אליזבת וולמן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אליזבת וולמן
Elisabeth Wollman

אליזבת וולמן (בצרפתית: Elisabeth Wollman;‏ 15 באוגוסט 1888 – 22 בדצמבר 1943) הייתה מיקרוביולוגית במכון פסטר בפריז. נולדה במינסק במשפחה יהודית, היא סיימה את לימודיה באוניברסיטת ליאז' עם תואר בפיזיקה ומתמטיקה. היא נישאה לבן של חברי משפחה, יוג'ין וולמן, ועברה עמו לפריז, שם הוא התחיל את הקריירה שלו במכון פסטר. כחלוצים בתחום הגנטיקה המולקולרית, עבדו הזוג וולמן במשך שני עשורים על פרויקטים שהניחו את הבסיס להבנת הווירוסים, הסרטן וה-HIV.

בדצמבר 1943, בני הזוג גורשו למחנה ההשמדה אושוויץ, שם מתו זמן קצר לאחר הגעתם, ככל הנראה נרצחו בתאי גזים. סטודנט לשעבר שלהם, אנדרה לבוף, המשיך את עבודתם לאחר המלחמה, מה שהוביל לזכייתו בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה ב-1965. בנם, אלי וולמן, היה חלק מצוות המחקר. הוא ובנו, פרנסיס-אנדרה וולמן, עשו קריירות בולטות במדע. אחת מבנותיהם של הזוג וולמן, נדין מרטי, הפכה לפרופסור לפיזיקה, והשנייה, אליס, הפכה לרופאה. אליזבת, יוג'ין ואלי וולמן מונצחים בזכות תרומתם לביולוגיה על לוח זיכרון במכון פסטר.

ראשית חייה

אליזבת וולמן (בשמה המקורי מיכליס) נולדה במינסק, אז באימפריה הרוסית. בעלה לעתיד, יוג'ין וולמן, היה בנו של חבר משפחה ותיק.[1] שניהם היו יהודים, ועברו לבלגיה לצורך לימודים, כאשר מיכליס סיימה תואר בפיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת ליאז' (אנ').[1]

הזוג התחתן לאחר שיוג'ין סיים את לימודיו כרופא ב-1909.[2] הוא קיבל מלגה ללימודים במכון פסטר, שם עבד בתור עוזר לאיליה מצ'ניקוב. אליזבת ליוותה אותו לשם, ועבדה כעוזרת מתנדבת לפיזיקאי, ביולוג וכימאי ז'אק דוקלו בין השנים 1910 ל-1920.[1] במהלך התקופה הזאת היא ילדה שלושה ילדים: אליס, אלי ונדין.[2] אליס הפכה לרופאה. אֵלי וולמן היה הילד השני של הזוג, שנולד ב-1917, ונקרא על שמו של מטשניקוֹף. הוא הפך למיקרוביולוג ולמדען בולט. נדין מרטי הפכה לפיזיקאית ולפרופסור, ושימשה כמנהלת מחלקה במכון לפיזיקה גרעינית של אוניברסיטת פריז-סוד (אנ').[2][3][4] בנו של אלי, פרנסיס-אנדרה וולמן, גם הפך לביולוג, ולמנהל מחקר במרכז הלאומי למחקר מדעי (CNRS).[5]

יוג'ין וולמן, בסביבות 1910

במהלך מלחמת העולם הראשונה, יוג'ין התנדב כרופא. הוא שירת בפריז, בחזית המזרחית ובאפריקה, וזכה במדליה צבאית. ב-1922, הוא קיבל אזרחות צרפתית כהכרה בשירותו הצבאי.[1]

שיתוף פעולה מדעי

בשנת 1919, יוג'ין קודם לתפקיד ראש מעבדה במכון פסטר, ואליזבת עבדה איתו, שוב בהתנדבות, בין השנים 1923 ל-1943. בין השנים 1929 ל-1932, המשפחה חייתה בצ'ילה, כאשר יוג'ין שימש כמנהל המכון סאניטס בסנטיאגו.[6]

הוולמנים כתבו במשותף את רוב פרסומי העבודה שלהם. אליזבת גם כתבה פרסום יחד עם יוג'ין בשנת 1915. בשנת 1933, היא פרסמה מאמר ללא שותפותו של יוג'ין, ומאוחר יותר, בשנת 1935, פורסם פרסום משותף בנושא, דבר המעיד על התפקיד המרכזי שהיה לה בעבודתם הניסויית המשותפת.[1][7] בין השנים 1920 ל-1943, הזוג ערך ניסויים בחיידקים כדי לחקור בקטריופאג'ים וליזוגניה, מחזור ההדבקות בחיידקים.[8] הם היו בין הראשונים שהכירו בהעברת זיהום על ידי בקטריופאגים, תופעה שתחילה כינו "פארהירדיות". הוולמנים זיהו שלבים מחזוריים של הדבקה ולא הדבקה. מחקריהם בהדבקות בחיידקים עשו אותם חלוצים בתחום גנטיקה מולקולרית.[9][10]

השואה

העבודות של הזוג הוגבלו תחילה, ולאחר מכן פסקו, בעקבות הכיבוש הנאצי של צרפת, שהחל בשנת 1940.[11] למרות שלא יכלו לפרסם את עבודתם, ויוג'ין לא יכול היה להמשיך בתפקידו המוביל, הזוג המשיך את מחקריהם במכון. במרץ 1943, המשטרה הגיעה למכון פסטר כדי לעצור את יוג'ין, אך המנהל של המכון קיבלו לבית החולים ואמר למשטרה שהוא חולה מדי כדי להיות מועבר. וולמן ישן אז בבית החולים בכל לילה.[2]

ב-4 בדצמבר, המשטרה עצרה את אליזבת ונדין בבית משפחת וולמן, ויוג'ין נעצר ב-10 בדצמבר. נדין התחתנה עד אז עם פיזיקאי נוסף, קלוד מרטי, והזוג עבד עם פרדריק ז'וליו-קירי (חתן מרי קירי). ז'וליו-קירי הצליח להבטיח את שחרור נדין על ידי פנייה לשגרירות היפנית.[12] אילי וולמן חי תחת שם בדוי בדרום-מערב צרפת והיה פעיל בתנועת ההתנגדות הצרפתית. הוא חזר לפריז בניסיון לשחרר את הוריו. עם זאת, הוולמנים נשארו בכלא במחנה הריכוז דראנסי.[2][6]

אליזבת ויוג'ין וולמן נשלחו לאושוויץ בקרון 63, ויצאו מפריז ברכבת ב-17 בדצמבר. יותר מחצי מקבוצת 900 האנשים נבחרו לחדרי הגזים עם הגעתם, ורק 22 מתוך השאר שרדו עד 1945.[13] מאחר שוולמן ובעלה נפטרו במחנה ההשמדה אושוויץ ב-22 בדצמבר 1943,[14] מניחים שהם היו בין אלו שנרצחו בחדרי הגזים.[1]

מורשת מדעית

לאחר מלחמת העולם השנייה, עמיתים, שהצטרף אליהם בנם, המשיכו את עבודת הוולמנים. תלמיד לשעבר במכון פסטר, אנדרה לבוף, ביקש להראות את חשיבות הממצאים של הוולמנים. הוא המשיך מהמקום שבו הם הפסיקו, כולל עבודה מתוך כתב יד לא פורסם.[15] בעזרת ציוד חדש ומיוחד שלא היה זמין לוולמנים, היה לווף מסוגל להתבונן בתהליכים שהוולמנים העלו כחשד. הוא פיתח השערה קריטית להבנת וירוסים, ווירוסים וסרטן. בשנת 1965, הוענק לו פרס פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עבור עבודה זו,[16] והכיר בעבודת הוולמנים בנאום הנובל שלו.[10] אחד מקבלי פרס נובל עמו, פרנסואה ז'קוב, שיתף פעולה במחקרי הליזוגניה עם בנו של הוולמנים, אילי.[17] עבודתו של לווף הובילה להבנה של רטרו-וירוסים, דבר שאפשר את גילוי סיבת מחלת HIV, כמו גם הבנת הסרטן.[18][19]

לוח זיכרון לזכר אליזבת, יוג'ין ואלי וולמן הוצג במבנה אמיל-רו של מכון פסטר בפריז בשנת 2009.[2] ארכיון של אליזבת וולמן נשמר במכון פסטר, הכולל התכתבויות אישיות ורשומות מנהלתיות, כמו גם מחברת מדעית.[7] תמונות שלה כתלמידה בלייז' בשנת 1908, וכאחר מכן עם בעלה, זמינות גם באתר של מכון פסטר.

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Gayon, Jean; Burian, Richard M. (2017). "Eugène et Élisabeth Wollman: la question de la lysogénie". L'invention de la régulation génétique: les Nobel 1965, Jacob, Lwoff, Monod, et le modèle de l'opéron dans l'histoire de la biologie. Paris: Éditions Rue d'Ulm. ISBN 9782728805631.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 "Hommage à Eugene, Elisabeth et Elie Wollman: Pose d'une plaque commémorative" (PDF). Association des Anciens Élèves de l'Institut Pasteur (Pasteur Institute alumni bulletin). 51 (4): 152–154. 2009. נבדק ב-18 ביולי 2023. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ↑ "Elie Wollman (1917–2008) – Notice biographique". webext.pasteur.fr. Institut Pasteur. נבדק ב-20 ביולי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ↑ Annuaire 1974 Institut de Physique Nucleaire (PDF). Université de Paris Sud. נבדק ב-21 ביולי 2023. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ↑ "Francis-André Wollman: Liste des membres de l'Académie des sciences". www.academie-sciences.fr. נבדק ב-21 ביולי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 6.0 6.1 Dantzer, Robert; Kelley, Keith W (2009). Elie Wollman 1917 — 2008: A biographical memoir (PDF). Washington DC: National Academy of Sciences. נבדק ב-21 ביולי 2023. {{cite book}}: (עזרה)
  7. ^ 7.0 7.1 "Elisabeth Wollman (1888–1943) Notice du fonds". webext.pasteur.fr. Institut Pasteur. נבדק ב-20 ביולי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ↑ Loison, Laurent; Gayon, Jean; Burian, Richard M. (בפברואר 2017). "The Contributions – and Collapse – of Lamarckian Heredity in Pasteurian Molecular Biology: 1. Lysogeny, 1900–1960". Journal of the History of Biology. 50 (1): 5–52. doi:10.1007/s10739-015-9434-3. PMID 26732271. S2CID 254545964. נבדק ב-19 ביולי 2023. {{cite journal}}: (עזרה); יש לבדוק את |s2cid= (עזרה)
  9. ↑ LWOFF, A (בדצמבר 1953). "Lysogeny". Bacteriological Reviews. 17 (4): 269–337. doi:10.1128/br.17.4.269-337.1953. PMC 180777. PMID 13105613. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ 10.0 10.1 Wolff, André. "Nobel Lecture, December 11, 1965". NobelPrize.org. נבדק ב-20 ביולי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ↑ "The JUST Act Report: France". www.state.gov. US State Department. נבדק ב-20 ביולי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ↑ Pinault, Michel (2000). Frédéric Joliot-Curie. Paris: O. Jacob. ISBN 2738108121.
  13. ↑ Klarsfeld, Serge; Klarsfeld, Beate (1978). Le Mémorial de la déportation des Juifs de France (Memorial to the Jews deported from France) (2012 ed.). Paris: Klarsfeld. p. 600. נבדק ב-21 ביולי 2023. {{cite book}}: (עזרה)
  14. ↑ "Arrêté du 25 octobre 2002 portant apposition de la mention « Mort en déportation » sur les actes et jugements déclaratifs de décès". www.legifrance.gouv.fr. The French Republic. נבדק ב-19 ביולי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ↑ Kostyrka, Gladys; Sankaran, Neeraja (20 בדצמבר 2020). "From obstacle to lynchpin: the evolution of the role of bacteriophage lysogeny in defining and understanding viruses". Notes and Records: The Royal Society Journal of the History of Science. 74 (4): 599–623. doi:10.1098/rsnr.2019.0033. S2CID 210072372. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. ↑ "The Nobel Prize in Physiology or Medicine 1965: André Lwoff". NobelPrize.org. נבדק ב-20 ביולי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ↑ Morange, Michel (בינואר 2017). "François Jacob. 17 June 1920 — 19 April 2013". Biographical Memoirs of Fellows of the Royal Society. 63: 345–361. doi:10.1098/rsbm.2016.0021. S2CID 78542898. {{cite journal}}: (עזרה)
  18. ↑ Galperin, Charles (ינו'–מרץ 1994). "Virus, provirus et cancer". Revue d'histoire des sciences. 47 (1): 7–56. doi:10.3406/rhs.1994.1189. PMID 11640567. נבדק ב-21 ביולי 2023. {{cite journal}}: (עזרה)
  19. ↑ Varmus, Harold (1996). "The Pastorian: A Legacy of Louis Pasteur". Advances in Cancer Research. 69: 1–16. doi:10.1016/s0065-230x(08)60858-1. ISBN 9780120066698. PMID 8791677.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אליזבת וולמן40767158Q46525465

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אליזבת_וולמן&oldid=3011223"