ארטילריה רכובה
ארטלריה רכובה או ארטילריית פרשים (באנגלית: Horse Artillery) היא סוג של יחידת ארטילריה ניידת, שפותחה לצורך ליווי ותמיכה בכוחות פרשים בתנועה מהירה בשדה הקרב. בניגוד ליחידות ארטילריה רגילות, שם אנשי הצוות נעים רגלית והציוד נגרר, בארטילריה רכובה גם התותח וגם אנשי הצוות רכבו על סוסים או נעו ברכבים רתומים, כדי לשמור על ניידות גבוהה, גמישות מבצעית, ותגובה מהירה לשינויים בשטח.
יחידות אלו מילאו תפקיד מרכזי בצבאות אירופה במאות ה־18 וה־19, ובמיוחד בצבא הבריטי, בצבא הצרפתי בתקופת נפוליאון, ובצבא הרוסי. תפקידן העיקרי היה לספק אש מסייעת מהירה לכוחות התקפיים, בעיקר חיל הפרשים, והן פעלו לרוב ככוח עצמאי או כחלק ממערך משולב של חילות שדה. מתחילת המאה ה-20, בדומה לשימוש ביחידות פרשים, חשיבותן בשדה הקרב של יחידות ארטילריה רכובה ירדה עם התפתחות התותחים הממוכנים. כיום יחידות ארטילריית פרשים סביב העולם משמשות למשימות טקסיות או פועלות כיחידות ארטילריה ניידת או ממוכנת.
היסטוריה
.jpg)
רעיון ארטילריית הפרשים התפתח בסוף המאה ה־17 ותחילת המאה ה־18, כאשר התבררה המגבלה של יחידות ארטילריה איטיות בסיוע לכוחות פרשים ניידים. צבאות אירופה החלו לפתח סוללות קלות וניידות יותר, שנגררו על ידי צוותים רכובים ויכלו לשנות מיקום במהירות יחסית. מהפכה זו נזקפת בחלקה לרפורמות צבאיות בצבא המלכותי הפרוסי ובצרפת, כאשר דוקטרינת המלחמה ההתקפית הצריכה כלי ירי המסוגלים לתמוך בקצב תנועה גבוה.
בתקופת המלחמות הנפוליאוניות (1803–1815), הייתה הארטילריה הרכובה גורם מרכזי בתמרונים הצבאיים של הצבא הצרפתי. נפוליאון, שהיה מפקד ארטילריה בעברו, הבין את היתרון של ניידות באש סיוע, ושילב יחידות אלו לצד הקורפוסים השונים בכל המערכות המרכזיות, בהן אוסטרליץ, ווטרלו וקרב לייפציג. הסוללות היו מצוידות בתותחים קלים (לרוב בקוטר של 6 ליטראות), וניידותם אפשרה פריסה מהירה באזורי לחימה מתפתחים של הקרב[1].
גם הצבא הבריטי אימץ את השיטה, במיוחד לאחר הקמת הארטילריה הרכובה המלכותית בשנת 1793. יחידות אלו נחשבו ליחידות עילית של תותחני הצבא הבריטי, ונודעו במשמעת גבוהה, ניידות מצוינת ודיוק באש. במהלך המאה ה־19 הן פעלו במערכות רבות ברחבי האימפריה הבריטית ופעלו הן כחלק מהכוח המבצעי והן במשימות טקסיות[2].
במאה ה־19 המאוחרת ותחילת המאה ה־20, המשיך השימוש בארטילריית פרשים בצבאות שונים, כולל צבא האימפריה הרוסית וצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית. יחד עם זאת, הפיתוח של ארטילריה כבדה, תחבורה ממונעת, ורכבי קרב משוריינים דחקו את מקומה. במלחמת העולם הראשונה כבר הייתה נוכחותה שולית, ונפסקה לחלוטין לאחר המעבר לצבא ממוכן. יחידות אחרונות של ארטילריית פרשים פורקו לקראת סוף שנות ה־30 של המאה ה־20. אף על פי שכיום אין שימוש מבצעי בארטילריה רכובה, המסורת נשמרת בצבאות מסוימים (בעיקר בבריטניה) במסגרת יחידות טקסיות המדמות את סוללות העבר, כולל סוסים, תותחים מקוריים ולבוש טקסי היסטורי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ A Contemporary View on the Use of Horse Artillery: 1802, The Napoleon Series
- ↑ Royal Horse Artillery, National Army Museum
ארטילריה רכובה41533329Q672365