בית הכנסת הספרדי בבאניה לוקה
 | |
| משמאל, מבנה בית הכנסת הספרדי בבאניה לוקה כפי שצולם בתקופת בין המלחמות | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | בית כנסת |
| כתובת | Ulica Ivana Franje Jukića, Banja Luka |
| מיקום | באניה לוקה |
| מדינה |
 רפובליקת סרפסקה,  בוסניה והרצגובינה |
| רב בית הכנסת | רבי מנחם רומנו (1902–1919) ; שליח הציבור: יעקב רומנו, מיכאל עטיאש |
| נוסח תפילה | נוסח הספרדים |
| מנהל | יעקב פוליוקאן, שלום סרפיץ', יוסף נחמיאס |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1879–1880 |
| תאריך פירוק | 1941 |
| מידות | |
| קומות | 2 |
| קואורדינטות | 44°46′12″N 17°11′30″E / 44.77000°N 17.19167°E |
בית הכנסת הספרדי בבאניה לוקה (בבוסנית: Sefardska sinagoga u Banja Luki) היה בית כנסת שפעל בעיר באניה לוקה בצפון בוסניה והרצגובינה בין השנים 1880–1941. ב-1941 לאחר הפלישה ליוגוסלביה וכינון מדינת קרואטיה העצמאית, חולל בית הכנסת ונבזז. בהמשך, הוחרב על ידי אנשי האוסטאשה.
היסטוריה
ערכים מורחבים – הקהילה היהודית בבאניה לוקה
במהלך המאה ה-18 קמה בעיר קהילה יהודית ספרדית קטנה. החל מ-1878, לאחר סיפוח בוסניה על ידי האימפריה האוסטרו-הונגרית הגיעו לעיר גם יהודים אשכנזים. ב-1885 התגוררו בעיר 226 יהודים, ב-1900 מנתה הקהילה 336 נפשות, ובפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בבאניה לוקה 383 יהודים. יהודי העיר גורשו על ידי שלטון האוסטאשה למחנות השמדה כגון יאסנובאץ וסטארה גרדישקה אשר בקרואטיה. כ-70 מבני הקהילה שרדו את השואה ורק מקצתם שבו להתגורר בעיר. הפעילות הקהילתית לא חודשה. ב-1967 התגוררו העיר 47 יהודים וב-1981 נמנו בה 12 בלבד.[1] בראשית המאה ה-21 לא התגוררו יהודים בעיר.
המבנה
בבאניה לוקה הוקמו שני בתי כנסת, האחד ספרדי שכונה "קהל גדול", והשני אשכנזי שכונה "קהל קטן". בית הכנסת הספרדי נבנה בסגנון אדריכלי עות'מאני (אנ') וכונה בלאדינו: "Il Kal Grande" "קהל גדול". הוא שכן סמוך למרכז העסקים של הקהילה הספרדית. לצד בית הכנסת הוקם מלדאר ובו למדו ילדי הקהילה. במלדאר למדו תפילות ותנ"ך על ידי שינון, חלקם היו בבעלות פרטית של רבנים וחזנים והם נסמכו על תרומות ותשלומי הורים, כך שרק משפחות אמידות יכלו לשלוח את בניהם ללמוד.[2] במלדאר למדו ילדים בגילאי 4 – 12 אשר ישבו על מחצלות בכיתה צפופה. הלימודים נוהלו בלאדינו, התבססו על שינון והמלדארי חסרו תנאי תברואה בסיסיים וכן ציוד הוראה. לאחר חצי יום לימודים הועסקו התלמידים כשוליות בקרב אומנים מבני הקהילה.
בהמשך, כאשר התבסס השלטון האסטרו-הונגרי חלו תמורות בחינוך ובני הקהילה יצאו ללימודים גבוהים. לאחר מלחמת העולם הראשונה התגבר תהליך החילון והתמעט בהדרגה מספר המתפללים, שהיו בעיקרם בני הגיל השלישי. בין השנים 1902–1919 כיהן כרב בית הכנסת רבי מנחם רומנו, בכהונתו הראשונה כרב ראשי. רומנו שהתחנך אצל אביו רבי אברהם רומנו השמרן, נאלץ להסתגל בהדרגה לחידושי התקופה ולהתמודד עם מגמת החילון. ב-1919 עבר לזאגרב, אך המשיך להגיע מעת לעת לניהול התפילות, בעיקר בחגי ישראל וזאת עד 1925. משנה זו לא היה לקהילה רב ספרדי במינוי קבע, ואת התפילות ניהל שליח הציבור מיכאל עטיאש.
ב-1941, במהלך מלחמת העולם השנייה לאחר הפלישה ליוגוסלביה והקמת מדינת קרואטיה העצמאית, חיללו ובזזו אנשי האוסטאשה את המבנה, ובהמשך העלו אותו באש והוא חרב לחלוטין. לאחר השואה לא חודשה הקהילה.[1][3][4] במקום בו עמד בית הכנסת שוכן נכון ל-2025 מרכז קניות.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 הקהילה היהודית בבאניה לוקה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמודים 34–35.
- ↑ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בימי השלטון העותומני, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 59.
- ↑ אתרי מורשת יהודית בבוסניה והרצגובינה, באתר אוניברסיטת סירקיוז, עמוד 8, 20 (באנגלית).
- ↑ Nezaboravni Voljeni Rabin Nadrabin Menahem Avrama Romano, באתר elmundosefarad.wikidot.com (בבוסנית).
בית הכנסת הספרדי בבאניה לוקה41726642Q135954142