אלכסנדר גלסברג
 | |
| מקצוע | כומר |
|---|---|
| מידע חסיד אומות העולם | |
| מקום ההצלה | ליון, צרפת |
| תאריך הכרה | 17 ביוני 2003 |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | אלכסנדר גלסברג |
אלכסנדר גלסברג (Alexandre Glasberg; 1902 – 1981) היה יהודי מומר, כומר קתולי וחסיד אומות העולם[1] מצרפת.
ביוגרפיה
גלסברג נולד ב-1902 בעיר ז'יטומיר שבאוקראינה (אז באימפריה הרוסית) כיהודי, והוטבל לנצרות על ידי הוריו בגיל צעיר. בשנות השלושים היגר עם אחיו, וילה גלסברג (Vila), לצרפת, והחל ללמוד בסמינר לכמרים, שאותו סיים בספטמבר 1938. לבקשתו, הוצב גלסברג בליון, שם החל לפעול למען הפליטים. בצרפת התרכזו אלפי פליטים יהודים ולא יהודים שנמלטו מהנאצים, מגרמניה ומאוסטריה ומהפאשיסטים בספרד. בפקודת ראש הממשלה אדואר דאלאדיה, הוקמו ברחבי צרפת מחנות ריכוז עבור פליטים אלו.
לאחר הכיבוש הגרמני ב-1940 הגביר גלסברג פעילותו למען הפליטים, וב-1941 היה ממייסדי ארגון "הידידות הנוצרית" (Amitié Chretienne), שאיחד פרוטסטנטים כמארק בנייה ורולאן דה פורי, וקתולים כגון האב פייר שאייה, ז'אן-מארי סוטו, רוז'ה בראון ואחרים, אשר שיתפו פעולה עם ארגונים יהודיים בהצלת יהודים, בעיקר ילדים, על ידי הסתרתם והברחתם מעבר לגבול לשווייץ. פעילה חשובה בארגון הייתה הסטודנטית הקתולית ז'רמן ריבייר, שהתמחתה בהעברת כספים ומסרים בין חברי הקבוצה ובארגון מקומות מסתור ליהודים. גלסברג ושותפיו הנפיקו עשרות אלפי מסמכים מזויפים ותעודות לידה וטבילה כדי להסתיר את זהותם היהודית של בני חסותם. לגלסברג הייתה גם השפעה רבה על הקרדינל פייר-מרי ז'רליה, ראש הכנסייה הקתולית בצרפת הכבושה, אשר יצא לבסוף נגד מדיניותו האנטישמית של משטר צרפת של וישי וקרא למאמיניו לעשות מה שביכולתם כדי להציל יהודים. ז'רליה אף פרס את חסותו על ארגון הידידות הנוצרית ועל פעולותיו. קריאה גלויה זו של ראש הכנסייה הייתה בעלת השפעה רבה על מעורבותם של נוצרים רבים בהצלת יהודים בשואה.
גלסברג, האב פייר שאיה והכמרים האחרים, שפעלו עתה בחסות הקרדינל, לקחו תחת חסותם מאות ילדים, שהיו מיועדים למשלוח, לעיתים ממש מתחנת הרכבת של ליון (שם עצרו הרכבות ממחנות הדרום בדרכם למחנה הריכוז דראנסי), והסתירו אותם. אחת הפרשות הידועות ביותר היא פרשת הצלת 108 ילדים יהודים בליון ב-30 באוגוסט 1942. ארבעה ימים לפני-כן ביצעה המשטרה הצרפתית, בפקודתו של מושל המחוז אנז'לי (פקודה שמקורה בווישי, כמובן), אקציה בליון עצמה. 1,100 יהודים, כמחצית מהמספר המתוכנן, נתפסו ונכלאו בקסרקטין נטוש בווניסיו (Venissieux) הסמוכה, שם המתינו לגירושם לדראנסי. במהלך שלושת הימים הבאים פעלה בווניסיו ועדה למיון העצורים, שבה השתתפו ז'ילבר לסאז', נציגי ארגוני הצלה יהודיים, וכן גלסברג וסוטו כנציגי הידידות הנוצרית. ועדה זו ניצלה את חוסר העקביות בהוראות מווישי, ופטרה כמחצית מהעצורים מגזירת הגירוש. בין הפטורים היו 108 ילדים, שגלסברג, ששלט ביידיש, הצליח לשכנע את הוריהם שיפקידו אותם בידיו. בבוקר יום שבת 29 באוגוסט הועברו הילדים למנזר כרמליטי נטוש בתחומי העיר. בינתיים סירב המפקד הצבאי של ליון, הגנרל סן-ונסן, לשלוח גדודים להבטיח את עליית היהודים לרכבות הגירוש, דבר שאך הגביר את זעמו של המושל אנז'לי, שהבין שהוועדה הערימה עליו וביקש לשים את ידו על הילדים. אלא שבתוך 24 שעות הוברחו הילדים על ידי אנשי הידידות הנוצרית וארגונים יהודיים, כגון ארגון הצופים היהודים, והוסתרו כולם אצל משפחות אומנות ובמוסדות נוצריים בעיר. אנג'לי פנה מיד לקרדינל ז'רליה ודרש את הסגרת הילדים, וזה כינס את ראשי "הידידות": שאיה, גלסברג, בראון וסוטו, בבקשה להעביר לו את כתובות הילדים. ייתכן כי ז'רליה עוד האמין שידידו משכבר, אנרי פיליפ פטן, לא ייתן להסגיר את הילדים לידי הגרמנים; ואולם הכמרים מסרו כתובות כוזבות, והמשטרה לא הצליחה לשים ידיה ולו על ילד אחד. פרשה זו היוותה את יריית הפתיחה לפעולות הצלה רחבות היקף, שבהן עסק הארגון מכאן ואילך.
במהלך החודשים הבאים, בזכות מעמדו ככומר קתולי וקשריו עם בכירי הכנסייה ואנשים נוספים בקהילה (למשל הנרי בסטיאן) הצליח גלסברג לארגן מקומות מסתור ליהודים שהוברחו ממחנות הריכוז בדרום צרפת, ודאג להעבירם ממקום למקום, וכך הציל עוד מאות רבות של יהודים במו ידיו.
מדצמבר 1942 נאלץ גלסברג לרדת למחתרת, שכן המשטרה הצרפתית והגסטפו חיפשו אחריו כדי לעצרו. אחיו, וילה, המשיך לעמוד בראש הרשת שהקימו להברחת יהודים ולהסתרתם. באוגוסט 1943, בעקבות הלשנה, נתפס אחיו של גלסברג, שהסתתר בשם ויקטור ורמונט. קצין גרמני הבחין שהשם ורמונט (הר זכוכית) הוא תרגום של השם גלסברג בגרמנית, וחשד שמדובר באלכסנדר; האח, ברצותו להציל את אחיו, אלכסנדר, לא הכחיש את ההנחה, והוא נעצר, גורש ונרצח, אך אין מידע ברור על גורלו.
אלכסנדר גלסברג שרד עד לסוף הכיבוש, ולאחר המלחמה תרם גלסברג להעלאת מעפילים לארץ ישראל תוך הכנת תעודות מזויפות ביחד עם רוז ורפמן ולהקמת מדינת ישראל. גלסברג, באמצעות הפעלת קשרים בכנסייה, תרם להעלאת עשרות אלפי יהודים מעיראק לישראל. על כך הוא הוכר על ידי שלמה הלל, יושב ראש הכנסת, כאחד מגדולי הידידים של מדינת ישראל ושל העם היהודי. גלסברג היה קרוב משפחתו של האלוף יוסף גבע.
אלכסנדר גלסברג נפטר בצרפת ב-1981.
ב-12 בינואר 2004 הכיר ארגון "יד ושם" באלכסנדר ווילה גלסברג כחסידי אומות העולם.[2][3] ההכרה המאוחרת נבעה מהקושי להגדיר את האחים כלא-יהודים, תנאי להכרה בהם כחסידי אומות עולם.
לקריאה נוספת
- לוסיין לזר, אלכסנדר גלסברג - כומר יהודי, הוצאת "מורשת", 1991
קישורים חיצוניים
- אלכסנדר גלסברג באתר "היגיון בשגעון" של זאב גלילי
הערות שוליים
- ^ חסידי אומות העולם יד ושם
- ^ אלכסנדר גלסברג ואחיו וילה גלסברג, באתר יד ושם.
- ^ הודעה לעיתונות באתר יד ושם.
32451783אלכסנדר גלסברג