בית שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג
 | |
| מדינה | גרמניה, דנמרק, נורווגיה, יוון |
|---|---|
| תארים |
מלך דנמרק מלך נורווגיה מלך יוון מלך איסלנד |
| מייסד | פרידריך וילהלם, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג |
| השליט האחרון |
יוון: קונסטנטינוס השני, מלך יוון שלזוויג-הולשטיין: כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק |
| ראש הבית הנוכחי | כריסטוף, נסיך שלזוויג-הולשטיין |
| תקופת השושלת | 1825–הווה (כ־199 שנים) |
| אתניות | גרמנית |
בית גליקסבורג מקוצר מבית שלזוויג-הולשטיין-זונדרברג-גליקסבורג, הוא ענף דני - גרמני של בית אולדנבורג, אשר בניו שלטו במועדים שונים בדנמרק, נורווגיה, יוון ובכמה מדינות בצפון גרמניה.
מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק, האראלד החמישי, מלך נורווגיה, צ'ארלס השלישי, מלך הממלכה המאוחדת, קונסטנטינוס השני, מלך יוון, וסופיה, מלכת ספרד הם חברים בשושלת גליקסבורג.[1][2][3]
היסטוריה
מקור המשפחה הוא מהעיר גליקסבורג (Glücksburg), עיר חוף קטנה בשלזוויג, בצד הדרום-גרמני של פיורד פלנסבורג, המפריד בין גרמניה לדנמרק.[2] בשנת 1460 נמסרה גליקסבורג, כנחלה של הדוכסים הדנו-גרמניים של שלזוויג-הולשטיין, לכריסטיאן השביעי, רוזן אולדנבורג, אשר בשנת 1448 נבחר על ידי הדנים במלך כריסטיאן הראשון, ובשנת 1450 אף נבחר למלך נורווגיה.[2]
בשנת 1564, נכדו של כריסטיאן הראשון, פרדריק השני, מלך דנמרק, במהלך חלוקה מחדש של שלזוויג ושל הולשטיין, הוא שמר על כמה נחלות לעצמו, בעודו מקצה את גליקסבורג לאחיו הדוכס יוהאן הצעיר (1545-1622), יחד עם זונדרבורג.[2] יורשיו של יוהאן חילקו את הנחלה ביניהם, ויצרו, בין היתר, את הענף של שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-בק (אחוזה ליד מינדן שנקנתה על ידי המשפחה ב-1605), שנשאר וסאל של מלכי דנמרק.[2]
בשנת 1825, טירת גליקסבורג חזרה לכתר הדני (מענף של המשפחה, בית שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג, שנכחד בשנת 1779), וניתן באותה שנה על ידי המלך פרדריק השישי, יחד עם כותרת דוכסית חדשה, לפרידריך וילהלם, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-בק.[4] פרידריך החליף את התואר שכבר החזיק, "בק" (אחוזה שהייתה למשפחה, ולמעשה, נמכרה ב-1745).[2] ובכך נוצר התואר דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג.
הענף הדני של מלכי בית אולדנבורג נכחד בשנת 1863, והענף הבכיר של בית שלזוויג-הולשטיין נכחד עם מותו של הדוכס האחרון מאוגוסטבורג ב-1931. לאחר מכן, בית גליקסבורג הפך לענף הבכיר של בית אולדנבורג. ענף זוטר נוסף של בית אולדנבורג, בית הולשטיין-גוטורפ, כלל שני ענפים שהחזיקו בריבונות במאה ה-20. בני הענף של הולשטיין-גוטורפ-רומנוב הוצאו להורג או גורשו מהאימפריה הרוסית בשנת 1917, בעוד הדוכסות הגדולה של אולדנבורג בוטלה בשנת 1918.[2]
גם דוכסי בק וגם דוכסי גליקסבורג לא היו שליטים ריבוניים; הם החזיקו את אדמתם כפייף מידי הדוכסים השליטים של שלזוויג והולשטיין, דהיינו מלכי דנמרק (ועד 1773) של דוכסי הולשטיין-גוטורפ.
כריסטיאן, נסיך שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג, בנו הרביעי של פרידריך וילהלם, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג, הוכר בהסכם לונדון משנת 1852 כיורשו של פרדריק השביעי, מלך דנמרק. הוא הפך למלך דנמרק כריסטיאן התשיעי ב-15 בנובמבר 1863.[2]
הנסיך וילהלם, בנו השני של נסיך הכתר כריסטיאן ולואיזה, נסיכת הסן-קאסל, נבחר למלך היוונים ב-30 במרץ 1863, במקום אותון, מלך יוון מבית ויטלסבאך, ושלט בשם גאורגיוס הראשון, מלך היוונים .
הנסיך קרל, בנו השני של פרדריק השמיני, מלך דנמרק, בנו הבכור של כריסטיאן התשיעי, הפך למלך נורווגיה ב-18 בנובמבר 1905 כהוקון השביעי, מלך נורווגיה.
בנותיו של כריסטיאן התשיעי, אלכסנדרה מדנמרק ודאגמאר, נסיכת דנמרק, התחתנו עם אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת ושאלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה בהתאמה. כתוצאה מכך, בשנת 1914 צאצאיו של כריסטיאן התשיעי החזיקו את הכתרים של כמה מממלכות אירופה, ובשל כך הוא היה ידוע כ"חותנה של אירופה".
האח הבכור של כריסטיאן התשיעי ירש את תוארי המשפחה כקרל, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג. צאצאיו מייצגים כיום את הענף הבכיר של ענף שלזוויג-הולשטיין של בית אולדנבורג.
ייחוסו של הדוכס פרידריך וילהלם
- אלימאר הראשון, רוזן אולדנבורג
- אלימאר השני, רוזן אולדנבורג
- כריסטיאן הראשון, רוזן אולדנבורג
- מוריץ, רוזן אולדנבורג
- כריסטיאן השני, רוזן אולדנבורג
- יוהאן הראשון, רוזן אולדנבורג
- כריסטיאן השלישי, רוזן אולדנבורג
- יוהאן השני, רוזן אולדנבורג
- קונרד הראשון, רוזן אולדנבורג
- כריסטיאן החמישי, רוזן אולדנבורג
- דיטריך, רוזן אולדנבורג
- כריסטיאן הראשון, מלך דנמרק
- פרדריק הראשון, מלך דנמרק
- כריסטיאן השלישי, מלך דנמרק
- יוהאן השני, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג
- אלכסנדר, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג
- אוגוסט פיליפ, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-בק
- פרידריך לודוויג, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-בק
- פטר אוגוסט, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-בק
- קרל אנטון אוגוסט, נסיך שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-בק
- פרידריך קרל לודוויג, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-בק
- פרידריך וילהלם, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג
שלזוויג-הולשטיין-זונדרברג-גליקסבורג
דוכסי שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג מהווים את הענף הבכיר של השושלת. בשל העדפת הבן הבכור הם מחזיקים בראשות בית גליקסבורג, ובנוסף הם גם מחזיקים בראשות כל בית אולדנבורג. כיום התואר וראשות הבית מוחזקים על ידי כריסטוף, נסיך שלזוויג-הולשטיין.
| דיוקן | שם | שנות חייו | שלטונו |
|---|---|---|---|
|
פרידריך וילהלם, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג | 1785-1831 | 1825-1831 |
|
קרל, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג | 1813-1878 | 1831-1878 |
.jpg)
|
פרידריך, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג | 1814-1885 | 1878-1885 |
| פרידריך פרדיננד, דוכס שלזוויג-הולשטיין | 1855-1934 | 1885-1934 | |
|
וילהלם פרידריך, דוכס שלזוויג-הולשטיין | 1891-1965 | 1934-1965 |
| פטר, דוכס שלזוויג-הולשטיין | 1922-1980 | 1965-1980 | |
|
כריסטוף, נסיך שלזוויג-הולשטיין | 1949- | 1980- |
היורש המיועד של התואר הוא פרידריך פרדיננד, נסיך הכתר של שלזוויג-הולשטיין (נולד ב-1985).
דנמרק
בשנת 1853 כריסטיאן, נסיך שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג הפך ליורש של ממלכת דנמרק, ובשנת 1863 הוא עלה על כס המלוכה. הוא היה בנו השלישי של פרידריך וילהלם, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג, ואחיו הבכור שמר על התואר דוכס גליקסבורג.
| דיוקן | שם | שנות חייו | שלטונו |
|---|---|---|---|
|
כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק | 1818-1906 | 1863-1906 |
|
פרדריק השמיני, מלך דנמרק | 1843-1912 | 1906-1912 |
|
כריסטיאן העשירי, מלך דנמרק | 1870-1947 | 1912-1947 |
|
פרדריק התשיעי, מלך דנמרק | 1899-1972 | 1947-1972 |
| מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק | 1940- | 1972- |
יורש העצר הוא פרדריק, נסיך הכתר של דנמרק (נולד ב-1968), ששייך למעשה למשפחת מונפזאט. אף על פי שאין יותר גברים בני השושלת של גליקסבורג בדנמרק, יש צאצאים של כריסטיאן התשיעי שנישאו ללא אישור המלכים, ובכך ויתרו על מעמדם המלכותי.[5] הם נושאים את תואר האצולה הדני "רוזן רוזנבורג".
יוון
בשנת 1863, נבחר הנסיך וילהלם מדנמרק למלך ההלנים בשם גאורגיוס הראשון, בהמלצת המעצמות האירופיות הגדולות. הוא היה בנו הצעיר של כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק.
| דיוקן | שם | שנות חייו | שלטונו |
|---|---|---|---|
|
גאורגיוס הראשון, מלך היוונים | 1845-1913 | 1863-1913 |
|
קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון | 1868-1923 | 1913-1917 1920-1922 |
|
אלכסנדרוס הראשון, מלך יוון | 1893-1920 | 1917-1920 |
|
גאורגיוס השני, מלך היוונים | 1890-1947 | 1922-1924 1935-1947 |
|
פבלוס, מלך יוון | 1901-1964 | 1947-1964 |
|
קונסטנטינוס השני, מלך יוון | 1940- | 1964-1973 |
המונרכיה ההלנית הודחה בהפיכה על ידי חונטה צבאית ב-1968, ובעקבות כך משפחת המלוכה ברחה לגלות. ב-1974 החליטו 69.18% מהמצביעים על הדחת המלוכה.
נורווגיה
בשנת 1905 הפך הנסיך קרל מדנמרק למלך נורווגיה בשם הוקון השביעי. אביו היה פרדריק השמיני, מלך דנמרק, ואחד מדודיו היה גאורגיוס הראשון, מלך היוונים.
| דיוקן | שם | שנות חייו | שלטונו |
|---|---|---|---|
|
הוקון השביעי, מלך נורווגיה | 1872-1957 | 1905-1957 |
|
אולף החמישי, מלך נורווגיה | 1903-1991 | 1957-1991 |
.jpg)
|
האראלד החמישי, מלך נורווגיה | 1937- | 1991- |
יורש העצר הוא הוקון, נסיך נורווגיה (נולד ב-1973).
איסלנד
ב-1918 הועלתה איסלנד ממחוז אוטונומי לממלכה נפרדת בשם ממלכת איסלנד. כריסטיאן העשירי, מלך דנמרק היה מעתה מלך דנמרק ואיסלנד עד 1944, כאשר איסלנד ביטלה את האיחוד בין שתי המדינות. ב-1918 הועלתה איסלנד ממחוז אוטונומי לממלכה נפרדת בשם ממלכת איסלנד. כריסטיאן העשירי, מלך דנמרק קיבל את התואר והתפקיד מלך דנמרק ואיסלנד עד לשנת 1944, בה איסלנד ביטלה את האיחוד בין שתי המדינות.
| דיוקן | שם | החיים | שלטונו |
|---|---|---|---|
|
|
כריסטיאן העשירי | 1870-1947 | 1918-1944 |
יורש התואר המיועד היה בנו פרדריק התשיעי, מלך דנמרק (1899-1972).
דוכס אדינבורו
בשנת 1947, פיליפ, נסיך יוון ודנמרק (שוויתר על תאריו ואימץ את שם המשפחה מאונטבאטן בהיותו נושא בריטי לפני נישואיו), קיבל מחמיו, ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת את התואר דוכס אדינבורו. צאצאיהם של פיליפ ואליזבת השנייה שייכים, לפי צו, לבית וינדזור ומשתמשים בשם "מאונטבאטן-וינדזור" כשם המשפחה, כאשר יש צורך בכך. תשע עשרה המקומות הראשונים של סדר הירושה לכתר הבריטי מוחזקים על ידי צאצאי הדוכס.
| דיוקן | שם | שנות חייו | שלטונו |
|---|---|---|---|
|
הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו[2] | 2021-1921 | 1944-19 |
יורש התואר הוא צ'ארלס השלישי, מלך הממלכה המאוחדת (נולד ב-1948).
עץ משפחה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Prince Philip beats the record for longest-serving consort". The Scotsman. Edinburgh. 18 באפריל 2009. נבדק ב-6 בספטמבר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 Michel Huberty, Alain Giraud, F. and B. Magdelaine. L'Allemagne Dynastique, Volume VII. Laballery, 1994. pp. 7-8, 27-28, 30-31, 58, 144, 168, 181, 204, 213-214, 328, 344, 353-354, 356, 362, 367. מסת"ב 2-901138-07-1, מסת"ב 978-2-901138-07-5
- ^ Montgomery-Massingberd, Hugh. "Burke’s Royal Families of the World: Volume I Europe & Latin America, 1977, pp. 325-326. מסת"ב 0-85011-023-8
- ^ Gothaisches Genealogisches Handbuch der Fürstlchen Häuser, Band I. Verlag des Deutschen Adelsarchivs. Marburg. 2015. p. 140 (German). מסת"ב 978-3-9817243-0-1.
- ^ Retsinformation.dk. Kongeloven, LOV nr 20001 af 14/11/1665 Gældende (קונגלובן) תאריך סיום: 28-01-2000 Statsministeriet. 1665. תרגום אנגלי של קונגלוב Lex Regia (Konge-Lov) of 1665, www.hoelseth.com ). 25 באפריל 2016.
34696188בית שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג