אלכסנדר מקנזי (מגלה ארצות)

אלכסנדר מקנזי
Alexander Mackenzie

דיוקן של אלכסנדר מקנזי
לידה	1764 האיים ההברידיים, ממלכת בריטניה הגדולה
פטירה	12 במרץ 1820 (בגיל 56 בערך) דנקלד, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
לאום	ממלכת בריטניה הגדולה
בת זוג	גדס מקנזי
מספר צאצאים	3
גילויים בולטים	נתיב דרך נהר מקנזי לאוקיינוס השקט.
אזורים שחקר	ארץ רופרט, הטריטוריות הצפון-מערביות, קולומביה הבריטית
חתימה

סר אלכסנדר מקנזי (באנגלית: Alexander Mackenzie;‏ 1764–12 במרץ 1820) היה סוחר פרוות ומגלה ארצות סקוטי, שעקב אחר תנועת נהר מקנזי המשתרע על 1,100 קילומטרים ברחבי קנדה המודרנית והיה האדם הראשון להשלים מסע מחופי האוקיינוס האטלנטי לחופי האוקיינוס השקט בצפון אמריקה שמדרום למקסיקו.

מקנזי היגר לאמריקה הצפונית, והחל לעבוד בחברת סחר במונטריאול ב-1779, שהתמזגה עם חברת צפון מערב, יריבתה של חברת מפרץ הדסון. ביחד עם בן דודו הקים מקנזי עמדת מסחר בפרובינציית אלברטה המודרנית. זו הייתה נקודת המוצא של משלחתו משנת 1789, שהגיעה בסופו של דבר לחופי אוקיינוס הקרח הצפוני. בשנת 1793 חצה מקנזי את הרי הרוקי לחופי האוקיינוס ​​השקט בפרובינציית קולומביה הבריטית המודרנית. ניתן לו תואר אבירות בשנת 1802 והוא שב להתגורר בסקוטלנד לאחר 1812.

ביוגרפיה

אמו של מקנזי נפטרה כשהיה ילד צעיר. מול משבר כלכלי בממלכת בריטניה הגדולה, אביו העביר את המשפחה לעיר ניו יורק בשנת 1774. לנוכח מלחמת העצמאות של ארצות הברית עברה המשפחה צפונה למונטריאול, איפה שהתחנך מקנזי. בשנה שלאחר מכן, הוא הפך לפקיד במשרד קטן לסחר בפרווה. במהלך השנים הבאות, מקנזי גילה כישרון למסחר בפרווה, בעיקר פרוות בונה קנדי. הוא הפך לשותף בשנת 1785 והשתלט על עמדת המסחר בלה א-לא קרוס (Île-à-la-Crosse). בשנת 1787 התמזגה חברתו עם חברת צפון מערב. מקנזי הפך לשותף בקונצרן הגדול ועד מהרה יצא לשורת מסעות לפתיחת נתיבי מסחר חדשים עם האומות הראשונות.

במהלך חורף 1787–1788 הוצב מקנזי לתפקיד נציב החברה בנהר אתבסקה. הוא היה פקידו השני של מגלה הארצות פיטר פונד, שחקר את האזור בהרחבה. בהתבסס על דיונים עם בני האומות הראשונות, פונד היה משוכנע כי נהר קוק (ששפכו ממוקם במפרץ קוק, אלסקה) באחד ממפות התרשים של מגלה הארצות ג'יימס קוק הוא שפך הנהר הגדול שזרם מערבה מאגם העבדים הגדול, וכי הוא יספק נתיב מסע ישירות אל האוקיינוס ​​השקט. עם זאת, מקנזי רצה לבדוק את התאוריה של פונד בכוחות עצמו. סבוך בשורת מחלוקות, פונד עזב את החברה בשנת 1788 ומקנזי החליף אותו כראש פעילותה בצפון מערב (ארץ רופרט). בעזרת בן דודו, רודריק מקנזי, הקים מקנזי את פורט צ'יפוויאן על החוף הדרומי של אגם אתבסקה. משם, אלכסנדר מקנזי יצא בקיץ הבא לחקור את מסלולו של פונד לאוקיינוס ​​השקט.

ב-3 ביוני 1789 יצא מקנזי מפורט צ'יפוויאן לחפש אחר השפך לאוקיינוס ​​השקט. הוא טייל עם קבוצה קטנה של מדריכי מסע אינדיאנים. הם התמודדו עם תנאים קשים לאורך נהר העבדים ואגם העבדים הגדול, כולל קיפאון כבד, שטח מחוספס, יתושים וחיות עוינות, אך הצליחו להתקדם לאורך הנהר שלימים יקרא נהר מקנזי. על פי התאוריה של פונד, אותו נהר גדול (הגדול ביותר בקנדה) זרם מערבה עד האוקיינוס ​​השקט, אך עד מהרה התבררו פיתולים שביטלו את טענתו של פונד כי הנהר התמשך ישירות מערבה. מקנזי הלך בעקבות הנהר עד שהגיע לאוקיינוס ​​הקרח הצפוני, ואז פלוגת המסע שלו הסתובבה והחלה לנוע חזרה הביתה והגיעה למבצר צ'יפוויאן ב-12 בספטמבר. בתוך קצת יותר משלושה חודשים הם עברו מסע בן יותר מ-4,800 ק"מ דרך השממה הקנדית. אף על פי שהמשלחת הוסיפה משמעותית לידע הגאוגרפי של צפון מערב קנדה, היא קיבלה מעט אהדה ציבורית ומקנזי נותר מאוכזב. דרך המסע הוא לא הגיע לאוקיינוס ​​השקט ולא הצליח לפתוח לחברה אשר פעל בשירותיה נתיבי סחר חדשים.

אלכסנדר מקנזי תכנן ללא חשש משלחת שנייה לעבר האוקיינוס ​​השקט. באוקטובר 1792, הוא עבר מפורט צ'יפוויאן לפורט פורק, מוצב חדש בנהר השלום (או נהר אונג'יגה). עם הבנה טובה יותר של הגאוגרפיה המערבית, ב-9 במאי 1793 עזבה פלוגתו את פורט פורק ועקבה אחר סדרת נהרות. הם ניווטו בנהר פרייזר (שמקנזי התייחס אליו בטעות כאל נהר קולומביה) עד למה שלימים ייקרא פורט אלכסנדריה - אחד ממספר מקומות בקולומביה הבריטית הקרויים על שמו. בהמלצת צ'יף מקומי להשלמת המסע על היבשה, נסע מקנזי בחזרה במעלה הפרייזר, פנה מערבה והגיע כעבור 12 ימים ו-285 ק"מ מאוחר יותר לערוץ בלה קולה. בתמיכת הדרכה מקומית המשיכה הפלוגה במעלה הערוץ עד שהגיעה לחופי האוקיינוס השקט ב-22 ביולי. על סלע, ​​חרט מקנזי את המילים: "אלכסנדר מקנזי, מקנדה ביבשה, עשרים ושניים ביולי, אלף שבע מאות ותשעים ושלוש".

לו הגיע שישה שבועות קודם לכן, ייתכן ומקנזי היה נתקל בחוקר הימי ג'ורג' ונקובר, שהפליג לאורך החוף ויצר קשר עם האומות הראשונות, ככל הנראה עם אנשי היילצוק (תושבי ערוץ בלה בלה). אולי בגלל אותו מפגש, היילצוק העלו חשד מהגעתו של מקנזי, אך הוא קידם פשרה ומנע מאבק עם הילידים. עד מהרה חזרה הקבוצה לפורט פורק, ויצאה בשלום בדרכה חזרה לצ'יפוויאן תוך חודש אחד בלבד; בסך הכל הפלוגה הלכה מעל 3,700 ק"מ לאוקיינוס ​​השקט ובחזרה. אף על פי שהמסלול היה מחוספס מדי למסחר בפרוות וסחורות, המשלחת ההיסטורית של מקנזי הפכה אותו לאירופאי הראשון שחצה את אמריקה הצפונית מצפון למקסיקו.

לאחר שבילה את חורף 1793–1794 במבצר צ'יפוויאן, החליט אלכסנדר מקנזי לעזוב את צפון מערב קנדה לתמיד, לנסוע מזרחה לגרנד פורטאז' ולאחר מכן לקנדה העליונה. בשנת 1794, הוא העלה בפני ג'ון גרייבס סימקו, סגן מושל קנדה עילית, את חזונו עבור חברות המסחר השונות לשתף פעולה בגילוי נתיבי התנועה ברחבי צפון-מערב קנדה ולחופי האוקיינוס השקט. אף על פי שנדחה באותה תקופה, כמה מרעיונותיו לארגון מחדש של סחר הפרווה הקנדי אומצו במהלך המאה ה-19. מקנזי, שותף מרכזי בחברת צפון מערב, התגורר במונטריאול בשנים 1794–1799, אך נסע לגרנד פורטאז', ניו יורק ופילדלפיה במסגרת עסקי החברה. בשנת 1799 ניתק את הקשר עם החברה (בין היתר בשל עימותים עם גורם בכיר מתוכה, סיימון מקטביש) והפליג לבריטניה. בשנה שלאחר מכן הצטרף לחברה יריבה, חברת צפון מערב החדשה (אשר נודעה במהרה בשם אלכסנדר מקנזי ושות'). בשנת 1801 פרסם מקנזי את מסעותיו ממונטריאול לאוקיינוס הקרח והאוקיינוס ​​השקט, מה שגרף עבורו תשומת לב ציבורית וספרותית ניכרת.

למקנזי ניתן תואר אבירות בשנת 1802. באותה שנה חזר לקנדה ועזר במשא ומתן על מיזוג של שתי חברות צפון מערב. לאחר תקופה קצרה של שירות באספה הקנדית התחתונה (1804–1808), שאת רובה בילה בעודו בשהייה בבריטניה, שב לסקוטלנד. בשנת 1812 נישא לגדס מקנזי. ביחד נולדו לזוג בת ושני בנים. מקנזי נפטר בשנת 1820.

מורשת

מקנזי נודע בעיקר במסעותיו ב-1789 ו-1793 לחופי אוקיינוס הקרח והאוקיינוס ​​השקט, אלכסנדר מקנזי נודע בהיותו כאמור האירופאי הראשון שחצה את יבשת אמריקה הצפונית מצפון למקסיקו. מורשתו של מקנזי, אחד ממגלי הארצות הגדולים בהיסטוריה הקנדית, כוללת את קריאת נהר מקנזי האדיר על שמו, כמו גם מספר מקומות בקולומביה הבריטית, כולל פורט אלכסנדריה (כיום אתר היסטורי לאומי), העיר מקנזי והפארק המחוזי סר אלכסנדר מקנזי. כמה בתי ספר בקנדה נקראו גם כן לכבודו.

ספרו של מקנזי, 'מסעות ממונטריאול לאוקיינוסים הקפואים והאוקיינוס ​​השקט' (1801), עורר השראה והיווה מדריך עבור חוקרים אחרים. מספר מהדורות של הספר פורסמו, כולל גרסה צרפתית ושתי מהדורות גרמניות. נשיא ארצות הברית תומאס ג'פרסון הציג בפני מריווד'ר לואיס מהדורה אמריקאית של ספרו של מקנזי, שהובילה אותו לאוקיינוס ​​השקט במסעו המפורסם עם ויליאם קלארק בשנים 1804–1806 (משלחת לואיס וקלארק).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר מקנזי בוויקישיתוף

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
• אלכסנדר מקנזי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אלכסנדר מקנזי, באתר אנציקלופדיה קנדית (באנגלית)
• כתבי אלכסנדר מקנזי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32017569אלכסנדר מקנזי (מגלה ארצות)