ג'ודית קסטנברג

ד"ר ג'ודית ס. קסטנברג (באנגלית: Judith S. Kestenberg; ‏17 במרץ 1910 - 16 בינואר 1999) הייתה נוירולוגית, פסיכיאטרית ופסיכואנליטיקאית אמריקאית ממוצא יהודי-פולני, מחלוצות חקר התנועה והטיפול בתנועה. עסקה גם בחקר התפתחות ילדים ובחוויותיהם הרגשיות של ניצולי שואה.

ביוגרפיה

נולדה בשם יהודית סילברפנינג, בקרקוב, פולין. בהמשך עברה משפחתה לטרנוב. בצעירותה קיבלה קסטנברג את הכשרתה ברפואה, נוירולוגיה ופסיכיאטריה, בווינה.

קסטנברג התעניינה בתנועה וביחסי גוף-נפש. ב-1937 הוזמנה לארצות הברית כדי לעבוד עם פאול שילדר בתחום זה בניו יורק, שם המשיכה את הכשרתה ברפואה בבית החולים הנודע "Bellevue". מאוחר יותר הייתה מרצה באוניברסיטת ניו יורק ללימודי רפואה, והכשירה מטפלים לעבוד עם מבוגרים וילדים במוסד הפסיכואנליטי "Psychoanalytic Institute - NYU". בנוסף כיהנה בתפקידים מרכזיים בצוות של המרכז הרפואי היהודי בלונג איילנד, והייתה אחת ממייסדי המרכז לחקר התפתחות הילד בסנדס פוינט (Sands Point) בלונג איילנד.

קסטנברג הוציאה שבעה ספרים וכ-150 מאמרים מקצועיים. שימשה כמורה ומנטורית לפסיכיאטריים, פסיכואנליטיקאים, ומטפלים בתנועה ובאומנויות נוספות. היא הוכרה בזכות פועלה בפיתוח תאוריה פסיכודינמית וגישות חדשניות במניעה ובהתערבות טיפולית בילדות המוקדמת. שיטתה, פרופיל התנועה של קסטנברג, מיושמת כיום ברחבי העולם ונלמדת בתוכניות הכשרה לטיפול בתנועה.

נישאה למילטון קסטנברג, עורך דין, באמצע שנות ה-40. בעלה היה שותף למסעותיה ומחקריה בתחומי השואה והתפתחות ילדים. לבני הזוג נולדו בן ובת.

מתה בגיל 88 לאחר מחלה ארוכה, בביתה בסנדס פוינט.

פיתוח פרופיל התנועה של קסטנברג

ערך מורחב – פרופיל התנועה של קסטנברג

קסטנברג הושפעה משיטת האבחון התנועתית של לאבאן, התאוריה הפסיכואנליטית, מהמודלים של זיגמונד פרויד, מהתאוריה הפסיכואנליטית החל מפסיכולוגיית האגו של אנה פרויד, ומתאוריית יחסי אובייקט.

קסטנברג הכירה את אירמגרד ברטנייף כשחיפשה דרך לנתח ולהבין את תנועת התינוקות. ברטנייף לימדה את קסטנברג את תאוריית התנועה של לאבאן, וקסטנברג יישמה את התאוריה בעבודתה בפסיכואנליזה של ילדים. ב-1955 הן נסעו יחד לבריטניה להכשרה בשיטת לאבאן, שם הן למדו עם וורן לם. קסטנברג פיתחה את התאוריה שלו ל"שיטת קסטנברג". המערכת שפיתחה מותאמת ומקבילה לכל שלב התפתחות בילדות המוקדמת, דבר המאפשר הבנה לתבניות האינטראקציה בין ילדים והורים.

פרופיל התנועה של קסטנברג (באנגלית: (Kestenberg Movement Profile (KMP) הוא מודל תאורטי המספק לאנשי מקצוע מתחומים טיפוליים כלי אבחוני הנוגע לשפה הבלתי-מילולית של מטופלים, שפת התנועה. האבחון מאפשר, באמצעות התבוננות בתנועת גוף האדם, לתאר פרופיל תנועה, ממנו ניתן לקבל מידע לגבי נושאים התפתחותיים וקליניים של האדם, כמו גם לגבי המזג והאישיות שלו, וכן דפוסי הקשר שהוא יוצר עם סביבתו. הפרופיל מתאר רצף צפוי של התפתחות נורמטיבית במונחים תנועתיים, המקבילה להתפתחות הנפשית. בעזרת הפרופיל ניתן לאתר חסרים התפתחותיים מוקדמים ספציפיים ותחומים של קונפליקט נפשי איתם מתמודד האדם כיום. הפרופיל מאפשר לערוך סינתזה בין ההתנהגות הבלתי-מילולית ותאוריות פסיכולוגיות.

פועלה בנושא השואה

קסטנברג עזבה את פולין ב-1937 כדי ללמוד בארצות הברית, וגם אחותה ואחיה עזבו לפני תחילת מלחמת העולם השנייה. אך הוריה ושאר קרובי משפחתה נספו שם בשואה. גם מילטון, בעלה של קסטנברג, איבד את אימו ואחיו בשואה.

התנסותה של קסטנברג בטיפול בניצולי שואה החלה בעת שטיפלה בילד ניצול שואה והחלה להתעניין בחוויות של ילדים בשואה. לחלק ממטופליה היו שברי זיכרונות, ובטיפוליה היא רצתה לעזור להם להשלים זיכרונות אלו.

בהמשך הייתה מעורבת בפרויקט "The International Study of Organizied Persecution of Children", בו רואיינו 1500 ילדים ניצולי שואה מרחבי העולם. נתוני המחקר מרוכזים כיום באוניברסיטה העברית בירושלים.

פועלה בישראל

קסטנברג הגיעה לישראל בקיץ של שנת 1971 ושהתה בקיבוץ שישה שבועות, יחד עם בעלה ובנה. בתחילת ביקורה נפגשה עם מחנכים והורים בקיבוץ, וקיבלה מהם אישור לתצפיות וצילומים בבתי התינוקות בזמן שהאימהות מניקות ומאכילות את ילדן באמצעות בקבוק. את התהליך צילם בעלה מילטון. בקיבוץ נהגו בשיטת האכלה לפיה קשובים לדרישת התינוק לאכול, ולא לפי שעות האכלה; האימהות נקראו מהשדה בעזרת דגלים שאותתו כי התינוק רעב. בין השאר, קסטנברג הציעה להכניס לבתי הילדים את כיסא הנדנדה, ולימדה את האימהות את חשיבותו של ריתמוס המציצה והתיאום הגופני, החשובים במהלך שנת החיים הראשונה.

קסטנברג ערכה תצפיות גם בילדים בוגרים יותר, וכתבה פרופילים לתנועתם. היא ערכה כ-120 פרופילים של תנועה לילדים עד גיל 5.

מספריה

• Children Surviving Persecution: An International Study of Trauma and Healing (Greenwood, 1998)
• (עם אירה ברנר) The Last Witness: The Child Survivor of the Holocaust (American Psychiatric Press, 1996)
• (עורכת, עם אווה פוגלמן) Children During the Nazi Reign: Psychological Perspective on the Interview Process (Greenwood, 1994)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ודית קסטנברג בוויקישיתוף

• ג'ודית קסטנברג, באתר Kestenberg movement profile
• ג'ודית קסטנברג, בספר "As Others See Us Body Movement and the Art of Successful Communication", עמ' 190–191
• כתבה על מותה, באתר הניו יורק טיימס

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31590009ג'ודית קסטנברג