ג'ובאני בנדטו קסטיליונה
| לידה |
מרץ 1609 ג'נובה |
|---|---|
| פטירה |
5 במאי 1664 (בגיל 55) מנטובה |
| תחום יצירה | ציור, אמנות חזותית |
| זרם באמנות | בארוק |
ג'ובאני בנדטו קסטיליונה (באיטלקית: Giovanni Benedetto Castiglione) (הוטבל ב-23 במרץ 1609 – נפטר ב-5 במאי 1664) היה צייר, מדפיס ורשם איטלקי בסגנון הבארוק, בן האסכולה הגנואזית. הוא ידוע בעיקר בשל תחריטיו ובזכות היותו ממציא טכניקת ההדפס החד-פעמי (מונוטייפ). באיטליה נודע בכינוי "איל גרקטו" (Il Grechetto), ובצרפת היה מוכר בשם "לה בנדטה" (Le Benédette).
הוא צייר פורטרטים, ציורי היסטוריה ונופים, אבל התמחה בסצנות כפריות עם יותר חיות מאשר דמויות אנושיות. תיבת נח והחיות הנכנסות לארון היו נושא מועדף עליו, והוא צייר עוד מספר נושאים חדשים מהפרשיות הראשונות במקרא בהן הוא עסק בסיפורי האבות ובעלי החיים שלהם.
ביוגרפיה
קסטיליונה נולד בעיר ג'נובה. הביוגרף של אמני ג'נובה, רפאל סופרני, מספר כי הוריו שלחו אותו ללמוד בסדנתו של ג'ובאני בטיסטה פאצ'י. היסטוריון האמנות רודולף ויטקובר מתאר אותו כ"תלמיד נלהב" של אנתוני ואן דייק, שהגיע לג'נובה בשנת 1621, ושל פטר פאול רובנס, ששהה בעיר בעשור הראשון של המאה ה-17, ויצירותיו היו נגישות שם. ייתכן שקסטיליונה השתלם גם אצל הצייר הגנואזי ברנרדו סטרוצי.
הוא התגורר ברומא בשנים 1634–1645 לערך, ולאחר מכן שב לג'נובה. הוא גם ביקר בפירנצה ובנאפולי. בשנת 1647 חזר לרומא, ובשנת 1651 עבר למנטובה, שם שימש כצייר החצר של הדוכס קרלו השני ורעייתו איזבלה קיארה מאוסטריה. קסטיליונה נפטר במנטובה.
במהלך חייו היו לו הסתבכויות רבות עם החוק. גלריית המלכה בלונדון, אשר הציגה תערוכה מיצירותיו בשנת 2013, ציינה כי:
"ג'ובאני בנדטו קסטיליונה היה גם אדם אלים וסוער, אשר הועמד לדין בגין תקיפות חוזרות ונשנות, ניסה לכאורה להשליך את אחותו מגג ונאלץ לעזוב את רומא – ככל הנראה לאחר שביצע רצח. אופיו הסוער האפיל על כישרונו האמנותי, והוא התקשה לזכות בהכרה בימיו. מרבית המידע הקיים על חייו של האמן נובע לא מהזמנות שביצע, אלא ממסמכי בית המשפט."[1]
יצירתו
קסטיליונה היה רשם מחונן, והיה חלוץ בפיתוח סקיצות שמן כיצירות גמורות, ולא רק כשלבים מקדימים לציורים אחרים, כפי שהיה נהוג קודם לכן, למשל אצל רובנס.
הוא חזר על אותם נושאים שוב ושוב, הן בציוריו והן בתחריטיו, אך בכל פעם בהרכב קומפוזיציוני שונה. הוא יצר כ-60 תחריטים, והידוע שבהם הוא "גאוניותו של קסטיליונה", שפורסם על ידי ג'ובאני ג'אקומו דה רוסי בשנת 1648. תחריטים בולטים נוספים כוללים את "דיוגנס מחפש אדם" ונושאי דת ומוסר, כמו "העיוור המוליך עיוור". תחריטיו מצטיינים במשחקי אור וצל, ובעקבותיהם כונה "רמברנדט השני". קסטיליונה נחשף לתחריטיו של רמברנדט כבר בשנת 1630.
סביב שנת 1648 המציא את טכניקת המונוטייפ, שהיא טכניקת ההדפס היחידה שמקורה באיטליה. הוא יצר למעלה מעשרים הדפסים בשיטה זו במהלך השנים הבאות.
הדפסיו הידועים ביותר הם סדרת דמויות אקזוטיות, רובן גברים בעלי חזות מזרחית, אך גם נשים. סדרה זו הודפסה במספר רב של עותקים.
סגנון והשפעות
קסטיליונה הצטיין בציור בעלי חיים, בעיקר חיות משק, ולעיתים קרובות הם היו המוטיב המרכזי בציוריו. למשל, בציורו "אותו האיש מגרש את חלפני הכספים מן המקדש", האירוע הדתי מוצג ברקע, בעוד שהמולה של בעלי החיים היא האלמנט הדומיננטי ביצירה.
תשומת הלב שלו לפרטי הטבע משקפת את השפעתם של הצייר פרנצ'סקו סקורצה ושל הצייר הפלמי יאן רוס, אשר חי תקופה ארוכה בג'נובה.[2] יש הטוענים כי רוס הוא שהשפיע על קסטיליונה לשלב חיות וחפצים דוממים בציוריו הדתיים והמיתולוגיים.
במנטובה זכה לכינוי "גרקטו" בשל המאפיינים הקלאסיים של ציוריו הפסטורליים.[3]
בימיו האחרונים סבל ממחלת השיגדון. אחיו, סלווטורה קסטיליונה, ובנו, פרנצ'סקו קסטיליונה, עסקו אף הם באותם נושאים אמנותיים, ורבים מציוריו שיוחסו לו הם ככל הנראה יצירותיהם או עותקים של יצירותיו.
הוא השפיע על הצייר אנטון מריה וסאלו (1640–1660 לערך). בין אלו שחרטו על פי יצירותיו ניתן למנות את ג'ובאני לורנצו ברטולוטו מג'נובה, הוונציאני אנטון מריה זנטי, מישל ל'אסן, לואי דה שאטיון וקורנלי קומנס.[4]
יצירותיו מוצגות בערים שונות באיטליה, בהן רומא, ונציה, נאפולי, פירנצה, ג'נובה ומנטובה. בין יצירותיו הידועות:
- "העריסה" (Presepio) בכנסיית סן לוקה בג'נובה – אחד מציוריו הנודעים ביותר.
- שמונה יצירות אופייניות בסגנונו מוצגות במוזיאון הלובר.
- "מרים המגדלית וקדושה קתרינה" – בכנסיית מדונה די קסטלו בג'נובה.
- "סנט ג'יימס מנצח את המורים" – באורטוריו די סן ג'אקומו דלה מרינה בג'נובה.
גלריה
-
"בריאת אדם", מונוטייפ, 1642 -
"ראש של אדם עם טורבן מזרח", 1640, אחד מסדרה פופולרית של ראשי דמויות -
"אותו האיש רודף אחרי מלווי הכסף מהמקדש", מוזיאון הלובר
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Furness, Hannah The Daily Telegraph 4 September 2013
- ↑ Timothy J. Standring.
- ↑ Carl Velde, Flemish Art in Hungary: Budapest, 12–13 May 2000, Koninklijke Vlaamse Academie van Belgie voor Wetenschappen en Kunsten, 2004, p. 55-58
- ↑ Soprani & Ratti 1768, pp. 314-315.
קישורים חיצוניים
ג'ובאני בנדטו קסטיליונה40952498Q40823