אלעזר ראב

אלעזר ראב
תאריך עלייה	1875
פטירה	כ"ב בתשרי ה'תרס"א

אלעזר ראב (ראאב; 1828, ה'תקפ"ח – 1900, כ"ב בתשרי ה'תרס"א) היה מראשוני חובבי ציון בהונגריה וממייסדי המושבה פתח תקווה.

ביוגרפיה

נולד בשנת ה'תקפ"ח (1828) בכפר סילשארקאן במחוז גיור-מושון-שופרון, שבצפון-מערב הונגריה. לרב שלמה, תלמיד-חכם אמיד, העוסק במסחר ובחקלאות.

בילדותו אלעזר למד בתלמוד תורה ובישיבה, כשבגר החל לעזור לאביו במשק ובמסחר, למד הונגרית וגרמנית, ובשבתות ובערבים היה לומד תורה עם אביו ועם בעל-אחותו בנימין שטמפפר (אביו של יהושע שטמפפר).

בשנת 1848 בזמן המהפכה בהונגריה, נמלטו ראב וצעירים נוספים מפני המהומות, במעט כספם קנו סוס ועגלה והיו לרוכלים המסתובבים ברחבי המדינה. בתקופה זו העלילו עליהם שרצחו כומר, לאחר שהממשלה הצילה אותם מההמון שרצה להורגם בעינויים, הם הוצרכו לשבת במאסר כחודש ימים עד למציאת הרוצחים האמיתיים, אז שוחררו. לאחר שנגמר המרד ההונגרי, חזר ראב לעיירת הולדתו.

ראב נשא לאשה את פייגא אסתר (לבית ארנטל)^[1] והתיישב בכפר סנטאישטוואןן, שם חכר אחוזה ועסק בחקלאות בשיטה אירופאית, הוא הצליח בעסקיו, והיו לו שדות רבים, כרם גדול ועדר כבשים. מעמדו בעיני תושבי הכפר היה גבוה והם חיבבו אותו מאד, ושלחו אותו כבא כוחם בבחירות לפרלמנט ההונגרי הראשון בשנת 1867, הוא גם נבחר להיות זקן הכפר למרות היותו היהודי היחיד בכפר.

בשנת ה'תרכ"ז החל להתקרב לרעיון הציוני, ולהתכתב בנושא יישוב ארץ ישראל עם הרב צבי הירש קלישר, הביע את נכונותו לסייע בגיוס כספים לצורך כך, הוא ביקש מהרב קלישר לפרסם קול קורא למען יישוב ארץ ישראל^[2], במסגרת העסקנות הזו, התכתב גם עם קרל נטר, הרב ר' הלל ליכטנשטיין והרב אליהו גוטמכר.

בכדי לתת לילדיו חינוך יהודי, הוא הזמין אליו את אחיינו יהושע שטמפפר ומינה אותו למורה של ילדיו, באותה התקופה השפיע ראב על שטמפפר וקירבו לציונות ולעליה לארץ ישראל.

פעילותו בארץ ישראל

בשנת ה'תרל"ה עלה ארצה עם משפחתו והתיישב בירושלים, בתקופה שהתגורר בירושלים ניסה להצטרף לפרויקטים של יישוב הארץ, והקמת מושבות חקלאיות, ובינתיים התעסק לפרנסתו בייצור גבינות. בירושלים הוא הכיר דוד גוטמן שבאותה תקופה עלה ארצה וניסה לארגן קבוצת רוכשים בשם "גאולת הארץ" יחד עם יוסף טריוויש ואברהם הורביץ. ראב הצטרף אליהם, אך האגודה הזאת לא הצליחה לקנות אדמות ולהקים מושבה.

ראב וחבריו לבסוף החליטו לקנות את הקרקעות של הכפר מלבס, ועל אדמות אלו להקים את המושבה פתח תקווה. ראב יחד עם יהודה בנו נמנה עם הקבוצה המייסדת בהם היו: דוד גוטמן, יואל משה סלומון, אחיינו יהושע שטמפפר, דוד רגנר ומיכל ליב כץ^[3]. חלקו של אלעזר בהקמת המושבה היה משמעותי בעיקר בשל היותו היחיד ממייסדי המושבה שהגיע עם ניסיון חקלאי עוד מעבודתו בהונגריה^[4].

המתיישבים הראשונים בפתל תקוה סבלו מאד מהקדחת המלריה ומחלות נוספות, אחדים מהתושבים מתו ורובם חלו. לבסוף בשנת 1880 המושבה ננטשה, והמיישבים חזרו לירושלים. אלעזר גם שב עם משפחתו לירושלים, שם פתח עסק לייצור יין מכרמים שגדלו בהרי ירושלים.

ב-1883 שבו המתיישבים לפתח תקווה, ובראשם בנו של אלעזר - יהודה, אך אלעזר כבר לא שב לפתח תקווה ונפטר בירושלים בכ"ב בתשרי ה'תרס"א.

על שמו שינו חלק מצאצאיו את שם משפחתם לבן-עזר.

חיים אישיים

היה נשוי לפייגא, ולהם חמישה ילדים:

דבורה.
יהודה (בן-עזר) - יחד עם אביו היה ממייסדי המושבה פתח תקווה.
חנה - אשת חיים פרלקוארט.
משה שמואל - ממייסדי המושבה יהוד.
טובה - אשת יעקב גרין, אבי משפחת י. גרין ושות', ואמם של שלמה ואברהם חיים גרין.

דודו זלמן ראב היה חמיו של הרב יוסף נטונק.

זלמן ראב

שלמה ראב

יוסף נטונק

חנה

אלעזר ראב

חנה

בנימין שטמפפר

הדס

יהודה בן-עזר

לאה

טובה

יהושע שטמפפר

מנחם שלמה ראב

אסתר ראב

בנימין בן עזר

אלעזר בן עזר

שרה

עמנואל בן עזר

לאה

משה בן חורין

שושנה

רבקה

אסתר

אליאורה

קישורים חיצוניים

דוד תדהר (עורך), "אלעזר ראב", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 55

הערות שוליים

↑ ראב אליעזר ופייגה-אסתר, באתר מוזיאון העלייה הראשונה
↑ תנועת יישוב ארץ-ישראל ומייסדי פתח-תקוה – איגרת הרב צ"ה קלישר אל אליעזר ראב, באתר יד יצחק בן־צבי
↑ י. יערי ומ. חריזמן, זכרון לבונים הראשונים, תל אביב: מועצה המקומית פתח תקוה, תרפ"ט, עמ' 48
↑ א. מ. חריזמן, גבורת ראשונים, ירושלים: המחלקה לעניני נוער - המדור הדתי של ההסתדרות הציונית, תש"ו, עמ' 84-86

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אלעזר ראב41856021Q135984932

[1] ראב אליעזר ופייגה-אסתר, באתר מוזיאון העלייה הראשונה

[2] תנועת יישוב ארץ-ישראל ומייסדי פתח-תקוה – איגרת הרב צ"ה קלישר אל אליעזר ראב, באתר יד יצחק בן־צבי

[3] י. יערי ומ. חריזמן, זכרון לבונים הראשונים, תל אביב: מועצה המקומית פתח תקוה, תרפ"ט, עמ' 48

[4] א. מ. חריזמן, גבורת ראשונים, ירושלים: המחלקה לעניני נוער - המדור הדתי של ההסתדרות הציונית, תש"ו, עמ' 84-86

[1]

[2]

[3]

[4]