בלוט
בָּלוּט, או אגוז האלון, הוא פריו של עץ האלון (מהסוגים Quercus, Lithocarpus ו-Cyclobalanopsis, ממשפחת האלוניים Fagaceae).
הבלוט מכיל זרע בודד (לעיתים רחוקות שני זרעים), עטוי קליפה נוקשה עטוית קשקשים, שצורתה כצורת כוס קטנטנה או כצורת גביע קטן והיא נקראת סַפְלוּל[1]. גודל הבלוט עשוי להשתנות בין מין אחד למשנהו. אורכו נע בין 1 - 6 ס"מ ורוחבו נע בין 0.8 - 4 ס"מ. זמן הבשלת הבלוט נע בין 6 חודשים ל-24 חודשים (תלוי במין).
מקור השם
הבלוט מופיע במקורות העבריים כפרי עץ האלון: ”כלי היה במקדש ומרחשת שמה ודומה [היה] כמין כלבוס עמוק וכשבצק מונח בתוכו דומה [נדמה] כמין תפוחי הברתים [ברושים] וכמין בלוטי היוונים.” (תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ג עמוד א')
ייתכן כי השם העברי לבלוט נובע מהמילה המקבילה בארמית "בָּלוּטא", או מערבית "בָּלוּט"[2].
עלתה ההשערה כי המילה בלוט נועדה לתאר את הבליטה של הבלוט מהספלול שלו. אך בדיקה במילונים הגיזרוניים שביצע נציג האקדמיה העברית ללשון[דרושה הבהרה], מעלה שאין קשר בין שורש בל״ט שעניינו ׳בליטה׳ למילה בַּלּוּט בהוראת ׳פרי האלון׳. עם זאת, לא מן הנמנע שמקור השם בשפות השמיות (ארמית וערבית) נובע בעקיפין מהשורש בל"ט בשפות אלו.
בספרדית שם הפרי הוא bellota שהושאל מערבית, ומשמש גם לתיאור חזירים שניזונים מבלוטים ועל כן בשרם משובח במיוחד.
הבלוט כמאכל
הבלוט הוא אחד המזונות החשובים ביותר של חיות בר באזורים בהם צומחים עצי אלון. עם בעלי חיים התלויים בבלוטים כחלק חשוב בדיאטה שלהם נמנים עופות שונים, כגון יונים, עורבנים, מיני ברווזים, ומספר מיני נקר; יונקים קטנים כגון עכברים, סנאים ומיני מכרסמים אחרים; ויונקים גדולים הצורכים כמויות גדולות של בלוטים, כגון חזירים, דובים, וצבאים. כמה מיני חיפושיות ועשים מטילים את ביציהם אל תוך הבלוט, כך שהפגיות הבוקעות מהביצים ניזונות מפרי הבלוט.
בכמה תרבויות שימשו בעבר בלוטים מזון בסיסי, אולם כיום הם נחשבים מרכיב מזון זניח, ומשמשים עדיין מזון לאדם רק בקרב האינדיאנים ובקוריאה.
הבלוט הוא מזין מאוד ועתיר באנרגיה. מידת החומרים המזינים שבו משתנה ממין אחד למשנהו, אך ככלל, הבלוט מכיל כמויות גדולות של חלבונים, פחמימות ושומנים בנוסף למינרלים שונים כסידן, זרחן, אשלגן, וויטמינים. בלוט עשוי להכיל גם את החומר טאנין, שהוא רעלן וטעמו מר מאוד. כמות הטאנין משתנה בין בלוטים ממינים שונים. מערכת העיכול של בעל חיים הניזון מבלוטים, חייבת להיות מותאמת לעיכול רעלן זה. אם לא כן, די לבעל החיים לטעום מטעמו המריר של הבלוט ולא לאכול ממנו עוד.
מפיצים טבעיים של הבלוט
משקלו של הבלוט גדול מכדי להינשא ברוח. פיזור הבלוטים נעשה בדרך כלל באמצעות בעלי חיים האוגרים מזון באדמה, כדוגמת הסנאים והעורבנים. לאחר הנביטה העורב והסנאי מאבדים בו עניין ונמנעים מאכילתו.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: בלוט |
| ערך מילוני בוויקימילון: ספלול |
- בלוט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
37375799בלוט