בקיית הכלאיים
 בקיה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | קטניתאים |
| משפחה: | קטניות |
| תת־משפחה: | פרפרניים |
| סוג: | בקיה (צמח) |
| מין: | בקיית הכלאיים |
| שם מדעי | |
 Vicia hybrida
| |
בקיית הכלאיים (שם מדעי: Vicia hybrida) היא צמח עשבוני מטפס חד-שנתי, בעל פרחים צהובים ושערות מהודקות, מתת-משפחת הפרפרניים במשפחת הקטניות[1][2]. זהו מין ים-תיכוני החודר גם לאזורים סמוכים של החבלים האירו-סיבירי והאירנו-טורני. העלים מסורגים ומנוצים זוגיים, מורכבים מ-4 עד 7 זוגות עלעלים; ציר העלה חסר כנפיים ומסתיים בקנוקנת, ובבסיסו זוג לוואים הקטנים מן העלעלים התמימים והשעירים. פרחיו, הערוכים בדרך כלל יחידים בחיק העלים, צהובים עד קרם ולעיתים מעורקים בעורקים סגולים. המפרש שעיר בצדו החיצוני - תכונה המבדילה אותו משלושת מיני הבקיה האחרים בישראל בעלי פרחים בגוני צהוב: בקיית המשי (Vicia sericocarpa), בקיה צהובה (Vicia lutea) ובקיית הבזלת (Vicia basaltica), שבהם המפרש קירח. הנמלים הנראות לעיתים על עלי הגביע נמשכות כנראה לצוף המופרש מצופנים חוץ-פרחיים המצויים על עלי הגביע והלוואים.
פנולוגיה
העלווה מתפתחת מתחילת נובמבר ונובלת בתחילת יוני.
הפריחה בחורף ובאביב, מסוף ינואר ועד אמצע מאי.
הפירות הירוקים ניכרים מסוף פברואר ועד אמצע מרץ, והפירות הבשלים בסוף מרץ ותחילת אפריל. הפצת הזרעים נמשכת מאמצע אפריל ועד תחילת יולי[3].
מורפולוגיה
בקיית הכלאיים היא צמח חד-שנתי, בעל שערות מהודקות, גובהו 15 עד 80 ס"מ[4].
הגבעולים שרועים, מזדקפים או מטפסים, מסועפים בעיקר בבסיסם, מצולעים וחסרי כנפיים; הם כמעט קירחים עד שעירים.
הלוואים קטנים מן העלעלים, אורכם 2 עד 3 מ"מ, והם דמויי חנית למחצה; העליונים דמויי אזמל.
העלים מסורגים, מנוצים זוגיים, ואורכם 1.5 עד 5 ס"מ; ציר העלה חסר כנפיים ובדרך כלל מסתיים בקנוקנת. הקנוקנות פשוטות בעלים התחתונים ומסועפות בשאר העלים, ולעיתים ציר העלה מסתיים בחוד קצר (mucronate).
העלעלים ערוכים ב-4 עד 7 זוגות; הם יושבים ולרוב מפוזרים לאורך הציר ואינם צפופים או מסודרים בזוגות ברורים. לעיתים הם מוזחים מעט זה ביחס לזה. אורכם 0.5 עד 2 ולעיתים רחוקות 2.5 ס"מ, ורוחבם 0.3 עד 0.8 ס"מ. צורת העלעלים מגוונת: הם דמויי ביצה הפוכה עד אליפטיים-מוארכים, ולעיתים דמויי משולש הפוך, דמויי לב הפוך או סרגליים. בסיסם דמוי יתד, קודקודם קטוע עד מפורץ קלות, ובראשו חוד זעיר. שפת העלעלים תמימה ופניהם שעירים[5].
הפרחים פרפרניים, גדולים; אורכם 1.8 עד 3 ולעיתים רחוקות 3.5 ס"מ. הם יחידים בחיק העלים, כפופים כלפי מטה ונישאים על עוקצים הקצרים מן הגביע.
הגביע באורך כ-1 ס"מ, בעל אוגן אלכסוני ומכוסה שערות גסות; שיני הגביע קצרות מן הצינור ודמויות אזמל-סרגל.
הכותרת ארוכה פי 2 עד 3 מן הגביע; עלי הכותרת בעלי ציפורן קצרה. צבעה צהוב עד קרם ולעיתים היא מעורקת בעורקים סגולים. בניגוד למינים קרובים, בקצה המפרש והסירה אין כתם כחול.
טרף המפרש שווה באורכו לציפורן או קצר ממנה, מפורץ קלות ובעל שערות מהודקות בצדו החיצוני. הסירה קצרה מן המפרש והמשוטים, צבעה צהוב עד חום-בהיר וצורתה כברדס.
האבקנים עשרה, מאוחים לשני צרורות: בדרך כלל תשעה מאוחים ואחד חופשי (9+1). תשעת הזירים המאוחים יוצרים צינור, ואילו הזיר העשירי חופשי. צינור זירי האבקנים אלכסוני; הזירים דמויי חוט. המאבקים אחידים בגודלם ובצורתם, וכל מאבק מחובר בגבו אל הזיר ונפתח בסדקים אורכיים. בתוך הצינור עובר עמוד השחלה.
השחלה עילית ומורכבת מעלה שחלה יחיד. עמוד השחלה דמוי חוט ושעיר בקצהו.
הפרי הוא תרמיל משתלשל מטה, חסר מחיצות פנימיות. בעל מגורה אחת המכילה 2 עד 5 זרעים. אורכו 2 עד 3.5 ס"מ ורוחבו 0.8 עד 1 ס"מ; הוא מוארך עד מעוין, גלילי, מעט פחוס בבסיסו ובעל שערות מהודקות[4][6].
הזרעים כדוריים, בקוטר 3 עד 6 מ"מ, חומים, חומים בגוון סגלגל או מנומרים, כלומר בעלי כתמים בלתי אחידים; הם חלקים או גבשושיים מעט. הטבורית צרה ומוארכת.
מספר הכרומוזומים 2n = 12.
בית גידול ותפוצה בעולם ובישראל
בקיית הכלאיים מצויה בשדות ובבתות, בשחורשים פתוחים וכן בשדות מעובדים, באדמות מופרות ולא מופרות, בערבות עשבוניות, בחופים חוליים ובמדרונות סלעיים גירניים, מגובה פני הים ועד 1,500 מ'. מצבה לפי IUCN הוא ללא חשש (Least Concern).
בקיית הכלאיים היא מין ים-תיכוני שחדר גם לאזורים סמוכים של החבלים האירו-סיבירי והאירנו-טורני. תחום תפוצתה הטבעי משתרע ברחבי אגן הים התיכון, למעט תוניסיה, פורטוגל וחצי האי סיני. מטורקיה מתפצל תחום התפוצה צפונה אל בולגריה, רומניה, צפון-מערב הבלקן, אלבניה, צפון הקווקז ועבר הקווקז; מזרחה אל איראן, עיראק, אפגניסטן ומרכז אסיה — קירגיזסטן, טג'יקיסטן וטורקמניסטן; ודרומה אל לבנון-סוריה וישראל. נוסף על כך, המין התאזרח גם בקזחסטן, בחצי האי קרים, במדינת ניו יורק, בשווייץ ובאורוגוואי.
בישראל גדלה בקיית הכלאיים בחבלים הבאים: השרון, מישור פלשת, הגליל העליון והתחתון, הכרמל, עמק יזרעאל, השומרון, השפלה, הרי יהודה, מדבר יהודה, צפון הנגב, בקעת דן, עמק החולה, בקעת הירדן העליונה והתחתונה, אזור ים המלח, הגלעד ועמון.
תמונות
קישורים חיצוניים
- בקיית הכלאיים, באתר ITIS (באנגלית)
- בקיית הכלאיים, באתר NCBI (באנגלית)
- בקיית הכלאיים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- בקיית הכלאיים, באתר צמח השדה
- בקיית הכלאיים, באתר צמחיית ישראל ברשת
- בקיית הכלאיים, באתר Tropicos (באנגלית)
- בקיית הכלאיים, באתר GBIF (באנגלית)
- בקיית הכלאיים, באתר The Plant List (באנגלית)
- בקיית הכלאיים, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ Vicia hybrida L., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ↑ Vicia hybrida L., WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 15-12-2025
- ↑ בקיית הכלאיים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 4.0 4.1 Zohary, M., Flora Palaestina – Part Two, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1972, עמ' 195-209
- ↑ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 265-268
- ↑ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 366-372
בקיית הכלאיים43366742Q15526684