לדלג לתוכן

אליזבת זרובינה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

תבנית מנהיג ריקה אליזבטה יוליבנה זרובינה (ברוסית: Елизавета Юлиевна Зарубина; ‏1 בינואר 1900 – 14 במאי 1987; נולדה בשם אסתר יואלבנה רוזנצוויג (ברוסית: Эстер Иоэльевна Розенцвейг))[1] הייתה מרגלת סובייטית, בדרגת פודפולקובניק (סגן-אלוף) במשרד לביטחון המדינה. בעת שירותה בארצות הברית נודעה בשם אליזבת זובלין. כינוי נוסף שלה היה אליזבטה גורסקאיה.

ראשית חיים והשכלה

היא נולדה ברז'אווינצי, במחוז חוטין של פלך בסרביה באימפריה הרוסית (באוקראינה) להורים יהודים, יואל ואיטה רוזנצוויג. היא למדה היסטוריה ופילולוגיה באוניברסיטאות ברומניה, צרפת ואוסטריה, ודיברה אנגלית, צרפתית, גרמנית, רומנית, רוסית ויידיש.

קריירה

זרובינה הייתה אחת ממגייסות הסוכנים המצליחות ביותר; היא הקימה רשת בלתי-חוקית משלה של מהגרים יהודים מפולין, וגייסה את אחת ממזכירותיו של לאו סילארד, אשר סיפקה נתונים טכניים. היא הייתה אשתו של הרזידנט של המודיעין הסובייטי, וסילי זרובין. היא השתתפה באופן פעיל בתנועה המהפכנית בבסרביה לאחר מלחמת העולם הראשונה. ב-1919 הפכה לחברה בקומסומול של בסרביה. ב-1924 הצטרפה למערכת המודיעין הסובייטית.

בשנת 1923 הצטרפה לשורות המפלגה הקומוניסטית של אוסטריה. בין השנים 1924 ל-1925 עבדה בשגרירות ובמשלחת המסחר של ברית המועצות. מ-1925 עד 1928 עבדה ברזידנטורה בווינה.

בשנת 1929, זרובינה ויעקב בלומקין הוצבו כסוכנים בטורקיה, שם הוא מכר כתבי יד חסידיים מהספרייה המרכזית במוסקבה כדי לממן מבצעים בטורקיה ובמזרח התיכון. קצין המודיעין הסובייטי פאבל סודופלאטוב, שלימים ארגן את רצח לאון טרוצקי, כתב באוטוביוגרפיה שלו כי בלומקין העביר חלק מהכנסות המכירה לטרוצקי, ששהה אז בגלות בטורקיה.[2]

לפי גרסתו, זרובינה ניהלה רומן עם בלומקין, וזו הייתה הסיבה שבגינה הוא נקרא חזרה למוסקבה והוצא להורג.[3][2] זמן קצר לאחר מכן (1929), היא נישאה לווסילי זרובין, והשניים נסעו וריגלו יחד במשך שנים רבות, תחת כיסוי של זוג אנשי עסקים צ'כוסלובקי-אמריקאי, לצורך עבודה בדנמרק, גרמניה, צרפת וארצות הברית.

בארצות הברית

בשנת 1941 נשלחו בני הזוג זרובין לארצות הברית, שם היה וסילי אמור לשרת כמזכיר הראשון בשגרירות ברית המועצות, בעוד שזרובינה הייתה אחראית על איסוף מידע אודות פיתוח נשק גרעיני בארצות הברית, וכן על גיוס מהנדסים שעבדו בקרבת פרויקט מנהטן כסוכנים.[4]

באוגוסט 1942, הודיע פאול מאסינג לנ.ק.ו.ד. כי חברו, פרנץ נוימן, הצטרף למשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS). מאסינג דיווח למוסקבה כי נוימן סיפר לו שחיבר מחקר על הכלכלה הסובייטית עבור המחלקה הרוסית של ה-OSS.[5]

באפריל 1943 נפגשה זרובינה עם נוימן: "(זרובינה) נפגשה לראשונה עם (נוימן) שהבטיח להעביר לנו את כל הנתונים העוברים תחת ידיו. לדברי (נוימן), הוא מקבל עותקים רבים של דו"חות משגרירים אמריקאים... ויש לו גישה לחומרים הנוגעים לגרמניה."[6]

לדברי ג'רולד וליאונה שכטר, זרובינה הייתה "אחת המפעילות המצליחות ביותר בגניבת סודות פצצת האטום מארצות הברית".[7][2] יחד עם גריגורי חייפץ (סגן הקונסול הסובייטי בסן פרנסיסקו מ-1941 עד 1944), היא הקימה לכאורה מעגל חברתי של פיזיקאים קומוניסטים צעירים סביב רוברט אופנהיימר בלוס אלמוס כדי להעביר תוכניות נשק גרעיני למוסקבה,[7] והתיידדה עמו כדי להשיג את מטרתה.[8]

בשנת 1944, סוכן הנ.ק.ו.ד. וסילי מירונוב האשים את בני הזוג זרובין בקיום קשר סודי עם ה-FBI.[5] באוגוסט 1944 נקראו זרובינה ובעלה חזרה למוסקבה לחקירה. נמצא כי ההאשמות מצד מירונוב היו שקריות; הוא נעצר מאוחר יותר בגין הוצאת דיבה. מאוחר יותר באותה שנה, היא עוטרה בעיטור הכוכב האדום, לאחר שגייסה בסך הכל 22 סוכנים ברשת שלה.[3][4]

מותה

זרובינה מתה בתאונת דרכים במוסקבה ב-14 במאי 1987, בגיל 87. היא נקברה בבית הקברות קליטניקובסקי.[5]

בקולנוע

חייה של זרובינה כמרגלת מסופרים בסרט משנת 2015, "סודות המלחמה הקרה: גניבת פצצת האטום", בבימויו של ג'רארד פיוצ'מורל.[9][4][10][11]

ביבליוגרפיה

  • ג'ון ארל היינס והארווי קלהר, |וינונה: פענוח הריגול הסובייטי באמריקה", הוצאת אוניברסיטת ייל, 1999. ISBN 0-300-08462-5.
  • ג'רולד ל. שכטר וליאונה שכטר, "סודות קדושים: כיצד פעולות המודיעין הסובייטיות שינו את ההיסטוריה האמריקאית", הוצאת פוטומק, 2002. ISBN 1-57488-327-5
  • פאבל סודופלטוב, אנטולי סודופלטוב, ג'רולד ל. שכטר, ליאונה פ. שכטר, "משימות מיוחדות: זיכרונותיו של עד לא רצוי – מרגל סובייטי", בוסטון: ליטל, בראון ושות', 1994. ISBN 0-316-77352-2
  • אלן ויינשטיין ואלכסנדר וסילייב, "היער הרדוף: ריגול סובייטי באמריקה – עידן סטלין", ניו יורק: רנדום האוס, 1999, עמ' 162, 249–50, 251, 274, 276, 303, 341. ISBN 0-679-45724-0
  • אדווין סטווינסקי, זרובינס – משפחת "רזידנטורה", אולמה-פרס, 2002, מוסקבה (ברוסית).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ Jerrold L. Schecter and Leona Schecter, Sacred Secrets, How Soviet Intelligence Operations Changed American History (Washington, DC: Brassey’s, 2002), pg. 80
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Pavel Sudoplatov, Anatoli Sudoplatov, Jerrold L. Schecter, Leona P. Schecter, Special Tasks: The Memoirs of an Unwanted Witness -- A Soviet Spymaster (Little Brown, Boston, 1994), p. 189.
  3. ^ 3.0 3.1 Karthick Nambi, The women who stole the USA Atomic bomb secrets-Elizabeth Zarubina, Lessons from History, ‏2021-02-09
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Elizabeth Zarubina, la espía de Stalin que le robó el secreto de la bomba atómica a los americanos, Valencia Plaza
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Elizabeth Zarubina, Spartacus Educational
  6. ↑ מסמכי וינונה 28734, עמ' 28.[5]
  7. ^ 7.0 7.1 Schecter and Schecter (2002), p. 79
  8. ↑ ‘Father of atomic bomb’ shared secrets, book says, Baltimore Sun, ‏1994-04-18
  9. ↑ Deux bombes pour une espionne, 2015-08-06, נבדק ב-2025-12-30
  10. ↑ Documental: Dos bombas para una espía, ELMUNDO
  11. ↑ Deux bombes pour une espionne, 2015-08-06, נבדק ב-2025-12-30

אליזבת זרובינה42545548Q4187595

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אליזבת_זרובינה&oldid=3622005"