אסון פסטיבל ערד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אסון פסטיבל ערד או אסון ערד הוא כינוי לאירוע שהתרחש ב-18 ביולי 1995 בו נמחצו שלושה בני נוער למוות במהלך פסטיבל ערד. האירוע סיים למעשה את תקופת הפריחה של הפסטיבל שאפיינה את שנות ה-90 המוקדמות.

האירוע

ב-18 ביולי 1995 הייתה אמורה להיערך הופעת הפרידה של להקת משינה שהודיעה על התפרקותה בחודש מאי של אותה שנה. ההופעה הייתה אמורה להיערך באחד ממתחמי הפסטיבל שהיה ממוקם באזור התעשייה של ערד שכונה "אתרוק" (הלחם בסיסים של "אתר" ו-"רוק").

הביקוש להופעה זו היה רב. זמן רב לפני ההופעה כבר המתינו אלפי בני נוער ליד שער הכניסה למתחם. בהוראת המארגנים לא נפתחו שערים נוספים ונוצרה תדחוקת קהל. בזמן הופעת החימום של להקת "טיפקס" חלק מהשער התמוטט מלחץ הקהל, וקרס על הצעירים שעמדו על ידו. קריסת השער הביאה למותם של שני צעירים: איטן פלד וחן יצחק. צעירה נוספת, נעמה אלקריב, נפצעה אנושות ומתה בבית החולים אחרי חמישה ימים. ההופעה של "טיפקס" נעצרה, ולהקת משינה לא הופיעה באותו ערב. מארגני הפסטיבל ניסו להמשיך כרגיל בסדרת המופעים ולהתעלם מן האסון, אך האמנים המשתתפים ובראשם שלמה ארצי ועפרה חזה הודיעו כי הם מסרבים להופיע לנוכח האסון שארע. המשך הפסטיבל בוטל[1].

השלכות האסון

האירוע חולל סערה בישראל בימים ובחודשים שלאחריו. נשיא המדינה, עזר ויצמן, בעקבות האסון: "האמריקניזציה שוטפת אותנו ועם ישראל צריך להיזהר ממקדונלד'ס, אנחנו צריכים להיזהר ממייקל ג'קסון. אנחנו צריכים להיזהר מהמדונות"[2].

שבוע לאחר האסון פורסם דו"ח ראשוני לפיו למופע נמכרו 25 אלף כרטיסים (וע"פ כתב התביעה של הורי חן יצחק ונעמה אלקריב, 29,400 כרטיסים), מספר צופים גבוה בהרבה מזה שאושר על ידי המשטרה (ע"פ כתב התביעה, 18,000 ועוד עשרות "שוברי המרה" מטעם בנק הפועלים) בהתאם לגודל המתחם. יתר על כן, התברר שבמופע לא היה קצין ביטחון ורק 54 שוטרים פיקחו על רבבות בני הנוער.

בעקבות האסון נתבקש מכון התקנים הישראלי להכין תקן חדש לארגון מופעים המוניים. הכנת התקן ארכה זמן רב ובשנת 1997 התרחש אסון נוסף, "אסון המכביה". למרות זאת, התקן הוצג רק בשנת 2007, יותר מעשור לאחר האסון[3].

בעקבות האירוע התפטר מפקד המחוז הדרומי של המשטרה. בשנים שלאחר האסון שונתה מתכונת הפסטיבל, מספר הצופים צומצם להופעות של עד כ-1,000 איש, ולא נערכו הופעות רוק. בני הנוער החלו להדיר את רגליהם מהפסטיבל והוא הפך לאירוע קטן הפונה לאוכלוסייה מבוגרת יותר[4].

לאור ממצאי החקירה, נמתחה ביקורת ציבורית על מארגני הפסטיבל (ביניהם ראש העיר באותו זמן, בצלאל טביב, עיריית ערד, חברת ההפקה ועוד) שכשלו בארגון הלוגיסטי והאבטחתי, והואשמו בחמדנות וברשלנות[5].

המשפט הפלילי

ב-23 בדצמבר 2001, הורשעו בבית משפט השלום באשדוד חמישה מהאחראים על הפסטיבל ונשלחו לתקופות מאסר שונות של עד שנה. נאשם שישי זוכה מחמת הספק. יוסי בנדר, בעל משרד הכרטיסים "הדרן" שהפיץ כ-10,000 כרטיסים מעל התפוסה והורשע גם בשיבוש הליכי משפט נדון לשנת מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי למשך 3 שנים וקנס של 30 אלף שקל[6]. רועי שוורץ, מפיק הפסטיבל נדון לתשעה חודשי מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וקנס של 20 אלף שקל. אבינעם ורבנר, מנכ"ל עמותת הפסטיבל נדון ל-6 חודשי מאסר בפועל, שניתן להמירן בעבודות שירות ולמאסר על תנאי של שנה למשך 3 שנים[7]. ערעורים של הנאשמים לבית המשפט המחוזי נדחו ביוני 2005[8]. בפברואר 2006 ערעור של מפיק הפסטיבל לבית המשפט העליון נדחה והוא השאיר על כנו את העונש שהוטל עליו[9].

תביעות נזיקין

בנובמבר 1997 נשיא בית המשפט המחוזי בבאר-שבע השופט אפרים לרון, נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה, במסגרת תובענה ייצוגית שהוגשה נגד עיריית ערד ועמותת פסטיבל ערד, על ידי שניים מבאי הפסטיבל. התובעים הגישו את התביעה וביקשו להכיר בה כתובענה ייצוגית, בטענה, כי הם מייצגים 250 אלף צופים שהגיעו לפסטיבל ערד ב-1995. התובעים טענו, כי עיריית ערד ועמותת הפסטיבל גרמו ברשלנות ובחוסר אחריות למותם של הנערים. התובעים דרשו לפצות את כל באי הפסטיבל על עוגמת הנפש וביטולם של חלק מן המופעים. לאחר שנה וחצי של דיונים הושגה פשרה. על פי ההסכם, כל באי הפסטיבל, וכן כל מי שהיה נוכח בערד בעת הפסטיבל, יהיה זכאי להשתתף בהגרלה, שבמסגרתה יוגרלו 7,500 כרטיסי חינם למופעים בפסטיבל ערד 1998[10].

ביולי 1997 הוריהן של חן יצחק ונעמה אלקריב, הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעת נזיקין נגד בצלאל טביב, ראש עיריית ערד, עמותת פסטיבל ערד, יוסף ורועי שוורץ, מפיקי הפסטיבל, יוסי בנדר, הבעלים של משרד הכרטיסים הדרן, ומשטרת ישראל. לטענת התובעים, שתי ועדות חקירה לבדיקת האירוע קבעו ממצאים קשים וחמורים[11]. לאחר דיונים משפטיים ארוכים, בפברואר 2007, נפסקו פיצויים של קרוב לחמישה מיליון שקלים. ההורים של איטן פלד הגיעו מספר שנים קודם לכן להסכם פשרה על פיו הוקמה קרן מלגות לסטודנטים מצטיינים להנצחתו, על ידי הנתבעים[12].

בספטמבר 2007 הגיעה אל קיצה תביעת נזיקין נוספת בפיצוי בסך כ-250 אלף שקל, במסגרת הסכם פשרה. להסכם הפשרה היה שותף בנק הפועלים, שהיה אחד הנתבעים בתביעתה כנותן חסות לאירוע. בתביעה טענה התובעת לאחריות הבנק מכוח היותו נותן החסות להופעה של משינה, כשחילק כרטיסים לכל מי שפתח "חשבון צעיר" בבנק. "הבנק פיזר והפיץ כרטיסי כניסה למופע ללא בקרה, פיקוח והבחנה וללא הגבלה לכל לקוח שהוא חפץ ביקרו, וזאת ללא בחינת המצב בשטח, ומעבר לכמות הכרטיסים שניתן היה לספק", נטען בתביעה[13].

בחג סוכות 2009 ניסה הפסטיבל לחזור למתכונת דומה לזו המקורית במסגרת ווליום ערד בחסות סלקום[14][15]. הפסטיבל כלל אירוע הנצחה לזכרם של השלושה[16].

על שם איטן פלד נערך מדי שנה סקר שטח במסגרת חוגי הסיירות של קק"ל.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שלושה בני נוער נמחצו למוות בכניסה להופעה, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2001
  2. ^ רפי רשף, בחזרה לערד, חדשות 13, 25 באוגוסט 2009
  3. ^ כנס הצגת התקן החדש: ת"י 5688 - בטיחות באירועים המוניים, 17 בינואר 2007, אתר המוסד לבטיחות וגיהות
  4. ^ עכבר העיר, פסטיבל ערד חוגג חצי יובל, באתר הארץ, 5 ביולי 2006
    רוי רגב, עכבר העיר, ערד: איפה הילדים עם הגיטרות?, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2009
  5. ^ בגלל הפסטיבל ההוא, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2003
  6. ^ שנת מאסר בפועל על בעלי משרד הכרטיסים "הדרן", יוסי בנדר, בפרשת אסון פסטיבל ערד, באתר גלובס, 25 בדצמבר 2001
  7. ^ עליזה ארבלי, עונשי מאסר למורשעים באסון פסטיבל ערד, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2001
  8. ^ יובל אזולאי, נדחה ערעור ארבעת המורשעים באסון פסטיבל ערד, באתר הארץ, 20 ביוני 2005
  9. ^ שמואל דקלו, ‏נדחה ערעורו של מפיק פסטיבל ערד על אחריותו להריגת 3 בני נוער, באתר גלובס, 8 בפברואר 2006
  10. ^ גדי גולן, ‏כרטיסי חינם לפסטיבל ערד יוגרלו בין רוכשי הכרטיסים בשנת 1995, באתר גלובס, 16 בנובמבר 1997
  11. ^ יצחק דנון, ‏הורי הנערות שנהרגו בפסטיבל ערד הגישו תביעת נזיקין נגד מארגני הפסטיבל, באתר גלובס, 22 ביולי 1997
  12. ^ נורית רוט, הוריהן של שתי הצעירות שנמחצו למוות בהופעה של "משינה" בפסטיבל ערד יפוצו בכ-5 מיליון שקל, באתר הארץ, 21 בפברואר 2007
  13. ^ נועם שרביט, ‏פשרה: בנה"פ, שנתן חסות לפסטיבל ערד, ישלם פיצוי לנפגעת באסון, באתר גלובס, 25 בספטמבר 2009
  14. ^ גד פרץ, ‏סלקום משיקה את פסטיבל "ווליום ערד" בסוכות בהשקעה של 14 מיליון שקל, באתר גלובס, 24 באוגוסט 2009
  15. ^ העיר, דנית אמינוף, עכבר אונליין, 14 שנים אחרי האסון - פסטיבל ערד חוזר, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2009
  16. ^ טל פרי, ‏אחרי 14 שנה: סלקום מחזירה את פסטיבל ערד המיתולוגי, באתר גלובס, 24 באוגוסט 2009
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39520259אסון פסטיבל ערד

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אסון_פסטיבל_ערד&oldid=2737637"