אל-הרמל
| מדינה |
 לבנון |
|---|---|
| מחוז | מחוז אל-בקאע |
| שטח | 136.4 קמ"ר |
| גובה | 780 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 23,604 (2008) |
| קואורדינטות | 34°23′29″N 36°23′45″E / 34.3913888888889°N 36.3958333333333°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
אל-הרמל (בערבית : الهرمل) היא העיר הגדולה ביותר בנפת אל-הרמל במחוז אל-בקאע שבבקעת הלבנון. העיר ממוקמת על הר בגובה 780 מטר מעל פני הים, 15 ק"מ מהגבול הסורי.
האוכלוסייה
מרבית תושבי אל-הרמל הם מתואלים שיעים, שמוצאם בשבטים ערבים שיעים אשר הגרו בעיקר מחצי האי ערב עקב רדיפות דתיות מצד הסונים. יש חילוקי דעות רבים בנוגע למספר התושבים באל-הרמל במיוחד בשל היעדר נתון רשמי ממשלתי. מקורות שיעים נוטים להפריז במספר התושבים וטוענים שהוא נע בין 50 ל־80 אלף תושבים, לעומת מקורות נוצריים הממעיטים במספר התושבים וטוענים שהוא מגיע לעד 25 אלף תושבים. לשיעים חשוב להגדיל את מספר התושבים על מנת לזכות בסובסידיות ממשלתיות לאזור שנחשב לאחד האזורים העניים והמבודדים בלבנון ועל מנת להגדיל את כוחם בזירה הפוליטית הלבנונית.
מקור השם
יש שני הסברים למקור השם אל-הרמל והם נובעים גם מאידאולוגיה לאומית ופוליטית. ההסבר הלאומי ערבי גורס שפירוש "הרמל" בערבית הוא הפירמידה (הרם) של איל (שם אדם). לפי הסבר זה, המקום נקרא על שם קברו של נסיך סורי שחי במאה הראשונה לפני הספירה ואשר נבנה בצורת פירמידה בגובה 27 מטר ועדיין נשמר בצורה טובה. ההסבר הפניקי ובעיקר המארוני הוא שפירושו של "הרמל" בפיניקית הוא הבושם (הרם) של האליל (אל). לפי הסבר זה, הקבר אשר במקום שייך לראשוני הנוצרים בלבנון אשר הפיצו את הנצרות בלבנון. כהוכחה להסבר זה מביאים את ההימצאות של מנזר נוצרי מהתקופה הביזנטית ביישוב.
היסטוריה פוליטית בעת החדשה
תושבי העיר אל-הרמל הם ברובם ממוצא שבטי שלא תמיד קיימו מערכת יחסים טובה עם הכפרים הסמוכים ובמיוחד עם היישוב הנוצרי הסמוך אל-קאע. מרבית הסכסוכים נבעו ממאבקים בלתי פוסקים על מקורות מים ועל הרחבת שטחי המרעה שלפעמים היו על חשבון האדמות החקלאיות של הנוצרים. אולם נראה שהשפעת הדת על הסכסוכים האלה הייתה גדולה. עוד בסוף שנות הארבעים של המאה העשרים פרץ מאבק אלים בין שבטי העיר הרמל ובין הכפרים הנוצרים באזור. הפטריארך המארוני מובארך אשר נודע כתומך נלהב לרעיון המדינה הלאומית הנוצרית התייחס למאבקים האלה באומרו "שעיראק היא לשיעים, וחצי האי ערב הוא לסונים ולבנון היא לנוצרים". ההצהרה הזאת על ידי איש דת נוצרי המקושר לממשל הלבנוני הביאה לתגובה חריפה מצד חכמי הלכה שיעים ידועים כמו עבד אל-חוסיין שרף אלדין אשר איים להפוך את המאבק בין שבטי העיר הרמל ובין הנוצרים בסביבה למאבק דתי בין כלל השיעים ובין המרונים. בשנות ה-60 של המאה העשרים, התחיל המנהיג הרוחני השיעי מוסא א-צדר לגייס את תושבי העיר למחנה הפוליטי אשר הקים. אל-צדר יחד עם המועצה השיעית העליונה פעלו על מנת לאחד את השבטים השיעים בעיר על בסיס אידאולוגיה שיעית. עוד בשנות ה־60 הוקמו בעיר מוסדות דת שיעים רבים, ביניהם מכללה אסלאמית ללימודי ההלכה והתאולוגיה השיעית בהתאם למצעו הפוליטי והחברתי של א-צדר. חזבאללה ניצל את התשתית הפוליטית והדתית אשר כבר הקים מוסא א-צדר על מנת לחזק את אחיזתו בעיר. בתקופתו של הארגון הוקמו מסגדים רבים אשר שימשו כבימה עיקרית להפצת האידאולוגיה של חזבאללה בקרב התושבים. כמו כן בנה הארגון בתי חולים וגשרים, סלל כבישים חדשים והעניק סיוע נרחב לאוכלוסיות החלשות בעיר. בכך הפכה העיר לאחת הערים התומכות ביותר בארגון.
כלכלה ופרנסה
מרבית התושבים מתפרנסים בעיקר מחקלאות. מאגרי מים רבים והסכרים ליד נהר אל-עאסי משמשים כמקור עיקרי לאספקת המים ובמיוחד בגלל אפקט צל הגשם (כתוצאה מהר הלבנון) שממעיט את הגשמים בצורה ניכרת עד 200 מ"מ לשנה. בשנים האחרונות נעשו מאמצים מצד הממשלה הלבנונית ומצד חזבאללה, לפתח את התיירות באזור על מנת לספק מקומות תעסוקה לאוכלוסייה הגדלה. פותחה תיירות סביב האתרים ההיסטוריים באזור. כמו כן היה ניסיון לפתח תיירות אקולוגית וספורטיבית במיוחד סביב מפל אל-דרדארה של נהר אל-עאסי שמושך אליו תיירים רבים ממדינות המפרץ הפרסי. כמו כן קיימת בעיר תיירות דתית ובמיוחד בקרב נוצרים אשר עולים לרגל למנזר ביזנטי שרואים שטמונים בו "קדושים" נוצרים אשר הפיצו את הנצרות בלבנון.
