ארכיפלג צ'גוס
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
 מאוריציוס |
| שטח | 63.2 קילומטר רבוע קמ"ר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה | הממלכה המאוחדת |
| אזור זמן | UTC +6 |
| עיר ראשית | דייגו גרסיה |
|
(למפת האוקיינוס ההודי רגילה)   ארכיפלג צ'גוס | |
ארכיפלג צ'גוס הוא ארכיפלג בן 60 איים המחולקים ל-7 אטולים מרכזיים, בהם: אטול איי אגמוט, אטול איי סולומון, אטול פרוס באנוס והאטול הגדול ביותר, דייגו גרסיה. האיים נמצאים בשליטת הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי ולמעשה מהווים את הארכיפלג היחיד בשליטת הבריטים, לאחר ששליטתם באיים אחרים הסתיימה.[1]
דמוגרפיה
במשך מאות שנים איי האוקיינוס ההודי נחקרו, אך האיים של צ'אגוס לא יושבו עד למאה ה-18. במאה ה-18, הצרפתים יישבו את האיים דייגו גרסיה, איי סלומון ואת אטול פרוס בנוס בעבדים שהובאו מאפריקה וממדגסקר כדי לפתוח מפעל לייצור שמן קוקוס מהעצים שרווחו באיים. השמן שימש כדלק לתעשייה וגם כחומר גלם לייצור סבונים, אשר יוצרו במאוריציוס ויוצאו לנתיבי סחר רבים. חלק מן העבדים עבדו במטלות הקשורות לייצור שמן הקוקוס. מטלות כמו איסוף אגוזי קוקוס ועיבודם. חלק נוסף עסקו בדיג, בנייה וחקלאות כדי לספק מצרכים לקיום יום יומי באי. בתחילת המאה ה-19, במהלך מלחמות נפוליאון, עברו האיים לשליטה בריטית.
הרכב האוכלוסייה ואורח החיים לא השתנו בעיקרם עד לשנים 1964–1973. בתקופת המלחמה הקרה, הודות למיקומם האסטרטגי של האיים ובזכות מפרציהם הטבעיים, החליטו האמריקאים ובריטניה לבנות בסיס צבאי באי המרכזי דייגו גרסיה. משהחלה בניית הבסיס הצבאי, העבירו הבריטים את התושבים, כ-1,500 עד 2,000 במספר, מהאי דייגו גרסיה לאיים אחרים באוקיינוס ההודי, למאוריציוס ולאיי סיישל.[2]
מחלוקת הריבונות על האיים
לפני קבלת העצמאות של מאוריציוס (בשנת 1968), הבריטים ביקשו לשמור בידם את השליטה בארכיפלג צ'אגוס. לפיכך, בשנת 1965 הם הפרידו את ארכיפלג צ'אגוס משטח מאוריציוס. בשנת 2016 הודיעה הממלכה המאוחדת על המשך איסור החזרה לתושבי האי דייגו גרסיה שהוגלו ועל כך שהיא אינה מוכנה להעניק לאי ריבונות או להעבירו לריבונות מאוריציוס, ואינה מוכנה לנטוש את הבסיס הצבאי.[3] התעקשות הממלכה המאוחדת על המשך השליטה באיים מבוססת על מספר טיעונים: ראשית, לפי הממלכה המאוחדת, האי הוא כלי הגנתי אסטרטגי וחלק בלתי נפרד מההגנה על הממלכה המאוחדת וידידותיה וכמובן שמאוריציוס היא אחת מהן.[4] שנית, הממלכה המאוחדת התחייבה כי ברגע שלא יהיה צורך אסטרטגי הגנתי באי, הממלכה תעבירו מידית לידי מאוריציוס, אך כיום האי הוא עדיין מוצב הגנתי אסטרטגי וחשוב.[5] ממשלת מאוריציוס, מצידה, נאבקת על קבלת שליטה באיים. בזכות לחץ דיפלומטי של ממשלת מאוריציוס, ב-2017 האספה הכללית של האו"ם החליטה ברוב קולות להעלות את הדיון לגבי סכסוך הריבונות בארכיפלג צ'אגוס לידי בית הדין הבין-לאומי לצדק.
בפברואר 2019 קבע בית הדין כי הממלכה המאוחדת נקטה באמצעים לא חוקיים בכך שהגלתה תושבים (למרות שהתושבים היו צאצאי עבדים שהובאו לאי על ידי צרפת ולא תושבים אותנטיים) ולאחר מכן לקחה חזקה על הארכיפלג.[6] בית המשפט המליץ לממלכה המאוחדת לסגור בהקדם את הבסיס הצבאי הממוקם באי דייגו גרסיה ולהשיב את הארכיפלג לחזקת מאוריציוס. הממלכה המאוחדת מסרבת בכל תוקף לקבל את פסיקתו, ואינה מחויבת לכך.[7]
במאי 2019, ברוב של 116 כנגד שש, החליטה האספה הכללית של האו"ם כי יש ליישם את קביעת בין הדין הבינלאומי, ולפיכך, על הממלכה המאוחדת לעמוד בתוכנית בת שישה חודשים שבה יעבירו למאוריציוס את הריבונות על האי. ארצות הברית, הונגריה, אוסטרליה, המלדיביים וישראל הצביעו נגד התוכנית, 56 מדינות נמנעו.[8]
איי צ'אגוס היוו את המעוז הקולוניאלי האחרון של הממלכה המאוחדת באפריקה. ממשלת מאוריציוס הקצתה כסף ומשאבים כדי לקבל לחזקתה את האיים, ומשרד הדואר אפילו הכין בולים מיוחדים לצורך הנושא. בהמשך, בפברואר 2022, משלחת ממאוריציוס הניפה את דגל מאוריציוס בארכיפלג.[9]
ב-3 באוקטובר 2024, הסכימה בריטניה למסור את הריבונות בארכיפלג צ'גוס למאוריציוס, למעט הבסיס הצבאי המשותף של ארצות הברית ובריטניה בדייגו גרסיה.[10]
ב-22 במאי 2025 ממשלת בריטניה חתמה על הסכם עם מאוריציוס, שבמסגרתו תועבר ריבונותה של בריטניה על צ'אגוס שליד מאוריציוס. במסגרת ההסכם תחכור בריטניה את הבסיס הצבאי באי דייגו גרסיה לתקופה של 99 שנים, עם אופציה להארכה, בעלות של 101 מיליון לירות שטרלינג לשנה.[11]
בינואר 2026, פורסם שראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר משך את חוק איי צ'אגוס, לפיו בלונדון יוותרו על הריבונות בארכיפלג וימסרו אותם בחזרה למאוריציוס. לפי הדיווחים, החוק לא יעלה לדיון בבית הלורדים עקב ביקורתו החריפה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, על מסירת הארכיפלג.[12] בכיר במשרד החוץ הודה בעצירת תהליך העברת השליטה בפברואר 2025.[13]
קישורים חיצוניים
- ארכיפלג צ'גוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
יואב הריס, האם מאורציוס היא בעצם התנחלות בריטית?, באתר TheMarker, 17 באוקטובר 2017
הערות שוליים
- ↑ South Asia :: British Indian Ocean Territory — The World Factbook - Central Intelligence Agency, CIA
- ↑ Time for UK to leave Chagos archipelago, realclearworld.com
- ↑ Bowcott, Owen (2016-11-16). "Chagos islanders cannot return home, UK Foreign Office confirms". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077.
- ↑ Elena Katselli, Britain’s refusal to hand back Chagos Islands has echoes of colonial-era arrogance, Quartz Africa (באנגלית)
- ↑ ARBITRATION UNDER ANNEX VII OF THE 1982 UNITED NATIONS CONVENTION ON THE LAW OF THE SEA REPUBLIC OF MAURITIUS v. UNITED KINGDOM OF GREAT BRITAIN AND NORTHERN IRELAND
- ↑ LEGAL CONSEQUENCES OF THE SEPARATION OF THE CHAGOS ARCHIPELAGO FROM MAURITIUS IN 1965 (ארכיון)
- ↑ Jean Shaoul, Britain rejects International Court of Justice order to return Chagos Islands to Mauritius, wsws.org (באנגלית)
- ↑ Bowcott, Owen; Borger, Julian (2019-05-22). "UK suffers crushing defeat in UN vote on Chagos Islands". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077.
- ↑ "Chagos Islands: Mauritian flag raised on British-controlled islands". BBC News (באנגלית). 2022-02-14.
- ↑ Andrew Harding, UK hands sovereignty of Chagos Islands to Mauritius, BBC, October 3 2024 (באנגלית)
- ↑ איתמר וישנקו, בריטניה תחכור את האי שממנו יוצאות התקיפות לאיראן: "נכס אסטרטגי", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 22 במאי 2025
- ↑ דיווחים בבריטניה: סטרמר לא יוותר על איי צ'אגוס - עקב הביקורת של טראמפ, באתר ynet, 23 בינואר 2026
- ↑ אחרי ההתנגדות של טראמפ: בריטניה עוצרת את העברת השליטה על האיים האסטרטגיים, באתר וואלה, 25 בפברואר 2026
ארכיפלג צ'גוס42824011Q192188