אמיל רו

אמיל רו
Émile Roux
לידה	17 בדצמבר 1853; Confolens
פטירה	3 בנובמבר 1933 (בגיל 79); פריז
מקום קבורה	מכון פסטר
שם לידה	Pierre Paul Émile Roux
ענף מדעי	רפואה, בקטריולוגיה, אימונולוגיה, טיפוס הבהרות
מנחה לדוקטורט	לואי פסטר
תלמידי דוקטורט	ארנסט דושן
פרסים והוקרה	צלב גדול של לגיון הכבוד, מדליית קופלי, הרצאת קרוניאן, חבר זר של החברה המלכותית

אמיל רו (בצרפתית: Émile Roux;‏ 17 בדצמבר 1853 - 3 בנובמבר 1933)^[1] היה רופא, בקטריולוג ואימונולוג צרפתי. רו היה מקורב ללואי פסטר, כימאי וביולוג צרפתי שנודע בזכות תרומתו לעקרונות החיסון, התסיסה והפיסטור. רו היה ממקימי מכון פסטר, מכון מחקר צרפתי שלא למטרות רווח, המוקדש למחקר בתחומי הביולוגיה, המיקרואורגניזמים, המחלות והחיסונים. הוא אחראי על ייצור חיסון אנטי-דיפתרי העובר דרך הפלזמה, הטיפול היעיל הראשון במחלה. בנוסף לכך, הוא חקר מחלות כגון שחפת, כולרה, כולרה פולית (אנ') וכלבת. רו נחשב אחד ממייסדי האימונולוגיה, ענף בביולוגיה העוסק בחקר מערכת החיסון על היבטיה השונים.^[2]

ביוגרפיה

רו נולד בעיר קונפולנס שבמחוז שראנט. התיאוריה הרווחת גורסת כי נולד ללא אבא בילדותו.^[3] ב-1871 הוא קיבל דיפלומה במדע וב-1872 החל ללמוד בבית הספר הרפואי קלרמונט-פרנד (כיום אוניברסיטת אוברגן (אנ')). בתחילת דרכו למד כימיה בפקולטה למדעים תחת הבקטריולוג אמיל דקלו (אנ'). מ-1874 עד 1878 המשיך ללמוד בפריז והפך לעוזר קליני בבית החולים אוטל-דייה, אבל הוא פרש מעבודתו זו לאחר שלא הציג את עבודת הדוקטורט שלו בזמן. התיאוריה הרווחת גורסת כי גם הוצא מהצבא לאחר מקרים של חוסר ציות.^[3] ב-1878, החל לעבוד באוניברסיטת סורבון.^[1]

באותה השנה, הוא נישא לרוזה אנה שדלוק בלונדון, אבל שמר על הזוגיות בסוד. שדלוק הייתה האישה הראשונה שלמדה רפואה בבריטניה ובאירופה, והם נפגשו בבית חולים רפואי בפריז. שדלוק מתה ב-1879 לאחר שחלתה בשחפת. באותה התקופה, רו עבד על חיסון לכולרה באמצעות בדיקות ניסוי על תרנגולות.

עבודתו במכון פסטר

כאשר עובדי מכון פסטר חיפשו עוזרים נוספים, הבקטריולוג אמיל דקלו המליץ על אמיל רו, ומ-1878 עד 1883 החל לעבוד כעוזר מחקר באוניברסיטת אקול נורמל סופרייר שבפריז. רו החל את המחקר שלו בנושא המחלות בסוף המאה ה-19. מ-1879 עד 1880 עבד עם המכון על חקר מחלת הכולרה הפולית, ומ-1879 עד 1890 עבד עם המכון על חקר מחלת הגחלת. הוא היה מעורב בניסויים בבעלי חיים, לרוב בתחום החיסונים.

ללואי פסטור, אחד ממנהלי המכון, היה חוסר הסמכות עם אמיל רו. בעוד שפסטור היה בעל דעות ימין קתוליות בעוד שרו היה בעל דעות שמאל אתאיסטיות. לכן הם היו נכנסים לוויכוחים לעיתים קרובות כאשר עבדו על חיסונים למחלות הגחלת והכלבת. הוויכוח העיקרי ביניהם היה בנוגע לניסויים בבני אדם, וספציפית על כמות החיסונים שצריך לאשר על בעלי חיים בשביל להתחיל לחקור אותם על בני אדם. רו האמין שכאשר החיסון פועל על בעלי חיים, ניתן לאשר אותו על בני אדם.

ב-1883, רו הציג את התזה המחקרית שלו בנוגע לכלבת, עליה עבד מאז 1881. בעת פיתוח חיסון לכלבת, רו גילה כי כלבת יכולה לעבור דרך חלל הגולגולת, מה שאיפשר מחקר מעמיק יותר בנושא בהמשך. באותה השנה, רו נסע למצרים על מנת לחקור את משבר הכולרה בבני אדם. הם לא הצליחו למצוא את הפתוגן למחלה.

חקר דיפתריה

באותה התקופה, גם בריטניה וגם צרפת ניסו למצוא חיסון לדיפתריה.^[4] בעוד שפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה ב-1888 הגיע לאמיל וון ברינג, אמיל רו היה מועמד בעצמו בעקבות בידוד רעל הדיפתריה.^[5]

ב-1883, רו הוציא את המסמך המחקרי הראשון שלו בנושא דיפתריה, אותו ניסח עם הפיזיאי השווייצרי-צרפתי אלקסנדר ירסין (אנ'). אז המחלה הייתה קשה מאוד, בעיקר אצל ילדים. רו וירסין ניסו ללמוד את הרעלן של המחלה ואת התכונות שלה. הם התחילו לפתח חיסון ב-1891. לאחר מכן, הרופאים אמיל אדולף פון ברינג וקיטסאטו שיבסבורו גילו כי נוגדנים של המחלה נמצאו אצל בעלי חיים. רו הדגים זאת בהצלחה באמצעות מחקר על 300 ילדים חולים בבית החולים נקר-אנפנטס (אנ').

פרסים והנצחה

ב-1917, קיבל את מדליית קופלי על הגילויים המחקריים שלו.
ב-2007, האסטרואיד 293366 רו נקרא על שמו.^[6]
בקבוק התרבות רו (אנ') נקרא על שמו.

גלריה

רופאים מזריקים למטופל חיסון כנגד דלקת גרון, קנה נשימה וסימפונות, רו צופה מהצד
ד"ר אמיל רו, אלברט אדלפיו, 1896
רו במשרדו, 1906
ציור של ולוסו סלגדו מ-1906 המראה את מרכז מכון פסטר, רו נראה מתכופף עם ארנב בידו
ציור קריקטורה של הקטור מולוך המראה את חברי האקדמיה הצרפתית הלאומית לרפואה, רו במרכזה
רו, 1926-1927
רו בחגיגת יום השנה ה-25 של מכון פסטר, 15 בנובמבר 1913
רו ב-1927