רבי בנציון פירר
| לידה |
28 במרץ 1914 א' בניסן ה'תרע"ד |
|---|---|
| פטירה |
7 ביוני 1988 (בגיל 74) כ"ב בסיוון ה'תשמ"ח |
| מקום פעילות | פולין, גרמניה וארץ ישראל |
| תפקידים נוספים | רב ואב בית דין רימנוב, ראש ישיבת "אור המאיר", רב מחנה עקורים בגרמניה, מרצה ליהדות ב"גבעת וושינגטון", מורה לרבנות ב"כרם ביבנה", ורב היישוב ניר גלים. |
| רבותיו | סבו, רבי שמואל פירר |
| חיבוריו | "חמדת ציון", "הגיונה של תורה"(ה' חלקים), "פנים חדשות בתורה"(ה' חלקים), "פנים מסבירות לתורה"(ה' חלקים), "אלה הם מועדי"(ג' חלקים), "ליום חגנו" |
הרב בנציון פירר (א' בניסן תרע"ד, 28 במרץ 1914 - ה'תשמ"ח, 7 ביוני 1988) היה רב וסופר חרדי-ישראלי.
קורותיו
נולד בעיירה רימנוב שבגליציה לרב יוסף משה ולגיטל לבית וועסטרייך. בילדותו למד אצל סבו, הרב שמואל פירר. בגיל 18 הוסמך לרבנות על ידי שלושה מגדולי רבני גליציה: הרב אהרון לוין, הרב יעקב שליטא מטרנופול והרב דב בריש ווידנפלד. בהיותו בן 19 נשא לאשה את בת דודתו פרידה, וכנדוניה ביקש כסף על מנת להוציא לאור את חיבורו הראשון "חמדת ציון" על הש"ס. בהיותו בן 20 התמנה לרב עירו, רימנוב, כממלא מקום אביו שנפטר מדלקת ריאות זמן קצר לפני חתונתו. ברימנוב כיהן כארבע שנים, ובשנים אלה נולדו שלשת ילדיו.
בתקופת מלחמת העולם השנייה שהה בגליציה המזרחית שנכבשה על ידי רוסיה. כשנשאל על ידי השלטונות האם ברצונו לחזור לשטח גליציה שבשליטת גרמניה או לקבל אזרחות רוסית, השיב כי ברצונו לחזור אל משפחתו הענפה שחייתה תחת שלטון הגרמנים. כעונש על חוסר הנאמנות לרוסים נשלח לסיביר, שם שהה כל תקופת המלחמה, וכך ניצלו חייו. עם תום המלחמה שהה במחנה עקורים שהוקם על ידי אונרר"א על אדמת גרמניה בעיירה אולם (למ"ד שוואית). הוא מונה שם לתפקיד סגן מנהל המחנה, הקים ישיבה לצעירים "אור המאיר", על שם הרב מאיר שפירא מלובלין, והטיף לעליה לארץ.
בשנת ה'תש"ט (1949) עלה לישראל והתגורר תחילה במחנה עולים בפרדס חנה, ואחר כך ברמת גן ובבני ברק. בתקופה זו שימש כמזכיר בית הספר הדתי סיני בתל אביב, ופרסם חידושי תורה, דברי הגות, מחשבה ואקטואליה בעיתון "שערים", שיצא לאור על ידי פא"י. כשהוצעה לו רבנות העיר באר שבע סירב, כיוון שחיפש מקום שקט בו יוכל להתמסר לכתיבה.
בשנת ה'תשי"ז (1957) נתמנה לרב המושב ניר גלים[1], שם כיהן במשך 32 שנים, עד מותו.
הרב פירר לימד במכללת גבעת וושינגטון, והקים את מסלול ההכשרה לרבנות בישיבת כרם ביבנה לבקשתו של ראש הישיבה הרב חיים יעקב גולדוויכט. בתו חנה נישאה לרבי צבי ארנברג.
נכדו, הרב מרדכי פירר, המשמש כרב בבני ברק, נישא לבתו של ההיסטוריון פרופ' מאיר הילדסהיימר. נכדתו נישאה לבנו של הרב שמעון פרנקל, מרבני תל אביב, בנו של הרב יצחק ידידיה פרנקל.
עבודתו כסופר
הרב פירר פרסם 34 ספרים. בין ספריו 14 ספרי סיפורים, מתוכם "סעדיה וייסמן", המתאר ילד תימני (סעדיה) שהועבר לאימוץ למשפחה אשכנזית (וויסמן), ו"אורי חוזר בתשובה", המגולל את סיפור חזרתו בתשובה של השחקן אורי זוהר. שלושה מספריו תורגמו לאנגלית.
בנוסף הוציא לאור את הספר "הר שפר" בו ליקט מחידושי סבו הרב שמואל פירר מרבני גליציה.
ספריו
ספרים תורניים
- חמדת ציון - חידושים על הש"ס[2]
- הגיונה של תורה - חידושים על פרשת שבוע (ה' כרכים)
- פנים חדשות בתורה - חידושים על פרשת שבוע (ה' כרכים)
- פנים מסבירות בתורה - חידושים על פרשת שבוע (ה' כרכים)
- אלא הם מועדי - חידושים על מועדי ישראל (ד' כרכים)
- חגים וזמנים
- ישראל והזמנים חלק א' וחלק ב'
ספרי סיפורת
- סיפורי המקרא (ד' כרכים)
- קורות משפחת ישראלי
- התאומים
- סעדיה וויסמן
- הקומוניסט והחבדני"ק
- תהפוכות הגורל
- אורי חוזר בתשובה
- הגיורת והנזירה
- טעות שחזרה
- סיפור קצר
- גלגול נשמה מאושביץ
לקריאה נוספת
- מאיר וונדר, מאורי גליציה - אנציקלופדיה לחכמי גליציה ירושלים תש"ן - בערכו.
- דוד תדהר (עורך), "הרב בן ציון פירר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יג (1963), עמ' 4214
הערות שוליים
- ^ הרב ב.צ. פירר הוכתר לרבו של מושב הפועל המזרחי ניר גלים, הצופה, 3 באפריל 1957
- ^ אחר עלותו לארץ ישראל הוציא בשנת תשט"ז את ספרו חמדת ציון ובו חמשה שערים בסוגיות הש"ס
23195553בנציון פירר