בית הכנסת בבזל
.jpg) | |
| בית הכנסת של בזל |
בית הכנסת של בזל (בגרמנית: Basler Synagoge), הידוע גם בתור בית הכנסת הגדול (בגרמנית: Grosse Synagoge), הוא בית הכנסת של הקהילה האשכנזית של קהילת יהודי בזל. הוא נמצא ברובע העיר אם רינג ברחוב אוילר 2. שתי כיפותיו המחודדות, המבהיקות בזהב, מעניקות למבנה נופך מזרחי והן מאפיין בולט בנוף בזל.
תולדות הבנייה
בית הכנסת הראשון של קהילת יהודי בזל שכן סביב שנת 1200 ברחוב גרברגאסה תחתית. מאז 1864 דנה קהילת יהודי בזל בהקמת בית כנסת, ולבסוף נבנה המבנה בין 1866 ל-1869 בידי האדריכל הרמן רודולף גאוס.[1] בהתאם לאופנה של התקופה, הבניין הראשון היה מבנה נאו-ביזנטי מרכזי מסוג מבנה כיפת-צלב, שבמזרחו הוצמד ארון קודש. עזרת נשים הייתה מכוונות מערבה.
הרחבה ראשונה בוצעה בשנת 1892, כאשר פאול רבר הרחיב את בית הכנסת והוסיף לו כיפה שנייה, ובכך העניק למבנה אופי מובהק של ציר אורך.[2]
לאחר השיפוץ של 1947, הוחלפה העיצוב הפנימי הרב-צבעי בגוון אפור מאחד. בשנים 1986/87 שופץ בית הכנסת פעם נוספת באופן מקיף, ובמסגרת זאת שוחזרו הציורים של הקיר המזרחי והעיטורים של חיפוי התקרה שביצע פאול רבר.[3]
נכס תרבות
בית הכנסת של בזל הוא נכס תרבות בעל חשיבות לאומית, הרשום במספר KGS 1625[4] ברשימת נכסי התרבות בעלי חשיבות לאומית בקנטון בזל-שטאט, ומוגן בהתאם לאמנת האג להגנת נכסי תרבות בעת עימות מזוין, לחוק הפדרלי מ-20 ביוני 2014 בדבר הגנת נכסי תרבות בעת סכסוכים מזוינים[5] וכן לתקנה מ-29 באוקטובר 2014 בדבר הגנת נכסי תרבות בעת סכסוכים מזוינים.[6]
שינוי שם בית הכנסת
בית הכנסת הגדול של בזל, שעד אז כונה בפי חברי הקהילה בשפת היום-יום IGB-Syni (צורה מקוצרת של Israelitische Gemeinde Basel-Synagoge), שינה את שמו בסוף שנת 2020 לבית יוסף. על מתן השם הזה החליטה אספת הקהילה בספטמבר 2020 ברוב דחוק, לאחר דיון ממושך. בכך נקרא בית הכנסת על שמו של הבנקאי יוסף ספרא. בתמורה קיבלה הקהילה תרומה בסך 1.5 מיליון פרנק שווייצרי. מאחורי התרומה עומדת משפחת הבנקאים ספרא שמקורה בברזיל וקרן המקורבת לה. מאז רכישת הבנק הפרטי הבזלאי Sarasin, שכיום נקרא J. Safra Sarasin Bank, יש למשפחה, הנמנית עם חמש המשפחות העשירות בשווייץ ובעלת בתי מגורים במדינות שונות, קשר ישיר לבזל. התנאי היחיד להסכם, אשר הושלם באופן סופי חרף מחאות בודדות, היה ששם בית הכנסת יישמר מעתה ואילך "לנצח נצחים".[7]
לקריאה נוספת
- Julia Gauss: Die Basler Synagoge. Ihr Erbauer, Hermann Gauss-Kienle (1835–1868). In: Basler Stadtbuch 1969, S. 202–204.
- Ludwig Kahn: Basler Synagogen im Laufe der Geschichte. In: Basler Stadtbuch 1969, S. 205–207.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ On the centenary of the Basel Synagogue: 1868–1968, A commemorative publication . Jewish Community of Basel, Basel 1968, p. 21
- ↑ Dorothee Huber: Architectural Guide Basel – The Building History of the City and its Surroundings. Architecture Museum Basel, Basel 1993, p. 227.
- ↑ Caspar Battegay, Naomi Lubrich: Jewish Switzerland: 50 Objects Tell a Story . Ed.: Jewish Museum of Switzerland. Christoph Merian, Basel 2018, מסת"ב 978-3-85616-847-6, pp. 102–105 .
- ↑ Kulturgüterschutzinventar mit Objekten von nationaler Bedeutung, api3.geo.admin.ch
- ↑ Federal Chancellery : Federal Act on the Protection of Cultural Property in the Event of Armed Conflict, Disasters and Emergencies (KGSG)., www.fedlex.admin.ch
- ↑ Federal Chancellery : Ordinance on the Protection of Cultural Property in Armed Conflicts, Disasters and Emergencies (KGSV), www.fedlex.admin.ch
- ↑ Peter Bollag, Hoher Preis, Jüdische Allgemeine, 2020-09-24 (בגרמנית)
בית הכנסת בבזל42830130Q455516