אץ קוצץ

אץ קוצץ
אָץ קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ / קְצוּצַי לְקַצֵּץ בְּדִבּוּר מְפוֹצֵץ / רְצוּצַי לְרַצֵּץ לֵץ בְּבוֹא לְלוֹצֵץ / פֻּלַּץ וְנִתְלוֹצֵץ כְּעָץ מְחַצְּצִים לְחַצֵּץ / כְּנֵץ עַל צִפּוֹר לְנַצֵּץ. עָב בָּקַע מֵרֹאשׁ / יְחִידִים מֶנּוּ גְרֹשׁ חָל וַיֵּלֶךְ וַיִּפְרֹשׁ /וַיָּשָׁב עַל גַּבִּי חֲרֹשׁ זֻמַּן וְהֻנְקַב לְרֹאשׁ / רֵאשִׁית גּוֹיִם לָרַע לִדְרֹשׁ הֱיוֹת לְכָל בּוֹגְדִים רֹאשׁ / וְצִפְעוֹ תְּלוֹת בְּמִבְחַר בְּרוֹשׁ רָץ וְהֻקְרָה בַּדֶּרֶךְ / עֲיֵפֵי טַרְחוּת דֶּרֶךְ וּפָץ לֹא זוּ הַדֶּרֶךְ / תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דֶּרֶךְ כַּנָּחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ / שָׁלַח יָד בְּחַמּוּקֵי יֶרֶךְ וְעַל כָּל רֹאשׁ דֶּרֶךְ / זִנֵּב כָּל עוֹבְרֵי דֶרֶךְ יָעַף וְעָף וְחָשׁ / וּמֵחוּר פֶּתֶן רָחַשׁ וְנוֹדַע כִּי הוּחַשׁ / מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ רָגַשׁ וְלָחַשׁ / וְעֵת לֵדָתוֹ נִחַשׁ וּבִכְשָׁפָיו הֻכְחַשׁ / וּכְחַלָּשׁ נֶחֱלַשׁ לֹא חָשׁ בִּכְשָׁפָיו הִלְּלוֹ / וּבִקְסָמָיו חִלְּלוֹ יוֹם הֶעֱמִיד וְזִלְּלוֹ / שֶׁמֶשׁ הִדְמִים וְזִלְזְלוֹ יָגַע וְלֹא הוּנַח לוֹ / וְלַחֲרָפוֹת נִחֲלוֹ עַד בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ הִזְחִילוֹ / לְהִמָּחוֹת הוּא וְכָל חֵילוֹ קָט וְשֵׁן חָרַק / וְנֶאָצוֹת שָׁרַק זְמוֹרָה בְּאַפּוֹ הֵרַק / וְחַרְבּוֹ הִבְרַק לַמִּילָה פֵּרַק / וּכְלַפֵּי מַעְלָה זָרַק וּלְשֵׁם שֶׁמֶן תּוּרַק / בְּעַזּוּת יָרוֹק יָרַק יָהּ אֶשְׁכּוֹל הַכֹּפֶר / צָו אֶל מְשׁוּל עֹפֶר זִכְרוֹן מִשְׁלֵי אֵפֶר / כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר רֻשַּׁם בְּזֶה סֵפֶר / בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים לְהֵחָפֵר לְהִמָּחוֹת מִסֵּפֶר / וְלֹא יִכָּתֵב עִם כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בַּסֵּפֶר

אָץ קוֹצֵץ הוא פיוט לשבת זכור, השבת שלפני פורים, שנתחבר על ידי הפייטן הארצישראלי אלעזר בירבי קליר. בפיוט זה באות לידי ביטוי התכונות המאפיינות את הסגנון של קליר וממשיכיו בפייטנות הארצישראלית והאשכנזית בתחילת ימי הביניים, ולפיכך נעשה סמל לסגנון זה, המכונה לעיתים "סגנון אץ קוצץ", וללשונו המכונה "לשון אץ קוצץ".

בפיוט ארבעה עשר בתים, בכל בית שתי שורות בנות שתי צלעיות ובכל צלעית בין שתיים לארבע מילים. החרוז בסופי השורות משותף לכל שני בתים. באקרוסטיכון בראשי הבתים חתום שם המחבר, אלעזר בירבי קליר.

סגנון ומהות הפיוט

הפיוט הוא חלק מסדרת פיוטים שכותרתה "יוצר לפרשת זכור", אף על פי שלמעשה היא קרובה (סדרת פיוטים שנועד להשתלב בחזרת הש"ץ) ולא יוצר (סדרת פיוטים לברכות קריאת שמע). בתוך סדרת הפיוטים, "אץ קוצץ" הוא השני מן הפיוטים שבין סוף ברכת מחיה מתים ובין קדושה.

בפיוט זה באות כאמור לידי ביטוי התכונות המאפיינות את הסגנון הקלירי:

• השימוש בכינויים במקום בשמות הפרטיים של דמויות, מקומות ועמים: "קוצץ בן קוצץ" במקום המן האגגי, "מחצצים" במקום עם ישראל.
• הרמיזה לקטעי אגדה מהתלמוד ומהמדרשים, כמו הרמיזה לדרשת התלמוד הירושלמי על "קוצץ בן קוצץ".
• הצורות הדקדוקיות המיוחדות, מעבר הגזרות והבניינים: "עָץ" במקום יָעַץ, "פֻּלַּץ" במקום "אחזה אותו פלצות"; חידושי פעלים ושורשים כמו "לנצץ" מנץ, "לחצץ" מחץ.
• החריזה; חתימת שם המחבר באקרוסטיכון; המקצב הסדור, שעדיין איננו מפותח כמו משקל היתדות והתנועות של השירה הספרדית.
• בשני הבתים הראשונים בולטת גם האליטרציה, החזרה על העיצור צ המופיע בשני בתים אלו שלושים פעם.

פירוש הפיוט

שני הבתים הראשונים הם:

אָץ קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ / קְצוּצַי לְקַצֵּץ
בְּדִבּוּר מְפוֹצֵץ / רְצוּצַי לְרַצֵּץ
לֵץ בְּבוֹא לְלוֹצֵץ / פֻּלַּץ וְנִתְלוֹצֵץ
כְּעָץ מְחַצְּצִים לְחַצֵּץ / כְּנֵץ עַל צִפּוֹר לְנַצֵּץ.

ופירושם: אץ - מיהר; קוצץ בן קוצץ - המן העמלקי, (על פי ירושלמי יבמות יג עמוד ב); קצוצי - עם ישראל הנימולים; לקצץ - להשמיד; בדיבור מפוצץ - בצו שהופץ; רצוצי לרצץ - להרוג את עם ישראל; לץ בבוא ללוצץ - כשבא הרשע לעשות מעשי רשע; פולץ - אחזה אותו פלצות; ונתלוצץ - נעשו לו מעשי רשע; כעץ - כאשר יעץ; מחצצים - עם ישראל (על פי ספר שופטים ה', י"א); לחצץ - להרוג, מלשון "חץ"; כנץ על ציפור לנצץ - כמו שנץ תוקף ציפור.

ראו גם

• תקופת הביניים של העברית

לקריאה נוספת

• יוסף יהלום, "'אץ קוצץ': גישות ועמדות בשאלת סגנון הפיוט ולשונו", מחקרי ירושלים בספרות עברית א, תשמ"א (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

קישורים חיצוניים

• אץ קוצץ באתר "השפה העברית" (כולל טקסט מלא)
• אהרון מירסקי, ר' אלעזר ברבי קליר, בסדרת מאמרים על ראשית הפיוט באתר דעת

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22696127אץ קוצץ