רבי אפרים פישל ויינברגר
 | |
| לידה |
1912 ה'תרע"ב |
|---|---|
| פטירה |
14 בדצמבר 1963 (בגיל 51 בערך) ה'תשכ"ד תל אביב |
| תחומי עיסוק | הלכה, תלמוד |
| חיבוריו | יד אפרים |
| רבותיו | רבי מאיר שפירא |
רבי אפרים פישל ויינברגר (תרע"ב, 1912 - תשכ"ד 1963) נולד בפשמישל שבגליציה (אז בשליטה של אוסטרו-הונגריה כיום בפולין). שימש כרבה הראשון של שכונת יד אליהו בתל אביב קרוב לעשרים שנה.
ביוגרפיה
נולד בשנת 1912 לרבי יעקב מחסידי דינוב-בלאז'וב, ולחנה גולדה (לבית זינגר). בגיל צעיר עבר ללמוד בישיבתו של רבי מאיר שפירא בעיר גלינא, והפך לתלמידו המובהק. בשנת 1928 עבר לגרמניה לישיבתו של רבי יעקב דוד הופמן. ב-1930 התמנה לרב בעיר קלן, שם נישא לחנה, בתו של רבי זאב וולף תאומים, רבה של זאלישצ'יק שבפולין. לאחר פטירת חותנו ב-1932 ירש את חותנו וכיהן כרבה של זאלישצ'יק וכאב בית הדין בעיר.
משפחתו נספתה בשואה, אך הוא הצליח להינצל כאשר כומר נוצרי שהיה ידידו החביא אותו במרתף שתחת אחת הכנסיות. בשנת 1944 הגיע לירושלים, שם התיידד עם הרב איסר זלמן מלצר והרב יצחק אייזיק הרצוג. בשנת 1946, בהמלצת דוד צבי פנקס מונה כרבה הראשון של שכונת יד אליהו בתל אביב, וכיהן במשרה זו במשך 18 שנים, עד לפטירתו[1]. בשנים אלו שימש חבר הרבנות הראשית לתל אביב יפו. בתקופה זו נישא לרבקה בת רבי אברהם מרדכי קלירס (בנו של רבי משה קלירס).
נפטר בבית אחיו, רבי שמואל ויינברגר, בבני ברק בשבת חנוכה תשכ"ד כשהוזמן לשאת דרשה בהלכה ואגדה בבית הכנסת הגדול בבני ברק.
ספרו
כתב את הספר יד אפרים, שהינו "בירורי הלכה, חקרי משפט, שאלות ותשובות בבעיות שעלו על הפרק בחיי הצבור, הכלל והפרט".
הערות שוליים
אפרים פישל ויינברגר43031635Q138662822