בני שליטא
.jpg) | |||||
| לידה |
13 בנובמבר 1934 חיפה, פלשתינה (א"י) | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
4 ביוני 2025 (בגיל 90) מנחמיה, ישראל | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| מפלגה | הליכוד | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
בני שליטא (13 בנובמבר 1934 – 4 ביוני 2025) היה איש ציבור ישראלי שכיהן כראש המועצה המקומית מנחמיה וכחבר הכנסת.
ביוגרפיה
בני שליטא נולד לחנה ומיכאל במנחמיה, במשפחה בת ארבעה ילדים. מיכאל, אביו, עלה בגיל 12 לסג'רה מעיירה הסמוכה לקייב. אמו, חנה, ילידת כפר תבור, והוריה עלו מטרנסילבניה שברומניה.
בצה"ל שירת ביחידה 101 וגם במילואים. לאחר שחרורו מצה"ל הקים ב-מנחמיה רשימה וזכה בבחירות המקומיות ב-1956, בגיל 21 וחצי (ראש המועצה הצעיר ביותר שנבחר בישראל לתפקיד). לאחר זכייתו פרצה מלחמת סיני והוא יצא למילואים למשך חצי שנה. לאחר חזרתו הוקמה המועצה המקומית ב-1957. שימש בתפקיד זה ברציפות במשך 36 שנים, עד שנת 1992. בשנת 1981 נבחר לכנסת העשירית מטעם הליכוד, כנציג המפלגה הליברלית (אם כי במקור היה חבר המפלגה הפרוגרסיבית ואף הוצב ברשימת המפלגה בבחירות לכנסת הרביעית) והוא כיהן בכנסת עד שנת 1988. בכנסת היה חבר בוועדת הכלכלה ובוועדת החוץ והביטחון, ובכנסת ה-11 היה גם חבר בוועדת הכספים. הוא יזם יחד עם חבר הכנסת רפי סויסה את הקמת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
שליטא נבחר בפעם האחרונה לראש מועצת מנחמיה בשנת 1989, אך כיהן עם מועצה לעומתית בה היה רוב לאופוזיציה. במהלך הקדנציה הועלו נגדו טענות לאי סדרים כספיים ובעקבות זאת הורה שר הפנים על פיזור המועצה ועריכת בחירות חדשות שהביאו להחלפת שליטא בנציג האופוזיציה[1]. כעבור מספר שנים דרש שליטא משר הפנים להדיח את מחליפו ולמנות למנחמיה ועדה קרואה, ומבוקשו נתמלא[2].
בשנת 1993 הוגש נגד שליטא כתב אישום שייחס לו שלושה אישומים של שחיתות ציבורית. בית משפט השלום זיכה אותו משניים מהאישומים, אך הרשיע אותו בשלישי, לפיו דאג שליטא שהמועצה המקומית מנחמיה תשכור משרד פרסום, כביכול עבור המועצה, אך למעשה לשם קידום בחירתו של שליטא לרשימת הליכוד לכנסת בבחירות 1988. על שליטא נגזרו שישה חודשי מאסר על-תנאי וקנס כספי. שליטא ערער לבית המשפט המחוזי, שזיכה אותו מחמת הספק ב-31 בדצמבר 2002. בית המשפט קבע שחלו פגמים בהרשעתו ועל כן היה ראוי להחזיר את הדיון לבית משפט השלום לדיון חוזר[3]. אולם, בהתחשב בזמן שחלף ופרישתו מפעילות ציבורית הוחלט לזכותו מחמת הספק[4].
לאחר פרישתו מהכנסת היה חבר הנהלת גמלאי הכנסת ונאבק כנגד המלצות ועדת גרונאו לצמצום הטבות (כמו טלפון ועיתון חינם) לגמלאי הכנסת. שימש מתנדב בבית החולים פוריה, חבר בוועדת הביקורת וחבר עמותת בית החולים.
בשנת 2010 יצא לאור ספרו "הוד מעלתו האזרח", העוסק בדעותיו ובאירועים מחייו.
את רעייתו, עתליה, שגדלה בתל אביב, הכיר כשהגיעה כמורה למנחמיה. לשניים נולדו שלוש בנות.
נפטר ב-4 ביוני 2025, בגיל 90.
קישורים חיצוניים
בני שליטא, באתר הכנסת - בני שליטא, באתר כנסת פתוחה
- בני שליטא ומפעל חייו - נחמיה, באתר News1 מחלקה ראשונה
- נעמי לויצקי, המשטרה לא מאמינה בדמעות, כותרת ראשית, 27 בפברואר 1985
הערות שוליים
- ↑ בג"ץ 2937/91
- ↑ בג"ץ 5389/96
- ↑ בג"ץ 1496/05, סעיף 3
- ↑ דני ברנר, ח"כ לשעבר שליטא: "האמת יצאה לאור", 2 בינואר 2003, אתר nrg
בני שליטא41176480Q2902244