אנגקלונג

אנגקלונג
סיווג	אידיופוניים
קבוצה	כלי הקשה

אנגקלונג (בסונדניז: ᮃᮀᮊᮣᮥᮀ) הוא כלי נגינה אידיופוני של בני הסונדניז(אנ'), מהעמים האוסטרונזיים באינדונזיה, העשוי ממספר צינורות במבוק המחוברים במסגרת במבוק. הצינורות עשויים כך שיפיקו צליל רוטט כאשר מנערים אותם. מחזיקים את הכלי ביד אחת ומנערים אותו בשנייה. כל אנגקלונג מכוון לטון יחיד (בדומה לפעמון) ועל פי רוב הנגינה נעשית בהרכבים בהם כל נגן מחזיק אנגקלונג בגובה אחר ומנגן בו בזמן המתאים ליצירת מנגינות ומלודיות.

מקורו של האנגקלונג במערב ג'אווה ובבנטן והוא משמש את בני הסונדאניז במשך מאות בשנים ומהווה חלק משמעותי מהתרבות והזהות שלהם. הנגינה בתזמורת אנגקלונג מצריכה שיתוף פעולה וקואורדינציה משמעותית, והסונדאניז מאמינים כי היא מבטאת את הערכים של עבודת צוות, כבוד הדדי והרמוניה חברתית.

בבנובמבר 2010 הכלילה אונסק"ו את האנגקלונג ברשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות, ועודדה את ממשלת אינדונזיה לשמר, לטפח, ולעודד את אמנות הנגינה בתזמורות אנגקלונג.^[1]

מבנה

האנגקלונג עשוי מספר צינורות במבוק (על פי רוב שניים) הנתונים בתוך מסגרת במבוק, כשתחתיתם מעוצבת בצורת פינים הנמצאים בתוך חרכים מתאימים בצינור במבוק נוסף. הצינורות יושבים באופן חופשי כך שבהרעדת תחתית הכלי, הפינים בתחתיתם נוקשים על דפנות החורים בהם הם יושבים. נקישות אלו מפיקות את צלילי הכלי, והצינורות חתוכים כך שיפיקו טון מסוים.^[1]^[2]

אטימולוגיה

המונח "angklung" מקורו ככל הנראה במילה הסונדנית angkleung-angkleungan, הממחישה את תנועת הכלי ואת הצליל הייחודי "קלונג" שהוא מפיק.^[1]

היסטוריה

על אף שהאנגקלונג מזוהה מאוד עם אינדונזיה, ישנם מחקרים המעריכים כי הכלי היה נפוץ בכל אזור הארכיפלג עוד לפני התקופה ההינדית. על פי החוקר ג'אם קונסט (Jaap Kunst), מלבד התפוצה שלו באזור ג'אווה היה נפוץ גם בדרום סומטרה(אנ') ובקאלימנטן.^[3]

בג'אווה המערבית מנגנים בכלי מאז תקופת ממלכת סונדה(אנ') במאה ה-7. בעבר, שימש כלי פולחני להזמנת אלילת האורז והשגשוג דיווי סרי(אנ'), בטקסים שהיו חלק ממעגל החיים החקלאי.^[3]

אנגקלונגים מסורתיים משתמשים בסולם פנטטוני, אך בשנת 1938 המוזיקאי דאנג סוטיגנה בנה לראשונה אנגקלונגים המכוונים בסולם הדיאטוני הידועים כ'אנגקלונג פדאנג'.^[4]