20085-8. (באנגלית)
- ↑ Valentine's Manual of the City of New York, Valentine Company, 1917
- ↑ "Ex-Judge Peabody Married: The Bride, the Guests, and Some of the Presents". The New York Times. 4 בפברואר 1881. נבדק ב-17 באוקטובר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ The Granite Monthly: A Magazine of Literature, History and State Progress (באנגלית). Concord, N.H.: J.N. McClintock. 1901. נבדק ב-17 באוקטובר 2016.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ Genealogical and Family History of Southern New York and the Hudson River Valley: A Record of the Achievements of Her People in the Making of a Commonwealth and the Building of a Nation. Lewis Historical Publishing Company. 1914. pp. 1384–1390. נבדק ב-2017-03-12.
- ↑ Wisconsin Bar Association (1903). "Memoirs: Charles Apthorpe Hamilton". Proceedings of the Annual Meeting. pp. 209–211 – via Google Books.
- ↑ "The Death List of a Day. John Church Hamilton". The New York Times. 26 ביולי 1882. אורכב מ-המקור ב-5 במרץ 2016. נבדק ב-9 בפברואר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Death of Laurens Hamilton of the Seventh Regiment—Arrival of the Remains". The New York Times. 13 ביולי 1858. אורכב מ-המקור ב-3 בפברואר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Clark, Emmons (1890). History of the Seventh Regiment of New York, 1806–1889, Vol. 1. Seventh Regiment. pp. 427–428 – via Google Books.
- ↑ Wolfe, Udolpho; Wolfe, Hudson G. (1858). Grand civic and military demonstration in honor of the removal of the remains of James Monroe, fifth president of the United States, from New York to Virginia. New York, U. Wolfe. pp. 224–239 – via Internet Archive.
ג'ון צ'רץ' המילטון40954883Q6226112