ארץ נוד
אֶרֶץ נוֹד היא מקום המוזכר בספר בראשית במקרא[1], ושמה בא מן השורש נד"ד.
לאחר שרצח את אחיו הבל, פנה קין לנדודים ולבסוף התיישב בארץ נוד. המקרא מציין את מיקומה ב"קדמת עדן", דהיינו מזרחית לעדן. בארץ נוד בנה קין את העיר חנוך, ששמה כשם בנו חנוך.
שם הארץ - אטימולוגיה
לפי פירושו של רש"י ארץ נוד, היא ארץ מקלט לגולים, ונקראת כך שכן כל הגולים נדים לשם[2].
הגאון מווילנה מפרש כי ארץ נוד היא ארץ ישראל, ונקראת כך, על שום שעתידים ישראל לנדוד ממנה[3].
פרופסור זלי גורביץ' בספרו "על המקום", מציע את ההסבר, שלא מדובר בכלל בשם של מקום, אלא שהשם ניתן למצב בו נתון קין, שהנדודים הם מקום מושבו[4]
ארץ נוד בשירה וספרות
הביטוי ארץ נוד, שבהּ את לבם של סופרים ומשוררים, והם הרבו להשתמש בו בשירה, במסה ובסיפורת.
רבי שלמה אבן גבירול - כתר מלכות
...וּזְכָר נָא, אֱלֹקַי, כִּי זֶה כַּמֶּה לְאֶרֶץ נוֹד צְנַפְתַּנִי / וּבְכוּר גָּלוֹת בְחַנְתָּנִי / וּמֵרֹב רִשְׁעִי צְרַפְתָנִי. / וְיָדַעתִי כִּי לְטוֹבָתִי נִסִּיתַנִי / וֶאֱמוּנָה עִנִּיתַנִי / וּלְהַטִיב לִי בְאַחְרִיתִי בְּמִבְחַן הַתְּלָאוֹת הֲבֵאתָנִי...
חיים נחמן ביאליק - סוּס וַעֲגָלָה
הֲיִי שָׁלוֹם, אִמָּא,
הֱיֵה שָׁלוֹם, אַבָּא
הַיּוֹם בִּנְכֶם יוֹצֵא
אֶל אֶרֶץ נוֹד רַבָּה.
קלמן שולמן - בְּשׁוּבִי אֶל אָרֶץ מוֹלַדְתִּי
הן רגלי עומדות בִּקְצֵה גבול קדשי, גבול ארץ מולדתי, ארץ אשר אליה תשוקתי מעודי בארץ נוֹדִי, ונפשי כלתה גם חלתה מחלת אהבתה.
יהודה ליב גורדון - הָקִיצָה עַמִּי
הֲכִי עָמַד הַזְּמָן וּכְנָפָיו רָפוּ
מִיּוֹם אֶל כַּנְפֵי הָאָרֶץ יָצָאתָ,
אוֹ שָׁנִים אֲלָפִים לֹא תָּמוּ סָפוּ
תַּם חֻפְשְׁךָ וּבְאֶרֶץ נוֹד בָּאתָ?
אברהם שלום פרידברג - הַמַּאֲכֶלֶת
אני אברהם בן אליקים בן יצחק בן יקותיאל בן אליהו לבית המלוכה הכוזרית כותב את המגלה הזאת, והיתה לך, שלמה בני, למשמרת עולם לדורותינו...ויקותיאל בן אליהו, הנודע בשמו הערבי: "אבן אל חסאן", שם פעמיו לסרגוסה. שם גדל ויהי לאיש, וה' נתן את חנו בעיני המלך יחיא אבן-מונדהיר, ויהי הולך וגדול עד כי שמהו ל"שר השרים". אז הגדיל יקותיאל לעשות בעמו כחסדאי בן יצחק מלפנים, ויהי נדיב ועושה חסד לאלפים, ומכלם הכי גדל חסדו לנער עזוב ונדח ושמו שלמה בן יהודה. אבי הנער היה מפליטי קורדובה וימת בארץ נודו.
הערות שוליים
- ^ ”וַיֵּצֵא קַיִן, מִלִּפְנֵי ה'; וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-נוֹד, קִדְמַת-עֵדֶן” (ספר בראשית, פרק ד', פסוק ט"ז)
- ^ רש"י, בראשית פרק ד', פסוק ט"ז
- ^ הגאון מווילנה, אדרת אליהו, מהדורת ירושלים, ה'תרס"ד, עמוד 46, באתר היברובוקס
- ^ זלי גורביץ, על המקום, עמוד 113, הוצאת עם עובד, תל אביב 2007
