אמיכו מליינינגן
תבנית מנהיג ריקה אמיכו (בגרמנית: Emicho) היה רוזן באזור חבל הריין בסוף המאה ה-11. הוא ידוע גם בשמות אמיכו מליינינגן או אמיך מפלונהיים (אך אין להחליפו עם הבישוף אמיכו מליינינגן). בשנת 1096 הוא הוביל את "טבח חבל הריין" (הנקרא לעיתים "מסע הצלב הגרמני של 1096" ובזיכרון היהודי כגזרות תתנ"ו), שהיה סדרה של רציחות המוניות של יהודים שהתרחשו במהלך מסע הצלב העממי.
מסע הצלב הראשון
הרעיון המקורי של מסע הצלב הראשון שהוכרז על ידי האפיפיור אורבנוס השני בוועידת קלרמון ב־1095 הפך לתנועה עממית שונה לחלוטין – מסע הצלב העממי, בהנהגת פטרוס הנזיר. דרשות הצלב הרגשיות של פטרוס התפשטו בקרב ההמון הרבה יותר מהר מהגרסאות הרשמיות של קריאתו של אורבנוס. גרסתו של פטרוס השפיעה על אמיכו, שהפיץ סיפור משלו שבו אותו האיש נגלה אליו. חדור בתודעת הבשורה על-פי לוקאס, הרגיש אמיכו כי נבחר למלא את נבואת "אחרית הימים". אמיכו חזה שיצעד בראש כוח צבאי על קונסטנטינופול, יתגבר על מגיני העיר וייטול את תואר "קיסר העולם האחרון" בהתאם למסורת הנבואית הקנונית. כל הצבאות הנוצריים, הלטיניים והיווניים, יתאחדו אז ויצעדו לכבוש את ירושלים מהסרקנים (הכינוי שנתנו הרומאים העתיקים לכל השבטים "הפראיים" שממזרח לאימפריה שלהם), ובכך יביאו את הביאה השנייה ואת העימות הסופי עם האנטיכריסט. בהשראת הבטחותיו המרוממות, כמה אלפי פרנקים וגרמנים התאחדו וצעדו מזרחה באפריל 1096.
צבאו המתארגן של אמיכו משך חסידים יוצאי דופן רבים, כולל קבוצה שסגדה לאווז שלדעתם התגלתה בו רוח הקודש. הצבא כלל אצילים ואבירים כגון דרוגו, רוזן נל (אנ'), הרטמן הראשון, רוזן דילינגן (גר'), תומא, לורד קוסי (אנ') וויליאם הנגר (אנ'), ויקונט מלאן. בניגוד לנרטיב הרווח שצבאו של אמיכו הורכב בעיקר מאיכרים ובורגנים בורים שהיו בעלי דעות קדומות נגד יהודים, בעיקר מסיבות כלכליות; היו בצבאו של אמיכו מספר אנשים משכילים ועשירים יחסית, שכנראה לוו בכמרים, שידעו שהמרת דת בכפייה אסורה על פי עקרונות הכנסייה. האלימות של טבח חבל הריין (גזרות תתנ"ו) אינה יכולה להיות מוסברת על בסיס הנחה שהצבא הורכב בעיקר מאיכרים בורים ופרובינציאליים.
טבח חבל הריין
תפקידו המדויק של הרוזן אמיכו בטבח חבל הריין, סדרת התקפות אלימות והמרות בכפייה של יהודי חבל הריין ממש לפני מסע הצלב הראשון שהתקבעה בתודעה היהודית בכינוי גזרות תתנ"ו, היה נושא לוויכוח משמעותי. היו כוחות צלבניים רבים שעברו דרך חבל הריין, אך רובם היו מעוניינים בעיקר להגיע לארץ הקודש. לדוגמה, כאשר פטרוס הנזיר והאספסוף שלו עברו דרך הערים הללו ואיימו על האוכלוסייה היהודית, הם היו מוכנים לקבל שוחד ובדרך כלל השאירו את היהודים ללא פגע. אף על פי שאמיכו מוזכר לעיתים קרובות במקורות משניים ושלישוניים כמי שנכח בפועל בטבח היהודים בקלן ובוורמס, ישנן עדויות דלות בדיווחים ראשוניים התומכות במעורבותו. הטבח היחיד שבו אמיכו השתתף בוודאות היה זה שבמיינץ היא מגנצא.
הכותב היהודי של הדיווח הידוע בשם "האנונימי ממיינץ" מזכיר את אמיכו כנמצא בסביבה הכללית של שפייר במהלך הטבח שם, אך מציין בבירור שלא השתתף באלימות:
ועל ידי המלך הבריח יוחן ההגמון שארית הקהל שבשפירא אל ערים בצורים שלו ויפן ה' אליהם למען שמו הגדול והביאם ההגמון עד עברו אויבי השם ויהיו שם בצום ובכי ובמספד וקצו בחייהם מאוד כי בכל יום ויום קבצו עליהם התועים ועם הארץ – ואימכון שחוק עצמות עמהם – לתפשם יחד ולהשמיד אותם...
עם זאת, אמיכו בהחלט הוביל את הכוחות שטבחו ביהודי מיינץ, אחת מהקהילות היהודיות הגדולות באירופה באותה תקופה, במאי 1096. היהודים בעיר היו מודעים היטב לטבח ולהמרות הכפויות הקודמות בערים אחרות בחבל הריין וחששו לגרוע מכל. הם פנו לארכיבישוף רותרד (אנ') ולאדונים החילוניים באזור להגן עליהם מהאספסוף המתקרב, והציעו כסף ורכוש יקר כדי לעודד עוד יותר את האדונים. בניסיון להרתיע את הצלבנים המתקרבים, רותרד סגר את שערי העיר וניסה להסתיר יהודים בארמונו. בסופו של דבר, שערי העיר נפתחו על ידי בורגנים אוהדים במיינץ והיהודים הותקפו למרות ניסיונותיו הכנים והנואשים של הארכיבישוף להגן עליהם.
חלק ממה שהבדיל את אמיכו וצבאו מצבאות צלבניים אחרים שחצו את חבל הריין, היה חוסר הנכונות שלהם להימנע מביצוע מעשי האלימות בתמורה לשוחד. בניגוד לדיווחים שטחיים רבים על אמיכו, בצע כסף לא היה מניע עיקרי מבחינתו אף על פי שהכסף היה כנראה נחוץ למימון המסע לארץ הקודש. הצלבנים יכלו בקלות לקחת את הרכוש והכסף שהוצעו להם על ידי היהודים ולהמשיך בדרכם ללא כמות משמעותית של אלימות. למרות זאת, הם בחרו להרוג את רוב היהודים שפגשו, אפילו נשים וילדים שיכלו לכפות עליהם להתנצר. אמיכו ואנשיו עשו מאמצים רבים לרדוף ולהרוג כל פליט שיכלו למצוא במיינץ, הם התכוונו להסב נזק מקסימלי. זה מודגם בתיאורו של האנונימי ממיינץ את אמיכו:
ויהי בראש חודש סיון ויבא אִימכָא הרשע ישתחקו עצמותיו בחיל כבוד מחוץ לעיר עם התועים ועם הארץ כי גם הוא רצה לילך לטעות והוא היה ראש לכל צוררינו, על זקן על בחור ועל בתולה על עולל ועל יונק וגם על חולה לא חסה עינו וישם עם ה' לעפר בחוריהם הרג בחרב והריותיהם בקע ויחנו מחוץ לעיר שני ימים ויאמרו ראשי הקהל נשגר לו ממון ונתן כתבינו בידו שיכבדוהו הקהילות בדרך אולי יעשה ה' בחסדו הגדול כי קודם לכן פזרו ממונם לתת להגמון ולפחה ולשריהם ולעבדיהם ולעירונים כנגד ארבע מאות חצאים כדי לעזרם ולא הועיל להם מאומה
השנאה מבוססת האידאולוגיה כלפי יהודים, יחד עם מספר ההרוגים הגבוה מאוד, הפכה את הטבח במגנצא למובחן מהתקפות קודמות בחבל הריין. המניעים מאחורי שנאה זו הם מקור נוסף למחלוקת בין היסטוריונים. היסטוריונים מסוימים אפיינו רגשות אלה כחלק מההקשר הרחב יותר של מיתולוגיה אפוקליפטית, כאשר הצלבנים צופים סוף עולם קרוב, "משחק סכום אפס בין טוב לרע". אחרית הימים הזו תתרחש על ידי שליטה נוצרית בארץ הקודש והמרה המונית של יהודים לנצרות. כדי שאחרית הימים תתרחש, היהודים צריכים למות או לנטוש את היהדות ולאמץ את הנצרות. אחרים רואים במקום זאת את העוינות הזו כנובעת ממסע הצלב לארץ הקודש עצמו. עם הדיון במקומות הקדושים של הנצרות, ויעד המסע שהוא ירושלים והקבר ה"קדוש", מקום קבורתו של אותו האיש, התפקיד שמילאו יהודים בצליבתו של אותו האיש כנראה היה במרכז מחשבותיהם של צלבנים רבים.
התפוררות צבאו של אמיכו
הצבא המשיך במורד הריין עד שהגיע לנהר הדנובה, שאליו נצמדו עד שהגיעו להונגריה. כאן, לאחר שנגמרו להם הכסף והמזון, הם החלו לבזוז. רוב הצבא נהרג על ידי ההונגרים והשאר התפצל כדי להצטרף לצבאות הצלבניים האחרים. אמיכו חזר הביתה למשפחתו, שם זכה לבוז על כך שלא קיים את נדרו לכבוש את ירושלים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Eva Haverkamp (גר') (Hrsg.): Hebräische Berichte über Judenverfolgungen während des Ersten Kreuzzuges = Monumenta Germaniae Historica (אנ'): Hebräische Texte aus dem mittelalterlichen Deutschland 1: Hebräische Berichte über die Judenverfolgungen während des Ersten Kreuzzugs. Hahnsche Buchhandlung, Hannover 2005. מסת"ב 3-7752-1301-5, P. 308 (בגרמנית)
אמיכו מליינינגן41682450Q651871