בג"ץ בן ישראל נגד המפקח הכללי של המשטרה
 | |
| מידע החלטה | |
|---|---|
| ערכאה | בג"ץ |
| תאריך החלטה | 27 באוקטובר 1982 |
| מראה מקום | פ"ד לח(4) 349 |
| חברי המותב | |
| חברי המותב | מאיר שמגר, אלישע שיינבוים, יהודה כהן (שופט). |
| דעות בפסק הדין | |
| דעת רוב | אלישע שיינבוים |
| דעות נוספות | מאיר שמגר |
בג"ץ בן ישראל נגד המפקח הכללי של המשטרה הוא פסק דין של בג"ץ בו קבע הרכב בראשות מ"מ הנשיא מאיר שמגר את התנאים בהם תסייע המשטרה לעשיית דין עצמית במקרקעין על פי סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין. פסק הדין עוסק בניסיונותיהם של דיירי בניין בערד למנוע מן העותר, עזריה בן ישראל, בן לקהילת העבריים מדימונה להיכנס לבית שהושכר לו, ובחובתה של המשטרה לסייע לו במקרה זה.
נסיבות המקרה
העותר, עזריה בן ישראל, שכר דירה בערד למגוריו ומגורי משפחתו, בני קהילת העבריים מדימונה. הוא עזב את הדירה לתקופה קצרה על מנת לערוך בה חיטוי. כששב, מנעו השכנים בכוח את כניסתו לדירה. העותר פנה למשטרה, אך זו סירבה לעזור לו, שכן דיירי הבניין ריתכו בכוח את דלת הכניסה, והתכוננו להתנגד למשטרה בכוח. בהוראת שר המשטרה יוסף בורג הודיע מפקד מרחב הנגב לבן ישראל כי עליו לפנות לבית המשפט וכי המשטרה לא תסייע לו.[1]
בינתיים הודיעה בעלת הבית כי הוא הפר את חוזה השכירות, וכי היא השכירה את הדירה לאחר, והוא כבר עבר להתגורר בדירה. העותר עתר לבג"ץ, אך בינתיים חלפה תקופת 30 הימים האמורה בסעיף 18 (ב) והמשטרה סירבה לסייע גם מטעם זה.
רקע חוקי
על פי סעיף 18 (ב) לחוק המקרקעין, "תפס אדם את המקרקעין שלא כדין רשאי המחזיק בהם כדין, תוך שלושים ימים מיום התפיסה, להשתמש בכוח במידה סבירה כדי להוציאו מהם." פנייתו של העותר הייתה על מנת לממש את זכותו לעשיית דין עצמית באמצעות המשטרה.
פסק הדין
בפסק דין הרוב, שנכתב על ידי השופט אלישע שיינבוים קובע השופט שיינבוים כי על המשטרה לסייע לעותר במקרה של תפיסת נכס על ידי פולש שלא כדין, וזאת אם הפנייה למשטרה נעשתה כשהפלישה הייתה 'טריה' ואם זכותו של העותר ברורה, כגון שהוא שוכר המחזיק בדירה על פי חוזה שכירות. כן פסק השופט שיינבוים כי הפנייה למשטרה עוצרת את מניין שלושים הימים האמורים בסעיף 18 (ב) לחוק המקרקעין וגם אם אלו חלפו לאחר מכן, עדיין זכותו של המחזיק כדין היא כי המשטרה תסייע לו אם ביצע את הפנייה הראשונית בתוך שלושים הימים. בנוגע לטענה כי העותר הפר את חוזה השכירות פסק השופט שיינבוים כי אם הייתה בעלת הבית סבורה כי העותר הפר את החוזה, היה עליה לפנות לבית המשפט בתביעה כנגד העותר, ואין בידה לקבוע בעצמה כי הפר את החוזה ולהכניס דייר חדש במקומו.
בסיכומו של דבר הורה השופט שיינבוים למשטרה לסייע לעותר להיכנס אל הדירה. לפסק דינו הסכים השופט יהודה כהן.
מ"מ הנשיא מאיר שמגר שהסכים אף הוא לפסק דינו של שיינבוים, הוסיף באשר לחובתה של המשטרה לסייע לכל הדורש סיוע -
חובתה של המשטרה לעמוד לצדו של אדם מול אלו המבקשים לעשות דין לעצמם ולשלול ממנו באלימות ובאיומים את זכותו החוקית לשוב ולהיכנס בנסיבות כגון אלה לדירה, בה הוא מחזיק כדין. החזרת המצב לקדמותו בנסיבות כגון אלה היא חלק מהותי מחובתה של המשטרה לקיים את שלום הציבור, למנוע התפרצות האלימות במערומיה ולהגן על שלומו ושלמותו של כל אדם, ללא הבדל לאום, גזע, דת או מין, מפני אלו המבקשים להתנכל לו. מביטוייו ומסממניו הבולטים של שלטון החוק הוא, כי הרשויות, המופקדות על אכיפתו, לא יעמדו מנגד ולא יאטמו אוזניהן משמוע את קריאתו לעזרה של מי שנפגע ממעשה אלים. לא למותר גם לשוב ולשנן לאור הרקע לעתירה זו כי "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם" (ויקרא יט, לד [א]).
— בג"ץ 477/81 בן ישראל נ' המפקח הכללי של המשטרה, פסק דינו של השופט מאיר שמגר
הערות שוליים
- ↑ בוקי נאה, בערד מאיימים להתנגד בכוח ליישום החלטת בג"ץ, מעריב, 31 באוקטובר 1982
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
בג"ץ בן ישראל נגד המפקח הכללי של המשטרה41342204