אמין פאשא
 | |
| אדוארד שניצר, המוכר כאמין פאשא (איור, 1890) | |
| לידה |
28 במרץ 1840 אופלן, פרובינציית שלזיה, ממלכת פרוסיה |
|---|---|
| פטירה |
23 באוקטובר 1892 (בגיל 52) מזרח אפריקה |
| לאום | יהודי-גרמני |
| תקופת הפעילות | 1892–1870 |
| מספר מסעות | 3 |
| אזורים שחקר | מרכז אפריקה |
| אתר NNBD | |
אֶמין פאשא (28 במרץ 1840 - 23 באוקטובר 1892), נולד כיצחק אדוארד שניצר, הוטבל (בסביבות 1847) כאדוארד קרל אוסקר תאודור שניצר, היה רופא, חוקר טבע ומושל אקווטוריה שבאפריקה, בדרום סודאן של ימינו.
חייו
נולד באופלן שבפרובינציית שלזיה, ממלכת פרוסיה, למשפחה יהודית-גרמנית מהמעמד הבינוני, אשר עברה לניסה (פולין)(אנ') כאשר היה בן שנתיים. בהיותו בן חמש מת אביו, אמו נישאה לנוצרי והוא הוטבל לנצרות לותרנית. למד באוניברסיטאות בברסלאו, בקניגסברג ובברלין והוכשר כרופא ב-1864. עם זאת, הוא נפסל לעיסוק ברפואה ועזב את גרמניה לקושטא במטרה להצטרף לשירות העות'מאני.
בטיולו דרך וינה וטריאסטה, עצר באנטיווארי שבאלבניה, שם התקבל בברכה על ידי הקהילה האירופאית ותוך זמן קצר החל בעיסוק רפואי. הוא שיפר את כישוריו הלשוניים ורכש יכולות בשפה הטורקית, האלבנית והיוונית. הוא היה לממונה על הקרנטינה בעיר ועזב אותה רק ב-1870 כדי להצטרף לצוותו של אסמאעיל האקי פאשא, מושל אלבניה הצפונית, בעבודתו הוא טייל באימפריה העות'מאנית, על אף שמעט פרטים ידועים על כך.
כאשר האקי פאשא מת ב-1873, שב אמין לניסה עם אלמנתו של האקי פאשא וילדיו, אליהם התייחס כאל משפחתו שלו, אך עזב במפתיע בספטמבר 1875, הופיע מחדש בקהיר ואז עזב לחרטום לשם הגיע בדצמבר. בנקודה זו אימץ את השם "מהמט אמין" (בערבית: "מוחמד אל אמין"), והחל לעסוק ברפואה ובאיסוף צמחים, בעלי חיים, וציפורים, שרבים מהם הוא שלח למוזיאונים באירופה. למרות שיש הרואים בו מוסלמי, לא ברור אם אכן המיר את דתו.
צ'ארלס גורדון, אז מושל אקווטוריה, פרובינציה של מצרים, הממוקמת בדרומה של סודאן של ימינו, שמע על הופעתו של אמין והזמין אותו להיות קצין רפואה ראשי של המחוז: אמין הסכים והגיע לשם במאי 1876. גורדון שלח את אמין באופן מיידי למשימות דיפלומטיות בבוגנדה ובבוניורו (אנ') בדרום, באוגנדה של ימינו, שם זכה לפופולריות הודות לסגנונו הצנוע ורהיטותו בשפת הלוגנדה.
אחרי 1876, עשה אמין את לאדו(אנ') כבסיסו למשלחות איסוף באזור. ב-1878 מינה החדיו של מצרים את אמין כיורשו של גורדון בתור מושל המחוז, והעניק לו את התואר ביי. על אף התואר המכובד, הייתה לאמין מעט מאד יכולת לשלוט; כוחו הצבאי היה מורכב מכמה אלפי חיילים ששלטו על לא יותר מרדיוס של מייל סביב המוצבים שלהם, והממשלה בחרטום הייתה אדישה להצעותיו לפיתוח.
המרד של מוחמד אחמד, המהדי, שהחל ב-1881 ניתק את אקווטוריה מהעולם החיצון ב-1883, ובשנה שבלאחריה צעד כראם אללה(אנ') דרומה כדי לתפוס את אקווטוריה ואת אמין. ב-1885 אמין ומרבית כוחותיו נסוגו עוד דרומה לכפר ודאלי סמוך לאגם אדוארד. אף שנותקו מתקשורת לצפון, עדיין יכול היה להתכתב עם זנזיבר דרך בוגנדה. אמין פאשא היה נחוש בדעתו להשאר באקווטוריה, והשדרים שלו, שהועברו על ידי חברו וילהלם יונקר(אנ') עוררו רגש ניכר באירופה ב-1886, במיוחד בשל מות גורדון בשנה שלפני כן.
המשלחת להצלתו של אמין פאשא, אשר הובלה על ידי הנרי מורטון סטנלי, נטלה על עצמה לחלץ את אמין על ידי עלייה במעלה נהר הקונגו ואז דרך יער איטורי, דרך קשה במיוחד שעלתה במותם של שני שלישים מן המשלחת. פרטים מדויקים של מסע זה תועדו ביומני הקצינים הלא אפריקאיים במשלחת שפורסמו. סטנלי פגש את אמין באפריל 1888 ולאחר שנה של ויכוח והססנות, שבמהלכה אמין ואחד מקציני המשלחת, אי ג'י מאונטני ג'פסון, נכלאו במבצר דופיל(אנ') על ידי כוחות שמרדו מאוגוסט עד נובמבר 1888, השתכנע אמין לעזוב לחוף. הם הגיעו לבגמויו(אנ') שבטנזניה של ימינו ב-1890. במהלך חגיגות נפצע אמין מנפילה ממרפסת וסטנלי עזב את אפריקה בלעדיו.
כאשר הוביל אמין פאשא בשנת 1892 משלחת גרמנית לחקר אגמים בפנים הארץ, הוא נתפס ונרצח על ידי סוחרי עבדים בקיננה.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אמין פאשא |
24692413אמין פאשא