ברווז עצים

ברווז עצים
	ברווז עצים
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	אווזאים
משפחה:	ברווזיים
תת־משפחה:	ברווזים מצויים
סוג:	מנדרין
מין:	ברווז עצים
תחום תפוצה
	רבייה בקיץ (ירוק בהיר),; רבייה בחורף (כחול), רבייה; כל השנה (ירוק כהה).

ערך זה עוסק במין ברווז אמריקני. אם התכוונתם לסוג ברווזים טרופיים, ראו אווז עצים.

ברווז עצים (שם מדעי: Aix sponsa), הידוע גם בשם ברווז קרולין, הוא מין של ברווז בסוג מנדרין הנפוץ בצפון אמריקה. זהו אחד מעופות המים הצבעוניים ביותר בצפון אמריקה.

תיאור

גודלו של ברווז מבוגר ממוצע 47–54 ס"מ עם מוטת כנפיים באורך של 66–73 ס"מ. הוא חולק גנים עם מנדרין סיני.

לזכר בוגר נוצות ייחודיות וססגוניות וצבע עיניים אדום, והחלקה לבנה במורד הצוואר. הנקבה צבעונית פחות, היא בעלת עיניים לבנות וגרון לבן.

כאשר הם שוחים, מזיזים ברווזי העצים את ראשם קדימה ואחורה בתנועת טלטול, מה שהופך אותם לקלים לזיהוי.

התנהגות

אזור הרבייה ובית הגידול שלהם הוא ביצות מיוערות, אגמים רדודים, בריכות טבעיות ונחלים במזרח צפון אמריקה, בחוף המערבי של ארצות הברית ובמערב מקסיקו. בדרך כלל הם מקננים בחללים שבעצים הקרובים למים. הנקבות מרפדות את הקן בנוצות וחומרים רכים אחרים, ומרכיבים אותו בראש העץ כדי לספק הגנה מטורפים. בניגוד לברווזים אחרים, לברווז העצים יש טפרים חדים על מנת לאפשר התיישבות על עצים.

גודל התטולה נע בין 7 ל-15 ביצים, עליהן דוגרת הנקבה במשך כשלושים ימים. עם זאת, אם תיבות הקינון ממוקמות קרובות זו לזו, היא עשויה להטיל ביצים בקנים שכנים. כתוצאה מכך, עשויים הקנים להכיל 30 ביצים, ולהוביל לדגירה כושלת (התנהגות זו מכונה "הטלת קן").

לאחר הבקיעה, ברווזונים קופצים מהקן שבעץ, ועושים את דרכם אל המים. הקן יכול להיות עד 140 מטר מקו החוף.

הם ניזונים בעיקר מפירות יער, בלוטים, זרעים, וגם חרקים, מה שהופך אותם לאוכלי כל.

תפוצה

ברווזי העצים בכל ימות השנה נפוצים במגוון מקומות בדרום אמריקה, אבל רוב האוכלוסייה נודדת לצפון לקראת החורף. הם נודדים בחורף מעל דרום אמריקה מעל האוקיינוס האטלנטי. 75% מהברווזים שבאוקיינוס השקט לא נודדים.

שימור

בסוף המאה ה-19 קטנה משמעותית אוכלוסיית ברווזי העצים כתוצאה של אובדן בתי גידול, ומציד שלהם לשימוש כמזון ולשימוש בנוצות לשוק כובעי הנשים באירופה. בתחילת המאה ה-20 אוכלוסיית ברווזי העצים נעלמה כמעט לחלוטין, ולא ניתן כמעט למצוא ברווזי עצים כמו בעבר. בתגובה לכך נחתמה ב-1916 אמנת הציפורים הנודדות, וב-1918, חוקק חוק נגד ציד ברווזי עצים. אוכלוסיית ברווזי העצים החלה להתאושש באיטיות רק בשנת 1920. פיתוח תיבות הקינון המלאכותיות בשנת 1930, סייע להתפתחות אוכלוסיית ברווזי העצים.

בעלי קרקע, כגון מנהלי פארקים ושמורות טבע יכלו לעודד רביית ברווזי עצים על ידי בניית תיבות קינון ליד אגמים, ביצות, בריכות ונחלים. העיר פולדה שבמינסוטה אימצה את ברווז העצים כקמע רשמי, ולכן ניתן למצוא תיבות קינון רבות באזור.

הגידול באוכלוסיית הבונה בצפון אמריקה לאורך כל טווח סייע גם כבית גידול אידיאלי וביצה עבור ברווזי העצים.

אוכלוסיית ברווזי העצים גדלה במידה רבה בשנים האחרונות כתוצאה מהגדלת כמות תיבות הקינון וההגבלות על הציד. ברווז העצים הפך להיות הברווז השני הנפוץ ביותר בצפון אמריקה, אחרי ברכייה.