ברכה חיוטין

ברכה חיוטין (נולדה ב-1947) היא אדריכלית ישראלית, ממייסדות משרד האדריכלים "חיוטין אדריכלים". לאורך למעלה מארבעה עשורים של יצירה, חיוטין הובילה פיתוח שפה אדריכלית ייחודית המשלבת פואטיקה חומרית, דיוק צורני, הבנה מוסדית עמוקה, ואחריות תרבותית. עבודותיה ניכרות במוסדות מחקר, מבני תרבות, מוסדות ממשלתיים, מבני מגורים ומרחבים ציבוריים.

קורות חייה

חיוטין נולדה בישראל ולמדה אדריכלות בטכניון, שם השלימה את לימודיה בשנת 1971. לאחר סיום לימודיה, עבדה במשרד יער אדריכלים ומתכנני ערים כשנתיים, בהמשך עבדה במשרדו של רם כרמי. בשנת 1978 הקימה את משרד האדריכלים יחד עם בן זוגה מיכאל חיוטין. המשרד פועל בעיר גבעתיים ומתמקד בפרויקטים ציבוריים, חינוכיים ותרבותיים, וזכה בפרסים רבים בארץ ובעולם.

פעילות אדריכלית

הפרויקטים שתכננה חיוטין לאורך השנים מאופיינים בזיקה עמוקה למקום, תכנון קפדני של מערכות התנועה והאור, שימוש מוקפד בחומרים מקומיים, והתייחסות תרבותית והיסטוריה מקומית.

בין הפרויקטים המרכזיים שלה ניתן לציין את:

• תיאטרון גבעתיים (1996) – מבנה תרבות עירוני גדול, בעל שפה פיסולית דרמטית המשלבת בטון, אבן וזכוכית. המבנה תוכנן סביב מערכת תנועה ברורה והפרדה בין קהל לאמנים.
• בניין הסנאט באוניברסיטת בן-גוריון (2002) – מבנה הנהלה ייצוגי, המאופיין באיפוק צורני ובשימוש מדויק באור טבעי. הבניין משלב שפה גאומטרית סדורה עם שימוש בבטון חשוף ואבן נגבית.
• הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר באוניברסיטת תל אביב (1999) – חלל תצוגה תרבותי בלב הקמפוס. המבנה משלב בין בטון חשוף לקירות מסך זכוכית, תוך הדגשת קווים אופקיים וניקיון צורני. עיצובו יוצר דיאלוג בין אדריכלות עכשווית לסביבה האקדמית, ומאפשר חדירה מבוקרת של אור טבעי לחללים הפנימיים.
• היכל המשפט חיפה (2004) – קומפלקס בתי משפט שבו מושם דגש על זרימה בין חללים, חדירת אור מבוקרת והפרדה ברורה בין שימושים ציבוריים, מקצועיים וביטחוניים.
• האקדמיה ע"ש פולונסקי במכון ון ליר בירושלים (2014) – מבנה מוסדי למחקר והגות. עיצובו כולל מעטפת אבן תלויה, משחקי אור וצל, וחצרות פנימיות המחברות בין חוץ לפנים תוך שמירה על אינטימיות.
• כיכר ספרא בירושלים (2022) – פיתוח מתחם מינהלי וציבורי הכולל רחבות פתוחות, חזיתות שקופות למבנים עירוניים ואיזון בין סמליות עירונית לחוויית שהייה יומיומית.

פעילותה נפרשת גם בתחומי תכנון מגורים, עיצוב מרחבים קמפוסיים (כגון באוניברסיטאות תל אביב, חיפה ובן-גוריון) ועיצוב חללים תרבותיים. רבות מהעבודות נבחרו בזכות זכייה בתחרויות אדריכלות פתוחות וכוללות שיתופי פעולה עם מוסדות מרכזיים בישראל.

תרומה תרבותית ומעמד מקצועי

חיוטין נחשבת לדמות ייחודית במרחב האדריכלות הישראלית, במיוחד על רקע היותה אישה מובילה בתחום גברי ברובו לאורך שנות השמונים והתשעים. עבודותיה מאופיינות בחתירה לאיזון בין חומר לרוח, בין מוסדיות לאנושיות, ובחיפוש אחר אדריכלות שהיא גם שקטה וגם משמעותית.

תרומתה ניכרת לא רק באיכות התכנון אלא גם באופיו הציבורי והתרבותי. בעבודתה מודגשת חשיבה ארוכת טווח על השפעה מרחבית, קהילתית וחינוכית. האדריכלות של חיוטין נבדלת משאר בני דורה בכך שהיא נמנעת ממחוות חזותיות רדיקליות, אך מציעה תחכום מבני עמוק, פרטי בניין מדויקים, ושפה אדריכלית קוהרנטית שנבנתה בהדרגה לאורך השנים.

עבודותיה הוצגו בתערוכות בארץ ובחו"ל, והיא זכתה לפרסים ולשבחים מקצועיים – בהם פרס רכטר לאדריכלות, פרס אות העיצוב, ופרסי תכנון עירוני ואדריכלי שונים. פרויקטים רבים שלה זכו לפרסום במגזינים מקצועיים דוגמת Architectural Review, domus ו־detail.

פרסים עיקריים

פרס רכטר לאדריכלות

• 1996 – עבור תיאטרון גבעתיים
• 2007 – עבור היכל המשפט חיפה
• 2018 – עבור בניין האקדמיה ע”ש פולונסקי במכון ון ליר בירושלים

פרס מפעל חיים של התאחדות האדריכלים

• הוענק ל־ברכה ומיכאל חיוטין בשנת 2018 כאות להערכה על מצוינות מקצועית ותרומה משמעותית לאדריכלות בישראל.

פרס א.מ.ת (אמנות, מדע, תרבות)

• הוענק לברכה חיוטין ב־2020, כהוקרה על תרומה יוצאת דופן לאדריכלות הישראלית לאורך קרוב ל־40 שנות יצירה והשפעה תרבותית אמנותית ואנושית.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ברכה חיוטין41882259Q135672218