לדלג לתוכן

ארי שפיץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

ארי שפיץ (נולד ב־2002) הוא לוחם בצה"ל שנפצע קשה במהלך לחימה ברצועת עזה בשנת 2024 במסגרת התמרון הקרקעי ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל. בעקבות הפציעה איבד את שתי רגליו ואת ידו הימנית. סיפור פציעתו ותהליך השיקום שלו זכו לסיקור תקשורתי רחב בישראל.

באפריל 2026 נבחר להשיא משואה ביום העצמאות ה-78 למדינת ישראל.[1]

ביוגרפיה

שפיץ נולד וגדל בירושלים, בנם הבכור של לאה וגבי שפיץ. למד בישיבת התיכון "נועם" בעיר, ולאחר מכן המשיך לישיבת ההסדר "ישיבת הגולן" שבחיספין ברמת הגולן.[2]

שירות צבאי ופציעה

שפיץ שירת כלוחם בחטיבת גבעתי, בגדוד צבר. ב־27 בפברואר 2024, במהלך פעילות מבצעית בשכונת זייתון בצפון רצועת עזה, נפצע באורח אנוש בפיצוץ מטען בתוך מבנה ממולכד. כתוצאה מכך איבד את שתי רגליו ואת ידו הימנית. הוא פונה במסוק לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם הורדם והונשם ועבר סדרת ניתוחים מצילי חיים.[3]

שיקום

לאחר כחודש וחצי שב להכרה, ובהמשך הועבר לשיקום בבית החולים תל השומר. מהלך שיקומו זכה לחשיפה נרחבת בתקשורת וברשתות החברתיות, ובו תועד כשהוא לומד ללכת מחדש בעזרת פרוטזות מתקדמות.[4]

חשיפה ציבורית

סיפורו האישי של שפיץ הפך לסמל לנחישות ולכוח רצון, וזכה לסיקור נרחב בתקשורת הישראלית. הוא התארח בתוכניות טלוויזיה וברדיו, ביניהן:

  • "הפטריוטים" בערוץ 14, שם שיתף את חוויותיו מהשיקום.[5]
  • ריאיון אצל העיתונאים עמית סגל ובן כספית, שבו סיפר על הלילה שבו נפצע ועל ההתמודדות שאחריו.[6]
  • התוכנית "אינטימי עם רפי רשף", עונה 6 פרק 16, בערוץ 12, בה דיבר בגילוי לב על הפציעה והשיקום.[7]

מכתב אישי

במהלך מספר ראיונות בתקשורת, ארי שפיץ קרא מכתב אישי שבו הוא מתאר את הפציעה הקשה שחווה, את האתגרים הפיזיים והנפשיים בשיקום ואת תחושת השליחות והאמונה בערכים שהנחו אותו במהלך שירותו הצבאי. המכתב עורר סיקור רחב והפך לחלק מרכזי בסיפורו האישי בתקשורת.

השאת משואה

בעקבות סיפורו האישי, באפריל 2026 נבחר שפיץ על ידי השרה מירי רגב להשיא משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-78 למדינת ישראל.[8]

הערות שוליים

ארי שפיץ43051194