אסף הרופא
| לידה |
המאה ה-9 טבריה, האימפריה הביזנטית |
|---|---|
| לאום | יהודי |
| הנצחה | |
אסף הרופא בן ברכיהו מוכר בזכות ספר הרפואה העברי הקדום ביותר, שנשתמר עד ימינו, הקרוי על שמו.
אסף בן ברכיהו, המפורסם ביותר בכינויו "אסף הרופא", נקרא בכתבי היד השונים גם בשמות "אסף הירחוני" ו"אסף היהודי". לא ניתן לומר בוודאות באיזו תקופה הוא חי, אך הטווח המוצע במחקר לזמן פעילותו נע בין המאה השישית לתשיעית. יש הסבורים שאין המדובר בדמות היסטורית אלא בחיבור פסאודואפיגרפי והשם "אסף" רומז על אסופת המאמרים ברפואה שהחיבור מכיל.[1]
ספר אסף
"ספר אסף", שנקרא גם "ספר רפואות", מיוחס לאסף בן ברכיהו ועמיתיו יוחנן בן זבדא הירחוני ויהודה הירחוני. הוא משקף את מדע הרפואה שהיה נהוג בתקופה הביזנטית וראשית התקופה הערבית בקירוב בארץ ישראל, בסוריה ובבבל. הספר משתמש בלשון רפואית עברית (לא מושפעת מהרפואה הערבית) ואף יוצר חידושי לשון בתחום.[2] הוא מזכיר את הרופאים היוונים היפוקרטס, קלאודיוס גלנוס, מתאר מאות צמחים ושימושם, נותן דגש לתרופות חסכוניות שניתן להעניק גם לעניים, ומעיד על מאבקם של רופאי האמת (המאמינים באלוקים וביכולתו הבלעדית לרפא) ברופאי אליל ובמכשפים (שאין ביכולתם לרפא). רופאי האמת עשו למען טיפוח אתיקה מקצועית גבוהה, ונהגו להשביע את תלמידיהם שבועה מיוחדת בסיום לימודיהם למען ידבקו בחוקי האתיקה הללו. הספר מתאר גם את אקלימה של ארץ ישראל, מימיה ומחצביה.
ביצירה ניכרות בעיקר ההשפעה התלמודית (למשל – היווצרות העובר ברחם ארבעים יום אחרי ההפריה) וההשפעה היוונית (בעיקר היפוקרטס). הספר מתייחס רבות לתורת ארבע הליחות, תאוריה רפואית שהייתה קיימת למן התקופה הרומית ועד לראשית העת החדשה, אך כללי הרפואה המונעת המופיעים בו תקפים בחלקם גם בימינו: רחצה, מים נקיים, מזון בריא וכדומה.
ספר אסף היה בין ספרי הרפואה המדעיים הבודדים שנכתבו בשפה העברית בימי הביניים והיה מוכר בקרב היהודים בדרום איטליה. כך למשל הוא עמד לפני הרופא היהודי שבתי דונולו בן המאה העשירית,[3] והוא כולל גם תוספות מאוחרות יותר, מן המאה ה-12. הספר טרם זכה למהדורה מוערת עם כל עדי הנוסח. כיום מוכרים למעלה משלושים כתבי-יד בספריות ברחבי העולם, כאשר העותק הנמצא במינכן נחשב לשלם ביותר. בשנת 1957 נדפסה ההקדמה, ובשנות השישים פרסם פרופסור זיסמן מונטנר את הספר בסדר פרקים בהמשכים בכתב העת "קורות" (בין תשכ"ה-תשל"ב). הוא נפטר לפני שהשלים את מפעלו. פרופסור זהר עמר פרסם בשנת תשפ"ב לראשונה מחקר מקיף על אסף הרופא הכולל פרקי מבוא מעודכנים ואת כל כתב יד מינכן 231 עם התמקדות במאמר על תכונות המזונות.
זמנו של החיבור ומקומו
הערכות שונות ניתנו לתיארוך זמנו של אסף הרופא, החל משלהי המאה השנייה לסה"נ ועד למאה השתים עשרה, אם כי ברור כיום שאין לאחרו למאה העשירית שכן מאז מתחילים לצטט אותו.[4] לאחרונה הציע פרופסור זהר עמר לתארך את החיבור לראשית התקופה הערבית, במהלך המאה השמינית או התשיעית כנראה באזור הספר שהיה בעבר בין האמפריה הסאסאנית לביזנטית.
התיארוך מבוסס בין היתר על אזכור סממני מרפא ומזונות חדשים שמזכיר אסף ושלראשונה הגיעו למרחב של המזרח התיכון רק בעקבות כיבושי האסלאם. הוא מציע שקובץ אסף נכתב בהשראת מוסד "בית החכמים" העבאסי בבגדד למען הקהל היהודי.[5]
על-שמו נקרא עד שנת 2017 בית החולים "אסף הרופא", שליד מחנה צריפין בין ראשון לציון לבאר יעקב (כיום "המרכז הרפואי שמיר").
לקריאה נוספת
- זיסמן מונטנר, מבוא לספר אסף הרופא, גניזה, ירושלים תשי"ח
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ זהר עמר, ספר הרפואות של אסף הרופא: המאמר על תכונות המזונות, קריית אונו: מכון משנת הרמב"ם, התשפ"ב, עמ' 21-19
- ^ זהר עמר, גלוסר למונחים מיוחדים בחיבורו של אסף, על-יד יחיאל- קובץ מחקרים ומאמרים, תשע"ט, עמ' 147-129
- ^ Joseph Shatzmiller, Jews, Medicine, and Medieval Society, University of California Press, 1994, p.11
- ^ זיסמן מונטנר, מבוא לספר אסף הרופא, תשי"ח, עמ' 34-33
- ^ זהר עמר, ספר הרפואות של אסף הרופא: המאמר על תכונות המזונות, קריית אונו: מכון משנת הרמב"ם, התשפ"ב, עמ' 44-27
34270879אסף הרופא