ארתור סטריטון
.jpg) |
ארתור ארנסט סטריטון (באנגלית: Arthur Ernest Streeton; 8 באפריל 1867 - 1 בספטמבר 1943) היה צייר נוף אוסטרלי וחבר מרכזי באסכולת היידלברג, הידוע גם בשם האימפרסיוניזם האוסטרלי.
ראשית חייו
סטריטון נולד בוויקטוריה, דרומית-מערבית לג'ילונג, ב-8 באפריל 1867, ילדם הרביעי של צ'ארלס הנרי ומרי (לבית ג'ונסון) סטריטון. משפחתו עברה לריצ'מונד בשנת 1874. הוריו נפגשו בהפלגה מאנגליה בשנת 1854. [1] בשנת 1882 החל סטריטון בלימודי אמנות אצל ג' פ פולינגסבי בבית הספר של הגלריה הלאומית. [2] ב-2 ביוני 1890 הוא הפליג לסידני ונשאר שם עם אחותו בפרבר סאמר היל.
סטריטון הושפע מהאימפרסיוניזם הצרפתי. במהלך תקופה זו החל את הקשר שלו עם חבריו האמנים פרדריק מק'קבין וטום רוברטס - במלבורן, כולל המחנות בבוקס היל ובהיידלברג. בשנת 1885 הציג סטריטון את תערוכתו הראשונה באקדמיה לאמנות וויקטוריאנית. [3]
קריירה
בזמן הבצורת בקיץ של 1888, סטריטון נסע ברכבת לאזר הכפרי ולשדות המרעה שבהיידלברג, 11 ק"מ צפונית-מזרחית למרכז העיר מלבורן. הוא התכוון ללכת את המרחק הנותר לאתר בו צייר ב 1866 לואי בובלו (אנ') את עבודתו ב"קיץ אחר הצהריים" ליד טמפלסטו, שסטריטון ראה בו את "הנוף המשובח הראשון שצויר בוויקטוריה".[4] במסע חזרה להיידלברג, עם בד רטוב ביד, פגש סטריטון את צ'ארלס דייוויס, גיסו של חברו ואת הצייר דייוויד דייוויס. צ'ארלס העניק לו "אחזקה אמנותית" על בית בחווה על פסגת איגלמונט ושממנו נשקף נוף מרהיב על עמק יארה. [5] עבור סטריטון, איגלמונט הייתה סביבת העבודה האידיאלית - מיקום כפרי מבודד עם גישה באמצעות תחבורה ציבורית. את הבית עצמו יכלו המבקרים לראות כשהגיעו לתחנת הרכבת היידלברג.
סטריטון העביר את הלילות הראשונים באיגלמונט לבדו עם החקלאי שתחזק את החווה ג'ק וילן (שמופיע בציור "החלוץ" של סטריטון "צריף הסלקטור" ("וילן על בול העץ"), 1890), וישן על הרצפה, והחדרים היו ריקים מרהיטים. הוא ירד מדי יום מהגבעה לכפר היידלברג לקנות אוכל לפני שצעד לתוך הערבה והעצים עם כד חלב וצבעים ובדי ציור. האמנים הראשונים שציירו עם סטריטון באיגלמונט היו תלמידי הגלריה הלאומית אבי אלטסון וג'ון לוולין ג'ונס, ואחריהם ג'ון מאת'ר וולטר ווית'רס. כמו סטריטון, גם האחרים ציירו ישירות בטבע בערבות שסביב מלבורן, כשהם משתמשים בצבעי אדמה עם משיכות מכחול רופפות ואימפרסיוניסטיות. בסוף 1888 הוא הפך למבקר בסוף השבוע במחנה.[6]
סטריטון הציג ואולי צייר בסטודיו של חברו טום רוברטס בגרוסוונור צ'מברס עד מאי 1888.
בערך באותה תקופה פגש סטריטון את האמן צ'ארלס קונדר, שנסע מסידני באוקטובר 1888 בהזמנתו של טום רוברטס.
קונדר ורוברטס הצטרפו לסטריטון באיגלמונט בינואר 1889 וסייעו בשיפור צנוע בבית. למרות תנאי המחיה הקשים, חש סטריטון סיפוק: "מוקף בנוף החדש, עם חום, בצורת וזבובים, ולחץ קשה בצורכי החיים, עבדנו קשה והיינו שלישייה מאושרת"[4] סטריטון וקונדר התיידדו במהרה והשפיעו אחד על שני.
שתיים מיצירותיו המוכרות ביותר של סטריטון צוירו בתקופה זו "קיץ זהוב" (1889) ו"סצנה של נחל בערבה גבעית" (1890). בשנת 1891, ארתור מריק בויד ואמה מיני בויד לקחו את "קיץ זהוב", לאירופה, שם הפך לציור הראשון של אומן יליד אוסטרליה שהוצג באקדמיה המלכותית, לונדון, וזכה לאזכור מכובד ב-1892 בסלון פריז.
פעיל חברתי
בשנת 1893 כתב סטריטון בעיתון "דיילי טלגרף "של סידני ומתח ביקורת על פיתוח מוצע לחופי נמל סידני הכולל כריתת רבה מאוד של עצי מסטיק על ידי חברת הבנייה. מכתבו, שזכה לכינוי "צעקתו של סטריטון" הביא לבהלה ציבורית ולהפסקת הפרויקט. עם זאת, סטריטון במכתבים אחרים לעיתונים בסידני גילה כי מלבד החששות הסביבתיים שלו, הוא גם נגוע בדעות גזעניות עמוקות. הוא הביע דאגה מיוחדת מפני רוכלים כפריים "הודים" בדרך כלל מהגרים ממוצא פונג'אבי. הוא הביע חשש שהם מהווים איום על נשים ממוצא בריטי או אירי המתגוררות לבדן בבית. מכתביו גילו שהוא מחזיק בדעות קיצוניות של דעות קדומות, וכתב על הרוכלים "שדרך יעילה להתמודד עם הטמאים האלה תהיה להפיל אותם כמו כלבים בכל מקום בו הם אפשר" .[7]
נסיעה לאנגליה
בשנת 1897 הפליג סטריטון לפולינזיה לעבר לונדון ועצר בפורט סעיד לפני שהמשיך דרך קהיר ונאפולי. הוא ערך תערוכה באקדמיה המלכותית בשנת 1900 והיה חבר במועדון האמנויות של צ'לסי בשנת 1903. אף שפיתח מוניטין לא מבוטל באוסטרליה, הוא לא הצליח להגיע לאותה הצלחה באנגליה. נסיעותיו ללונדון מומנו על ידי מכירות ציוריו באוסטרליה. תקופתו באנגליה חיזקה את תחושת הפטריוטיות החזקה כלפי האימפריה הבריטית וכמו רבים צפה בהתלהבות מסוימת את המלחמה הקרובה עם גרמניה. בשנת 1906 שב סטריטון לאוסטרליה והשלים כמה ציורים בפברואר 1907 לפני שחזר ללונדון באוקטובר. ציורים שנעשו בוונציה בספטמבר 1908 הוצגו באוסטרליה ביולי 1909 כ"ונציה של ארתור סטריטון ". הוא חזר לאוסטרליה שוב באפריל 1914 וערך תערוכות בסידני ובמלבורן וחזר לאנגליה בתחילת 1915.
אמן מלחמה
יחד עם חברים נוספים במועדון האמנויות של צ'לסי, כולל טום רוברטס, הוא הצטרף לחיל הרפואה המלכותי (הצבא הבריטי) בגיל 48. הוא עבד בבית החולים הכללי השלישי בלונדון.
סטריטון הוצב כאמן מלחמה רשמי באוסטרליה עם הכוח הקיסרי האוסטרלי, בדרגת סגן כבוד, ונסע לצרפת ב-14 במאי 1918. הוא הוצמד לדיוויזיה השנייה וקיבל את צו התנועה שלו ב-8 במאי 1918. הוא עבד בצרפת עד אוקטובר 1918. [8] סטריטון התרכז בציור מראות המלחמה ולא ניסה להעביר את הסבל האנושי. בניגוד לאמנות הצבאית המפורסמת יותר המתארת את רגעי הקרב המובהקים, סטריטון ייצר "טבע דומם צבאי", שתפס את רגעי היומיום של המלחמה.
שנים מאוחרות
לאחר המלחמה, סטריטון חזר לצייר באוסטרליה, ובנה בית על 20 דונם באולינדה שם המשיך לצייר. הוא זכה בפרס וויין בשנת 1928 עם "אור אחר הצהריים בעמק גולבורן". הוא היה גם מבקר אמנות במגזין "ארגוס " בין השנים 1929 ל-1935 וב־1937 קיבל תואר אביר על שירותיו לאמנויות.
הוא התחתן עם אסתר ליאונורה קלנץ', כנרית קנדית, בשנת 1908.
סטריטון נפטר בספטמבר 1943. הוא נקבר בבית העלמין פרנטרי גולי.
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Ann E. Galbally, Australian Dictionary of Biography, Canberra: National Centre of Biography, Australian National University
- ^ Reid, John B. (1977). Australian Artists at War: Compiled from the Australian War Memorial Collection. Volume 1, p. 16.
- ^ Galbally, Ann E. Galbally. (1990). "Streeton, Sir Arthur Ernest (1867–1943)," Australian Dictionary of Biography Online
- ^ 4.0 4.1 Streeton, Arthur (16 October 1934). "Eaglemont in the Eighties: Beginnings of Art in Australia". The Argus.
- ^ Lane, Terrace (2007). "Chapter 8: Painting on the Hill of Gold: Heidelberg 1888–90". In Lane, Terrace (ed.). Australian Impressionism. National Gallery of Victoria. pp. 123–127.
- ^ Moore, William. The Story of Australian Art: From the Earliest Known Art of the Continent to the Art of To-day. Sydney: Angus & Robertson, 1934. מסת"ב 020714284X, p. 76
- ^ Streeton’s shriek, The Monthly, 2020-12-01
- ^ Home | Australian War Memorial, www.awm.gov.au
32518058ארתור סטריטון