אסלאם פוליטי
אסלאם פוליטי הוא פירוש של האסלאם כמקור לזהות פוליטית ולפעילות פוליטית[1]. הוא דוגל בהקמת מדינה וחברה על פי עקרונות אסלאמיים, שבהם האסלאם משמש מקור לעמדות ולמושגים פוליטיים[2][3].
המונח משמש לעיתים כמקביל ל"אסלאמיזם", בעיקר בהתייחס לתחייה הדתית של האסלאם במאה ה־20, אך קיימות הבחנות בין השניים. חוקרים מסוימים מדגישים את "האסלאם הפוליטי" כמרחב רעיוני רחב שבו שותפים גם שחקנים חילוניים לצד אסלאמיסטים[4].
התפתחות
המונח "אסלאם פוליטי" התפתח בשיח האקדמי החל משנות ה-80 של המאה ה-20. הוא עוסק בזרם רעיוני וחברתי מגוון, המבקש לעצב את הסדר הפוליטי, המשפטי, החברתי והתרבותי בהתאם להבנה מסוימת של עקרונות האסלאם. התופעה כוללת תנועות, קבוצות ויחידים הפועלים מתוך אמונה כי לדת האסלאם תפקיד מרכזי ובלתי נפרד מן הפוליטיקה והממשל. מדובר בתופעה מודרנית שהתפתחה כתגובה לאכזבה מאידאולוגיות חילוניות כלאומיות וסוציאליזם, ונעה בין השתתפות דמוקרטית למגמות רדיקליות ואלימות. למרות המשותף, שילוב דת ופוליטיקה, האסלאם הפוליטי מקיף השקפות מגוונות, מליברליזם ועד שמרנות קיצונית, מתמיכה ברפובליקה אסלאמית ועד שאיפה לחידוש הח'ליפות. חלק מהתנועות מקדמות דמוקרטיזציה, אחרות רואות באסלאם אידאולוגיה עליונה הסותרת את עקרונות הדמוקרטיה המערבית, שלטון החוק וזכויות האדם. חוקרים מצביעים גם על הקושי בקטגוריה עצמה: המונח "אסלאם פוליטי" נשען על הבחנה מערבית-נוצרית בין דת לפוליטיקה, שאינה בהכרח תקפה להקשרים מוסלמיים. לפיכך, יש הרואים בו תווית בעייתית שיש לבחון בזהירות, תוך התמקדות בפרקטיקות ולא במהות על-זמנית. חוקרים כמנואלה דקמג'יאן הדגישו את הפוליטיזציה של הדת בעקבות כישלונן של ממשלות חילוניות, אך השתמשו לרוב במונחים כגון "אסלאמיזם" ו"פונדמנטליזם". אסלאם פוליטי המהווה שאיפה למערכת פוליטית המושתתת על הבנת פעיליה את האסלאם, ללא הפרדה בין דת לפוליטיקה אסלאם פוליטי כולל תנועות המבקשות לעצב את החברה לפי עקרונות אסלאמיים, בין אם בדרכי שלום או אלימות. הוא אינו זהה לאסלאמיזם רדיקלי או קיצוני. הוא כולל קשת של עמדות – ממבקשי ח'ליפות אסלאמית ועד תומכים ברפורמות דמוקרטיות אסלאמיות. אידאולוגיה זו מבקשת לשנות את הסדר הקיים בהתאם להבנתה את האסלאם – תוך התנגדות לערכים ליברליים. תופעה זו התפתחה מתוך אכזבה מאידאולוגיות חילוניות בעולם המוסלמי. ברחבי העולם המוסלמי ובייחוד בהמזרח התיכון, שימשה התחייה האסלאמית כתגובה לקולוניאליזם, למודרניזציה שנכפתה מבחוץ ולכישלון מערכות שלטון חילוניות. הדוגמה הבולטת ביותר היא תנועת האחים המוסלמים במצרים, שראתה בהשפעה המערבית גורם לשחיתות מוסרית וחולשה לאומית.
המהפכה התרבותית באיראן (1980–1983) סימלה את השתלטות רעיונות האסלאם הפוליטי על המערכת האקדמית במדינה, תוך הדחת גורמים חילוניים, שמאליים ואפילו אנשי דת לא פוליטיים.
ביולי 2020 הקימה ממשלת אוסטריה את "מרכז התיעוד לאסלאם פוליטי", במטרה לחקור ולנטר ביטויים של אידאולוגיה דתית קיצונית באירופה. המרכז עוסק גם בניתוח רשתות חברתיות והשפעות חוץ, כגון פעילות איראן דרך מוסדות דתיים בגרמניה ואוסטריה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Jocelyne Cesari, What Is Political Islam, Lynne Rienner Publishers, 2018.
- Shahram Akbarzadeh (ed.), Routledge Handbook of Political Islam, Routledge, 2022.
- Thomas Schmidinger, Political Islam and the Secular State in Europe, Palgrave, 2023.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Voll, John O.; Sonn, Tamara (2009). "Political Islam". Oxford Bibliographies Online Datasets (באנגלית). doi:10.1093/obo/9780195390155-0063. ארכיון מ-2020-02-23. נבדק ב-2017-05-26.
- ↑ March, Andrew F. (2015). "Political Islam: Theory". Annual Review of Political Science. 18 (1): 103–123. doi:10.1146/annurev-polisci-082112-141250.
- ↑ Krämer, Gudrun. "Political Islam." In Encyclopedia of Islam and the Muslim World. Vol. 6. Edited by Richard C. Martin, 536–540. New York: Macmillan, 2004. via Encyclopedia.com (אורכב 13.07.2018 בארכיון Wayback Machine)
- ↑ Jocelyne Cesari (2018). What Is Political Islam. Lynne Rienner Publishers. ISBN 978-1-62637-692-2. ארכיון מ-2023-01-06. נבדק ב-2023-01-01.
אסלאם פוליטי41683435Q30970737