בנימין ברגר

בנימין ברגר
Benjaminas Bergeris

לידה	1881 (גיל: 143 בערך)
ידוע בשל	יו"ר ההסתדרות הציונית בליטא מראשי הציונים הכלליים ממייסדי בית החולים היהודי "ביקור חולים" בקובנה חבר המרכז של "קרן היסוד" ושל "הקרן הקיימת לישראל" חבר בחבר הנאמנים של העיתון היידי הציוני "די אידישע שטימע" ('הקול היהודי') מיוזמי הקמתה של הגימנסיה העברית ע"ש שוואבה בקובנה אסיר ציון בגולאג

ד"ר בנימין ברגר (בליטאית: Benjaminas Bergeris; ‏1881–1948) היה רופא, פעיל ציוני, יושב ראש ההסתדרות הציונית בליטא, מראשי הציונים הכלליים, אחד המייסדים של בית החולים היהודי "ביקור חולים" בקובנה ומנהל המחלקה למחלות פנימיות. הראשון שהביא לליטא את האינסולין והראשון שהשתמש באלקטרוקרדיוגרף. חבר המרכז של "קרן היסוד" ושל "הקרן הקיימת לישראל", חבר בוועד של רשת החינוך העברית הציונית "תרבות", חבר בחבר הנאמנים של העיתון היידי הציוני "די אידישע שטימע" ('הקול היהודי'). מיוזמי הקמתה של הגימנסיה העברית ע"ש שוואבה בקובנה. ב-1941, תחת השלטון הסובייטי, נאסר והוגלה למחנה ריכוז בעומק רוסיה, שם הועסק כרופא של האסירים. כאסיר ציון מת בשנת 1948, רחוק ממשפחתו, מחבריו, שאתם פעל ולחם כל ימי חייו.

קורות חיים

בנימין בן לייב ברגר נולד בשנת 1881 בכפר לוקי שבאוקראינה (אז באימפריה הרוסית). אביו, איש דתי ושומר מצוות, החזיק מלמד לבניו במשך שנים כדי להקנות להם תורה מילדותם. התחיל ללמוד ב"חדר" בגיל 4, ובגיל חמש עשרה כבר יצאו לו מוניטין של עילוי, בקיא בתלמוד ונושא כליו. בשנת 1897 לערך, בהיותו בן שש עשרה, עברה משפחתו לברדיצ'ב, שם נתפס להשכלה והחל ללמוד לימודי חול. נבחן בחינת בגרות כ"אקסטרן" (חיצוני) בגימנסיה, וגמר בהצטיינות את חוק לימודיו.

המשיך ללמוד באוניברסיטת קייב ובה סיים את לימודיו ברפואה. מייד לאחר שהוסמך כרופא, התנדב למלחמה במגפת הקדחת בכפרים רוסיים. בשנים 1915–1918 עבד כרופא בירוסלבל שעל נהר הוולגה, שם ייסד סניף של ההסתדרות הציונית והיה במרכז הפעילות החברתית והלאומית. היה פעיל בהגשת עזרה לפליטים יהודיים בזמן מלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1917 השתתף כציר בכנס הכללי של ציוני רוסיה בפטרוגרד. בשנת 1918 התחילו הסובייטים לרדוף ולאסור עסקנים ציוניים, וכשנודע לו כי הוא נמצא ברשימה השחורה של "הפושעים הציונים", ברח לווילנה, בה שימש אביו כמנהל בית ההוצאה והדפוס המפורסמים של "האלמנה והאחים ראם".

בשנת 1919 קשר את גורלו עם יהדות ליטא, החל לעסוק ברפואה בעיירה וילקי שעל נהר הניימן (25 ק"מ מצפון מערב לקובנה), והמשיך שם בעבודתו הציבורית כפעיל ציוני. ד"ר מקס סולובייצ'יק לחץ עליו לצאת מווילקי והביאו לקובנה. תוך זמן קצר הפך לאחד הרופאים הנודעים בליטא, בין המומחים למחלות פנימיות ואחד הבונים והמייסדים של בית החולים היהודי בעיר "ביקור חולים" ומנהל המחלקה למחלות פנימיות במשך 20 שנה. כיוון ששאר בתי החולים במדינה היו סגורים בפני הרופאים הצעירים, נעשתה המחלקה שלו מרכז לחולים היהודיים וגם בית ספר מתקדם להשתלמותם של רופאים יהודים צעירים, שהתמחו בו במקצועות רפואיים שונים.

למרות עיסוקיו הרבים מצא תמיד זמן ללימוד ולהשתלמות. ביקר במרכזים רפואיים שונים באירופה, היה בקיא בספרות המקצועית בשפות אנגלית, גרמנית ורוסית, והיה הראשון שהביא לליטא את האינסולין, והראשון שהשתמש באלקטרוקרדיוגרף ובאמצעים דיאגנוסטיים חדישים אחרים.

עם זאת, הקדיש זמן רב גם לפעילות ציבורית, בשמשו יושב ראש ההסתדרות הציונית בליטא, חבר בחבר הנאמנים של העיתון הציוני "די אידישע שטימע" ('הקול היהודי'), חבר בוועד של רשת החינוך העברית הציונית "תרבות" (בהיותו אחד ממניחי היסוד לחינוך העברי בליטא ומיוזמי הקמתה של הגימנסיה העברית ע"ש שוואבה בשנת 1920), חבר המרכז של "קרן היסוד" ושל "הקרן הקיימת לישראל", וכן השתתף בהנהלת המשרד הארצישראלי ובארגונים ומוסדות אחרים.

נמנה עם צמרת האינטליגנציה היהודית (ביחד עם הד"ר מקס סולובייצ'יק, ד"ר משולם וולף, ד"ר יעקב רובינסון, עו"ד לייב גרפונקל, ד"ר ד"מ שווארץ וראובן רובינשטיין) שנתנה דחיפה קדימה להתפתחות החיים היהודיים בליטא והביאה להישגיה הניכרים בשטח התרבות והחברה.

בשנת 1925 ביקר בפעם הראשונה בארץ ישראל כנציג ההסתדרות הציונית בליטא, ונוכח בטקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1935 עזב את ליטא ועלה לארץ ישראל, אך מסיבות משפחתיות זמניות חזר לליטא בהחלטה נחושה לשוב ולהתיישב בארץ עם כל משפחתו.

בשנת 1941, תחת הכיבוש הסובייטי של ליטא, נאסר והוגלה למחנה ריכוז בעומק רוסיה, שם הועסק כרופא של האסירים. במחנה בקוטלאס (Ко́тлас; העיר ממוקמת כ-600 ק"מ מארכנגלסק) עמדה מיטתו בין החולים והגוועים, שהייתה חדרו ומקום עבודתו, ובתנאים אלה עזר לאלפי אסירים בסבלם הגופני והרוחני.

בשנת 1948 חלה ומת.

בנו, ד"ר מרדכי ברגר, נעצר על ידי הנאצים בממל ומת בכלא.

לקריאה נוספת

• 'ברגר בנימין', בתוך: אברהם תורי (עורך), תרומת יהודים מליטא לבנין הארץ ומדינת ישראל, תל אביב, אפריל 1988, עמ' 60.

קישורים חיצוניים

• 'ברגר, בנימין בן לייב', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 125 טור 1 ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1323).
• פרופ' אהרן פרץ, 'ד"ר בנימין ברגר', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ב, תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 320–321 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונות 1078–1079).

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27536611בנימין ברגר