ארי שפיץ
 | |
| לידה | 2002 (גיל: 24 בערך) |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה |
ישיבה תיכונית נועם ירושלים ישיבת הגולן |
ארי שפיץ (נולד ב־2002) הוא לוחם בצה"ל שנפצע קשה במהלך לחימה ברצועת עזה בשנת 2024 במסגרת התמרון הקרקעי ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל. בעקבות הפציעה איבד את שתי רגליו ואת ידו הימנית. סיפור פציעתו ותהליך השיקום שלו זכו לסיקור תקשורתי רחב בישראל.
ביוגרפיה
שפיץ נולד וגדל בירושלים, בנם הבכור של לאה וגבי שפיץ. למד בישיבה התיכונית "נועם" בעיר, ולאחר מכן בישיבת ההסדר "ישיבת הגולן" שבחיספין ברמת הגולן.היה מדריך וחניך בתנועת הנוער עזרא בסניף תלפיות ע"ש שלמה אומן.[1] ב-2025 החל ללמוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.
שירות צבאי ופציעה
שפיץ שירת כלוחם בחטיבת גבעתי, בגדוד צבר. ב־27 בפברואר 2024, במהלך פעילות מבצעית בשכונת זייתון בצפון רצועת עזה, נפצע באורח אנוש בפיצוץ מטען בתוך מבנה ממולכד. כתוצאה מכך איבד את שתי רגליו ואת ידו הימנית. הוא פונה במסוק לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם הורדם והונשם ועבר סדרת ניתוחים מצילי חיים.[2]
שיקום
לאחר כחודש וחצי שב להכרה, ובהמשך הועבר לשיקום בבית החולים תל השומר. מהלך שיקומו זכה לחשיפה נרחבת בתקשורת וברשתות החברתיות, ובו תועד כשהוא לומד ללכת מחדש בעזרת פרוטזות מתקדמות.[3]
המכתב
לפני כניסתו לתמרון הקרקעי בעזה, כתב ארי מכתב אישי וטמן אותו בכיסו. המכתב נמצא על ידי אחת מצוות האחיות בבית החולים. וזה תוכנו:
” אני נכנס לעזה; אני נכנס עם העבר ועבור העתיד; אני נכנס עם כאב בטן קטן וחיוך גדול; אני נכנס עם כל מה שספגתי מהורי ומשפחתי במהלך השנים בהן אני חי; אני נכנס עם אין סוף חוויות, דיונים וערכים, דברים שנוצרים עם חברים אמתיים; אני נכנס עם מה שלמדתי מרבניי וחבריי בישיבה; אני נכנס למען כל הנרצחים בעוטף; אני נכנס למען כל גיבורי ישראל שנפלו וחירפו נפשם; אני נכנס עבור מיליוני היהודים שנרצחו בשואה ובמהלך ההיסטוריה; אני נכנס עם הזכות להגן על המדינה שלי, אבל הפעם באמת; אני נכנס עבור העם שלי שקיים כבר אלפי שנים, על מנת שיתקיים גם עשרות אלפי; אני נכנס בשם השם!”
כמו כן במהלך מספר ראיונות בתקשורת, ארי שפיץ קרא מכתב אישי שבו הוא מתאר את הפציעה הקשה שחווה, את האתגרים הפיזיים והנפשיים בשיקום ואת תחושת השליחות והאמונה בערכים שהנחו אותו במהלך שירותו הצבאי. המכתב עורר סיקור רחב והפך לחלק מרכזי בסיפורו האישי בתקשורת.
הוקרה
ב-13 באוקטובר 2025 במהלך נאום טראמפ בכנסת ישראל ארי נבחר על ידי טראמפ לדוגמא לגיבור שנפצע והשתקם.
ארי נבחר לדוגמא לגיבור מספר פעמים בנאומי ראש הממשלה בנימין נתניהו.
בעקבות סיפורו האישי, באפריל 2026 השיא משואה בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-78 למדינת ישראל.[4]
חשיפה ציבורית
סיפורו האישי של שפיץ הפך לסמל לנחישות ולכוח רצון, וזכה לסיקור נרחב בתקשורת הישראלית. הוא התארח בתוכניות טלוויזיה וברדיו, ביניהן:
- "הפטריוטים" בערוץ 14, שם שיתף את חוויותיו מהשיקום.[5]
- ריאיון אצל העיתונאים עמית סגל ובן כספית, שבו סיפר על הלילה שבו נפצע ועל ההתמודדות שאחריו.[6]
- התוכנית "אינטימי עם רפי רשף", עונה 6 פרק 16, בערוץ 12, בה דיבר בגילוי לב על הפציעה והשיקום.[7]
קישורים חיצוניים
- הגבורה של ארי, כאן 11
הערות שוליים
- ↑
ריקי רט, אמו של הלוחם ארי שפיץ חיכתה 40 יום – ואז הבן שלה התעורר מהתרדמת, בעיתון מקור ראשון, 25 באפריל 2024
- ↑ אילנה קוריאל, אחד הפצועים הקשים במלחמה שב להכרה בסורוקה: "ארי גיבור, הוא נולד מחדש", באתר ynet, 8 באפריל 2024
- ↑ הלוחם שאיבד יד ושתי רגליים, הקצינה שספגה 12 כדורים: המסר של הלוחמים שנפצעו קשה - ושרדו, באתר ישראל היום, 1 בדצמבר 2024
- ↑ עמית סגל, עמית אטיאס, ארי שפיץ, שנפצע אנושות במלחמה בעזה, ישיא משואה ביום העצמאות, באתר מאקו, 9 באפריל 2025
- ↑ ארי שפיץ שנפצע אנוש בעזה: "לא איבדתי את האמונה", באתר ערוץ 7, 1 ביולי 2025
- ↑ עמית סגל ובן כספית, "הרופא אמר שאיבדתי 2 רגליים ויד, שאלתי: 'זהו?'": כך נראה מסע השיקום של פצועי המלחמה, באתר מאקו, 9 בספטמבר 2024
- ↑ רפי רשף אינטימי - ארי שפיץ, באתר mako, 12 בפברואר 2025
ארי שפיץ43130788Q139084941