בית הנבחרים של אילינוי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פרלמנט ריקה.
בית הנבחרים של אילינוי (באנגלית: Illinois House of Representatives) הוא הבית התחתון של האספה הכללית של אילינוי שבארצות הברית. הגוף נוצר על ידי חוקת אילינוי הראשונה שאומצה ב-1818. הבית לפי החוקה הנוכחית כפי שתוקנה ב-1980 מורכב מ-118 נציגים שנבחרו במחוזות חד-נציגיים לכהונה של שנתיים ללא הגבלה. המחוזות מחולקים מחדש כל 10 שנים, בהתבסס על מפקד האוכלוסין הפדרלי. לפי החלוקה מ-2010, כל נציג מייצג כ-108,734 אנשים.[1] נכון לאוקטובר 2024, למפלגה הדמוקרטית יש רוב של כ-78 נציגים, לעומת 40 נציגים רפובליקניים.
לבית יש את הכוח להעביר הצעות חוק ולהדיח את נושאי המשרה באילינוי. על המחוקקים להיות בני 21 לפחות ותושב המחוז בו הם משרתים לפחות שנתיים.
נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן החל את דרכו בפוליטיקה בבית הנבחרים של אילינוי.
היסטוריה
האספה הכללית באילינוי נוצרה על ידי חוקת אילינוי הראשונה שאומצה ב-1818. המועמדים לתפקיד התפצלו למפלגות פוליטיות בשנות ה-30 של המאה ה-19, בתחילה פעלו באספה המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הוויגית, עד שהמועמדים הוויגים התארגנו מחדש כרפובליקנים בשנות ה-50.
אברהם לינקולן החל את הקריירה הפוליטית שלו בבית הנבחרים של אילינוי כחבר במפלגה הוויגית ב-1834. [2] הוא שירת שם עד 1842. למרות שהרפובליקנים החזיקו ברוב המושבים בבית אילינוי לאחר 1860, בבחירות הבאות הבית חזר לשליטת הדמוקרטים.[3] בתקופה זו בית הנבחרים בהובלת המפלגה הדמוקרטית פעל לניסוח חוקת מדינה חדשה שנדחתה בסופו של דבר על ידי הבוחרים[3]. לאחר הבחירות ב-1862, בית הנבחרים של אילינוי ביקר את הממשלה הפדרלית על ניהול המלחמה ודחק לשביתת נשק מיידית. בסופו של דבר המושל הרפובליקני השעה את האספה המחוקקת, לראשונה בהיסטוריה האמריקאית.[3] בשנת 1864 הרפובליקניים חזרו לרוב בבית הנבחרים.[3]
מ-1870 עד 1980 היו מספר מאפיינים ייחודיים לבית הנבחרים:
- הבית כלל 177 חברים. המדינה חולקה ל-59 מחוזות חקיקה, שכל אחד מהם בחר סנטור אחד ושלושה נציגים.
- הבחירות לבית הנבחרים נערכו באמצעות הצבעה מצטברת - כל בוחר קיבל שלושה קולות להצביע על מושבי בית הנבחרים, והבוחר יכל לחלק אותם לשלושה מועמדים (קול אחד כל אחד), מועמד אחד (שקבל שלושה קולות) או שני מועמדים (כל אחד קיבל קול וחצי) .
- למרות שלא נקבע כך בחוקה, לשתי המפלגות היה הסכמה בלתי רשמית שכל מפלגה תריץ רק שני מועמדים בכל מחוז. כך שברוב המחוזות, רק ארבעה מועמדים התמודדו על שלושה מושבים. הסכמה זו לא רק הבטיחה כי מפלגת המיעוט של המחוז תזכה במושב (במיוחד מחוץ לשיקגו), אלא בדרך כלל הבטיחה שלכל מפלגה יהיה ייצוג משמעותי - לפחות שליש מהמושבים (59 מתוך 177) בבית הנבחרים
שיטת הבחירה הנוכחית אומצה ב-1980, ובה נבחרו נציגים מ-118 מחוזות חד-נציגיים שנוצרו על ידי חלוקת 59 מחוזות הסנאט לשניים.
מאז קיצוץ המושבים ושינוי שיטת הבחירות, היו שביקשו להחזיר את השיטה הישנה. המושל לשעבר ג'ים אדגר והשופט הפדרלי לשעבר אבנר מיקוה פרסמו ב-2001 דו"ח הקורא להחזרת השיטה הישנה.[4] הם טענו בין השאר השיטה הישנה מגבירה את הייצוג של מיעוטים גזעיים.[5] העיתון "שיקגו טריביון" פרסם ב-1995 מאמר עם טענה דומה.[6] למרות זאת, אחרים טענו כי השיטה הנוכחית סיפקה יציבות רבה יותר בבית התחתון.[7]
המפלגה הדמוקרטית זכתה ברוב המושבים בבית הנבחרים ב-1982. הם שימרו את הרוב, למעט תקופה קצרה של שנתיים של שליטה רפובליקנית מ-1995 עד 1997.
שני המחוקקים האפרו-אמריקאים הראשונים באילינוי היו ג'ון תומאס, שנבחר לראשונה ב-1876, וג'ורג ' פרנץ' אקטון, שנבחר ב-1886. ב-1922 הפכה לוטי הולמן אוניל לאישה הראשונה שנבחרה לבית הנבחרים. היא נבחרה בבחירות הראשונות שבהן יכלו נשים להצביע או להתמודד לבחירות [8] בשנת 1958 הפכה פלוי קלמנטס לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה שנבחרה לבית.[9] ב-1982, ג'וזף בריוס הפך לנציג האמריקאי-היספני הראשון. תרזה מה הפכה לאמריקאית האסיאתית הראשונה ששירתה בבית כשהושבעה לתפקיד ב-10 בינואר 2017.
סמכויות
בית הנבחרים של אילינוי נפגש בקפיטול מדינת אילינוי בספרינגפילד. ההתכנסות היא ביום רביעי השני של ינואר בכל שנה. ביחד עם הסנאט והמושל של אילינוי יש לברית הנבחרים סמכות לחוקק חוקים, ליצור את תקציב מדינה, לאשרר תיקונים פדרליים ולהציע תיקונים חוקתיים לחוקת המדינה. בית הנבחרים של אילינוי מחזיק גם בסמכות להדיח פקידים ביצועיים ושפיטים.[10]
אדם חייב להיות אזרח ארצות הברית ותושב שנתיים במחוז הבחירה שלו, ובגיל של לפחות 21 שנים כדי לשרת בבית הנבחרים. חברי הבית אינם יכולים לכהן בתפקידים ציבוריים אחרים או לקבל מינויים על ידי המושל בזמן כהונתם.[10]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של בית הנבחרים של אילינוי
הערות שוליים
- ^ "Archived copy" (PDF). 2010.census.gov. אורכב מ-המקור (PDF) ב-7 באוקטובר 2012. נבדק ב-11 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ White Jr., Ronald C. (2009). A. Lincoln: A Biography. Random House, Inc. מסת"ב 978-1-4000-6499-1, p. 59.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 VandeCreek, Drew E. Politics in Illinois and the Union During the Civil War (אורכב 25.06.2012 בארכיון Wayback Machine) (accessed May 28, 2013)
- ^ "FairVote - Illinois' Drive to Revive Cumulative Voting". Archive.fairvote.org. נבדק ב-31 בינואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "FairVote - Black Representation Under Cumulative Voting in Illinois". Archive.fairvote.org. נבדק ב-31 בינואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Cumulative Voting - Illinois | The New Rules Project". Newrules.org. 12 בינואר 2005. אורכב מ-המקור ב-5 בינואר 2011. נבדק ב-31 בינואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hyneman, Charles S.; Morgan, Julian D. "HeinOnline". Illinois Law Review. HeinOnline. 32: 12. אורכב מ-המקור ב-6 ביוני 2015. נבדק ב-31 בינואר 2011.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Illinois Women in Congress and General Assembly" (PDF). Springfield, Illinois: Illinois General Assembly Legislative Research Unit. 11 בפברואר 2016. נבדק ב-21 באוגוסט 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bone, Jan, ed. (ביוני 1974). "Commission on the Status of Women. Report and Recommendations to the Governor and the General Assembly" (PDF). Springfield, Illinois: Illinois Commission on the Status of Women. p. 26. נבדק ב-21 באוגוסט 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 10.0 10.1 חוקת מדינת אילינוי, פרק 4, הרשות המחוקקת (באנגלית)
39985302בית הנבחרים של אילינוי