בית הכנסת בביילובאר
 | |
| בית הכנסת בבילובאר כפי שצולם במהלך שנות העשרים של המאה העשרים | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | בית כנסת |
| כתובת | רחוב איוואנה מז'ורניצ'ה 22 Ivana Mažuranića St |
| מיקום | ביילובאר |
| מדינה |
 קרואטיה |
| רב בית הכנסת | שמואל דוד טאובר (1890–1927),[1] לזר מרגוליס (אליעזר מרגליות) מצ'ורטקוב (1927–1930), דוד גינסברג (1930–1941), נרצח עם אשתו ושני ילדיו במחנה ההשמדה יאסנובאץ.[2] שליחי הציבור: ד. לינדנפלד, איזידור דורף |
| נוסח תפילה | נוסח אשכנז |
| מנהל |
ראשי הקהל: ד"ר ברנרד רהברגר הינקו גוטליב נפתלי ברגשטיין (1946–1949) |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1914 – 15 באוגוסט 1917 (כ־3 שנים) |
| אדריכל | אוטו גולדשיידר (בקרואטית: Otto Goldscheider) ממשרד הניגסברג ודויטש |
| סגנון אדריכלי | אר נובו |
| מידות | |
| קומות | 2 |
| קואורדינטות | 45°54′02″N 16°50′38″E / 45.90056°N 16.84389°E |
בית הכנסת בביילובאר (בקרואטית: bjelovarska sinagoga) היה בית כנסת אשר פעל בעיר ביילובאר בקרואטיה בין השנים 1917–1941. ב-1951 הולאם המבנה על ידי שלטונות יוגוסלביה, ובראשית העשור השני של המאה ה-21 שימש כמרכז תרבות.
היסטוריה
ערכים מורחבים – הקהילה היהודית בביילובאר
ב-1877 נוסדה רשמית הקהילה היהודית בביילובאר על ידי מהגרים מבורגנלנד ומאזורי סלובקיה והונגריה. ב-1882, נבנה בית כנסת אך הוא ננטש משום שהיה צר מלהכיל את באיו, וב-1917 חרב. בשנה זו נחנך בית הכנסת החדש. מ-1890 ועד 1927 כיהן במשרת הרב הראשי שמואל דוד טאובר שהגיע מהעיר ברטיסלאבה. בעיר נרשמה פעילות ציונית וב-1910 נוסדה "האגודה האזרחית היהודית" שפעלה בין השאר להגברת הזהות הלאומית היהודית. לאחר כינון ממלכת יוגוסלביה נוסדה האגודה הציונית ע"ש תאודור הרצל וב-1923 זכו הציונים לרוב בבחירות להנהגת הקהילה. ב-8 ביוני 1925 הופיע רשימה יהודית נפרדת בראשות ד"ר הינקו גוטליב בבחירות המוניציפליות וזכתה לרוב קולות בני הקהילה.
בין השנים 1927–1930 כיהן לזר מרגוליס כרבה הראשי של הקהילה, הרב מרגוליס נולד ב-1892 בצ'ורטקוב, עלה לישראל ונפטר ב-1981 בירושלים. מ-1930 ועד לתקופת השואה כיהן כרב הראשי ד"ר דוד גינסברג. גינסברג נולד ב-1905 בביילובאר ורכש השכלה אקדמית באוניברסיטת זאגרב. ב-1941 נרצחו דוד, אשתו יוהנה וילדיהם רגינה וראובן במחנה ההשמדה יאסנובאץ.
במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר הפלישה ליוגוסלביה וכינון מדינת קרואטיה העצמאית הוחל ברדיפת יהודי ביילובאר. בתחילה נדרשה הקהילה לשלם כופר נפש בסכום של 300,000 דינרים יוגוסלביים ובהמשך, בשלהי 1941 נערכו אקציות במהלכן נעצרו בני הקהילה וגורשו לזאגרב. מזאגרב הועברו למחנות הריכוז קרושצ'יצה וגוספיץ'. רוב בני הקהילה נרצחו במהלך השואה. לאחר השואה שבו שרידי הקהילה לביילובאר וחידשו את פעילותה. ב-1968 התגוררו בביילובאר 12 יהודים.[3]
המבנה
ב-1882 הוקם בית הכנסת הראשון בביילובאר, עת כיהן מוריץ גרינוולד כרבה הראשי של הקהילה. בראשית המאה ה-20 גדלה הקהילה לכדי 500 נפשות ובית הכנסת הישן היה צר מלהכיל את באיו. הקהילה שהייתה אמידה השקיעה 160,000 קרונות בהקמת מבנה חדש. התכנון הוטל על האדריכל אוטו גולדשיידר (1880–1934) שעבד בעת ההיא במשרד הניגסברג ודויטש,[4] והמבנה הוקם בסגנון אדריכלי אר נובו, ונחנך ב-15 באוגוסט 1917 לקראת חגי תשרי. החניכה הייתה בטקס חגיגי שכלל העברת ספרי תורה מבית הכנסת הישן לזה החדש. במהלך השואה נבזז וחולל בית הכנסת.ב-1951 הולאם על ידי שלטונות יוגוסלביה ונמסר לחזקת הרשות המקומית. המבנה שופץ והוסב לאולם תיאטרון, תוך שכיפותיו, עיטוריו השונים והבימה פורקו, ורק עיטור אחד של מגן דוד הושאר על קירותיו. ב-1989 שופץ המבנה ובראשית העשור השני של המאה ה-21 שימש כמרכז תרבות.[5]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ שמואל דוד טאובר, באתר הלקסיקון היהודי הקרואטי (בקרואטית).
- ↑ דוד גינסברג, באתר הלקסיקון היהודי הקרואטי (בקרואטית).
- ↑ הקהילה היהודית בביילובאר, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמודים 41-39.
- ↑ אוטו גולדשיידר, באתר הלקסיקון היהודי הקרואטי (בקרואטית).
- ↑ Karač, Zlatko, Studije o arhitekturi sinagoga u Hrvatskoj: Odabrani tekstovi (Zagreb: UPI 2 M Books, 2020), pp. 94, 119–120.
בית הכנסת בביילובאר41188037Q4074783