רשימה משותפת

רשימה משותפת לבחירות (המכונה גם בלוק טכני, הסכם אלקטורלי דו-מפלגתי, קואליציה אלקטורלית או גוש אלקטורלי) היא התאגדות של מפלגות פוליטיות או יחידים פוליטיים הקיימת בעיקר מתוך מטרה להתמודד בבחירות ברשימה אחת.

לכל אחת מהמפלגות בתוך הברית יש מדיניות וסדר יום משלה, אך היא בוחרת באופן זמני להניח בצד את ההבדלים לטובת מטרות ואידאולוגיה משותפות כדי לאחד את תמיכת הבוחרים של המפלגות החברות ברשימה ולהצליח להיבחר. לעיתים, רשימה כזו עשויה להיווצר על ידי מפלגות בעלות מטרות מדיניות שונות מאוד, המסכימות לאגד משאבים כדי למנוע ממועמד או מפלגה מסוימת אחרים לצבור כוח.

בניגוד לממשלת קואליציה שמוקמת לאחר עריכתן של בחירות, השותפים ברשימה משותפת בדרך כלל אינם מריצים מועמדים זה נגד זה, אלא מעודדים את תומכיהם להצביע עבור מועמדים של שאר החברות בברית, במידה וההתמודדות נערכת בנפרד (למשל במחוזות שונים, במדינות בהן הבחירה אינה ארצית אלא לפי אזורי בחירה, ולפי תיאום מוקדם בין מרכיבי הרשימה - כאשר כל אחד מהם מתמודד במחוזות אחרים). במקרים רבים השותפים מתכוונים גם להמשיך בשיתוף הפעולה לאחר הבחירות, אבל אין הכרח ששיתוף הפעולה יימשך.

ישנם מצבים בהם הסכם להקמת רשימה כזו נערך בין מפלגה גדולה ויציבה יותר ובין מפלגה קטנה, כאשר המפלגה הקטנה משלבת את מועמדיה ברשימת המפלגה הגדולה. במצב כזה, המפלגה הקטנה עשויה להשפיע על מצע הבחירות של המפלגה הגדולה יותר.

דוגמאות בישראל

יש כמה דוגמאות מובהקות לסוגים שונים של רשימה משותפת בישראל.

דוגמה מסוג אחד היא זו של יהדות התורה, המקיימת איחוד בין דגל התורה ובין אגודת ישראל. שני הצדדים אמנם מרכיבים מפלגות נפרדות, אך במרבית שנות פעילותם הם פועלים כמפלגה אחת גם במהלך הפעילות הפרלמנטרית עצמה ולא רק במהלך הבחירות. לאורך השנים התחוללו כמה משברים ביניהם, אך בפועל מאז הרכבת הרשימה המשותפת הן לא רצו בנפרד.

דוגמה מסוג אחר היא הרשימה המשותפת של המפלגות הערביות, שרצה בהרכבים משתנים בכמה מערכות בחירות, ונועדה להתמודד עם סוגיית אחוז החסימה ועם אחוז ההצבעה הנמוך במגזר הערבי. במקרה הזה מרכיבי הרשימה לא היו קבועים, ולא תמיד הם שיתפו פעולה ביניהם במהלך כהונת הכנסת שלאחר הבחירות.

דוגמה שלישית היא זו של הציונות הדתית שהתמודדה בבחירות לכנסת העשרים וחמש ברשימה משותפת שכללה גם את עוצמה יהודית ואת מפלגת נעם, מתוך מטרה למנוע שריפת קולות מתחת אחוז החסימה, אך מיד לאחר הבחירות נפרדו מרכיבי המפלגה וכל אחד מהם ניהל משא ומתן קואליציוני באופן עצמאי.

ברחבי העולם

• אוקראינה - בלוק יוליה טימושנקו היה גוש של כמה מפלגות שרצו יחד בתמיכה ביוליה טימושנקו.
• איטליה - שני גושים מרכזיים בפרלמנט האיטלקי הם קואליציית מרכז-ימין וקואליציית מרכז-שמאל והם רצים בהרכבים משתנים במערכות הבחירות, במסגרת חיבורים אלקטורליים.
• ארגנטינה - החזית של כולם הייתה קואליציה של מפלגות ואגודות פוליטיות פרוניסטיות וקירשנריות שהוקמה ב-2019. כך גם ביחד לשינוי הייתה קואליציה מ-2015 שהורכבה מכמה מפלגות ליברליות.
• בלגיה - בבלגיה מצב כזה מכונה קרטל והוא נפוץ בפוליטיקה הבליגת, ובין השאר במפלגות כמו המפלגה הדמוקרטית-ליברלית הפלמית והתנועה הרפורמיסטית.
• דנמרק - הברית האדומה-ירוקה הייתה איחוד אלקטורלי של כמה מפלגות שמאל דניות מ-1989.
• הודו - בשנות התשעים המאוחרות הוקמה הברית הדמוקרטית הלאומית, ברית אלקטורלית של כמה מפלגות מרכז-ימין בהובלתה של מפלגת העם ההודית. מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי הקימה ב־2004 את הברית הפרוגרסיבית הלאומית שפעלה עד 2023, כשהוחלפה ב־I.N.D.I.A.
• הולנד - מאחר שחלוקת הקולות בהולנד מחושבת לפי שיטת ג'פרסון המעניקה יתרון למפלגות גדולות, קיימים בפוליטיקה ההולנדית לא מעט חיבורים שנעשים לצורך הגדלת הייצוג הפרלמנטרי בין מפלגות עם אג'נדה קרובה. עם זאת, ב-2017 בוטלה האפשרות לנהוג כך באופן רשמי.
• הממלכה המאוחדת - במספר דוגמאות בבריטניה רצו מפלגות באיחוד אלקטורלי, כשהן מסכמות מראש איזו מפלגה תציב מועמד בכל אזור בחירה. כך למשל קואופורטיב הלייבור או הברית הליברלית .
• טורקיה - איחוד אלקטורלי בפוליטיקה הטורקית הוא תופעה נפוצה, בין השאר במפלגות כמו ברית האומה , ברית העם , ברית העבודה והחופש , איחוד הכוחות הסוציאליסטיים וברית האבות .
• יוון - מפלגת סיריזה הוקמה בתחילה כברית אלקטורלית, אך בהמשך אוחדו מרכיביה למפלגה אחת.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

רשימה משותפת41162068Q388602