בלון נ"מ

בלון נ"מ הוא בלון גדול הנישא באוויר, מחובר בכבלי מתכת, שמטרתו להגן מהתקפות כלי טיס מנמיכי טוס. חלק מגרסאות הבלון הסתמכו על התנגשותו של כלי הטיס בכבלים, וחלק נעזרו בחומר נפץ שהתפוצץ עם מגע כלי הטיס בכבלים, וכך הסב נזק נוסף לכלי הטיס התוקף.

מלחמת העולם השנייה

בשנת 1938 החלו הבריטים לערוך ניסויים במטרה לבדוק את יעילותם של בלונים בהגנה על ערים ואזורים תעשייתיים מפני מתקפה אווירית. מטרתם של הבלונים הייתה להפריע לטיסתם של מטוסי צלילה אשר טסו בגובה של עד 1,500 מטרים, ולהכריח אותם לטוס גבוה יותר, על מנת להכניסם לטווח הירי של תותחי הנ"מ הבריטים. עד אמצע שנת 1940 הוצבו בבריטניה כ-1400 בלונים, שליש מהם מעל בירת אנגליה, לונדון.

היכולות הטכניות הגבוהות של מטוסי הלופטוואפה הגרמניים הצליחו למזער את השפעת הבלונים, במיוחד לאחר החלפת רוב מטוסי הצלילה הגרמנים במפציצים מגובה רב. הבלונים הוכיחו עצמם כיעילים בצורה חלקית כהגנה נגד טילי הV-1 הגרמניים, אשר טסו בדרך כלל בגובה של 600 מטרים. על אף שטילים אלו צוידו בחותכי כבלים בכנפיהם, מעריכים היום כי הבלונים הצליחו להפיל 231 טילי V-1, מתוך כ-10,000 שנורו לעבר אנגליה. ^[1]

מפציצים רבים צוידו באביזרים שניסו להתמודד עם בלוני הנ"מ באמצעות חיתוך הכבלים. מטוסי הלופטוואפה צוידו בהתקן אשר הורכב על כנף המטוס, אשר גרם לפיצוץ קל ברגע המגע עם כבלי הבלון אשר הניע להב שחתך את כבלי הבלון. התקן זה היה יעיל מאד נגד בלוני הנ"מ של בעלות הברית. גם מטוסי כוחות בעלות הברית השתמשו בחותכי כבלים דומים, אך השתמשו בהם פחות לאור העובדה שהגרמנים מיעטו להשתמש בבלוני נ"מ, והסתמכו יותר על תותחי נ"מ כהגנה נגד מטוסי בעלות הברית.

בשימוש לא זהיר, יכלו בלוני הנ"מ לגרום לנזק רב. במהלך שנת 1942 התקינו כוחות אמריקאיים וקנדיים מספר בלוני נ"מ בגבול ארצות הברית-קנדה, על מנת להגן על אזור תעשייתי רגיש וחיוני למאמץ המלחמתי. במהלך סערה השתחררו הכבלים של אחד הבלונים, פגעו בקווי חשמל, וגרמו להפרעות משמעותיות ביכולות הכרייה והייצור של אותו אזור. להערכת בעלות הברית, ייצור של כ-400 טון פלדה ירד לטמיון עקב תאונה זו.