אמילי דיקנסון

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. אמילי אליזבת דיקנסון (באנגלית: Emily Elizabeth Dickinson;‏ 10 בדצמבר 1830 – 15 במאי 1886) הייתה משוררת אמריקאית.

ביוגרפיה

דיקנסון נולדה במאה ה-19 באמהרסט, מסצ'וסטס (ארצות הברית) למשפחה אמידה, שהייתה ידועה בתמיכתה במוסדות החינוך המקומיים. סבה של אמילי, סמואל פלאור דיקנסון, היה ממייסדי אמהרסט קולג', ואביה עבד כעורך הדין ומנהל הכספים של המוסד. כמו כן שירת אביה בתפקידים מרכזיים בבית המשפט הכללי של מסצ'וסטס, בסנאט המדינה ובבית הנבחרים של ארצות הברית.

דיקנסון גילתה את יעודה כמשוררת במהלך התחייה הדתית שהציפה את מערב מסצ'וסטס בעשורים 1840–1850.

דיקנסון חיה את רוב חייה בבית שבו נולדה, טיילה מספר פעמים לבקר קרובים בבוסטון, קיימברידג' וקונטיקט. מרבית עבודתה משקפת לא רק את הרגעים הקטנים של המתרחש סביבה, אלא גם את הקרבות הגדולים והנושאים שהעסיקו את החברה בכללותה. לדוגמה, מעל מחצית משיריה נכתבו במהלך שנות מלחמת האזרחים האמריקנית. דיקנסון נחשבה בעיני סביבתה כתמהונית: היא אהבה ללבוש בגדים לבנים וסירבה לקבל אורחים, ומאוחר יותר בחייה אף סירבה לצאת מחדרה, ואת מרבית קשריה החברתיים ניהלה באמצעות התכתבות.

בין הכותבים המשפיעים על השקפת עולמה וסגנון כתיבתה היו ויליאם וורדסוורת' וראלף וולדו אמרסון, שחיבוריהם הוצגו בפניה על ידי ידיד המשפחה בנג'מין פרנקלין ניוטון, אותו דיקנסון החשיבה כמדריך רוחני וכמורה דרך. יש לשער כי כתביהם של לידיה מריה צ'יילד והנרי וודסוורת' לונגפלו השפיעו עליה אף הם. ידוע כי דיקנסון קראה את ספרה של שרלוט ברונטה "ג'יין אייר", אך קשה לדעת את מידת השפעתו עליה. ניתן לציין עובדה, כי לכלבה (מסוג ניופאונדלנד) קראה "קרלו", כשם כלבו של אחד מגיבורי הספר.

במהלך חייה פורסמו רק שמונה משיריה, אך לאחר מותה נחשפו ופורסמו 1,776 השירים. שיריה שהתפרסמו בחייה עברו עריכה נרחבת כדי להתאימם לסגנון התקופה, מפני שמאפייני יצירתה נחשבו בזמנה למשונים. כיום הם מזוהים כחתימת סגנון וצורה. יצירתה מאופיינת במקצבי מזמור, אוף-מקצבים, מספר קולות ומטפורות נרחבות. דיקנסון מעצימה את הטקסט באמצעות אותיות גדולות במופעים לא שגרתיים ובריבוי, כעין-אקראי, של סימני פיסוק כמקף, קו מפריד, לוכסנים ועוד.

דיקנסון נפטרה מדלקת כליות. מילותיה האחרונות היו: "אני חייבת להיכנס, משום שהערפל עולה". בביתה, שם התגוררה מרבית חייה, קיים כיום מוזיאון.

שיריה התפרסמו לראשונה ב-1890 על ידי שניים ממכריה, תוך עריכה נרחבת. מהדורה שלמה וללא שינויים של שיריה יצאה לאור רק ב-1955.

לקריאה נוספת

אמילי דיקנסון, אולי הלב, מבחר שירים, בתרגום לילך לחמן, הוצאת רסלינג.
אמילי - מבחר משיריה של אמילי דיקינסון, בתרגום לאה נאור, הוצאת שער הרצליה, 2016
חיי נצבו רובה טעון - אסופה משיריה של אמילי דיקינסון, בתרגום אליעזרה איג-זקוב, הוצאת קשב לשירה, תל אביב 2000
עשר עצב - אסופה משיריה של אמילי דיקינסון, בתרגום אליעזרה איג-זקוב, הוצאת עקד, תל אביב 1965