אלברט פנחסוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלברט פנחסוב
Albert Pinhasov
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
אלברט פנחסוב
לידה 9 בפברואר 1972 (גיל: 52)
נמנגן שבאוזבקיסטן
מקום מגורים עץ אפרים
פעילות בולטת רקטור, אוניברסיטת אריאל
ראש המחלקה לביולוגיה מולקולרית, בית הספר לרפואה ע"ש ד"ר מרים ושלדון ג. אדלסון, אוניברסיטת אריאל
השכלה אוניברסיטת תל אביב
מקצוע ביוכימיה קלינית, ביולוגיה מולקולרית
תואר פרופסור
בת זוג אולגה
צאצאים דפנה, רון ויונתן
אתר רשמי:
www.ariel.ac.il/wp/bmplaboratory/

אלברט פנחסוב (נולד ב-9 בפברואר 1972) הוא פרופסור מן המניין, המכהן כרקטור אוניברסיטת אריאל בשומרון[1]. הוא פנחסוב מתמחה בחקר מנגנונים מולקולריים ותפקודיים של הפרעות נפשיות. כיהן בעבר כראש המחלקה לביולוגיה מולקולרית וכסגן נשיא ודיקן למחקר ופיתוח באוניברסיטה.

ביוגרפיה

אלברט פנחסוב נולד ב-9 בפברואר 1972 בעיר נמנגן שבאוזבקיסטן. בין השנים 1990 ל-1994, למד ב-Gorkey Academy of Medicine, שבעיר ניז'ני נובגורוד, רוסיה.

בשנת 1994 עלה בגפו לישראל, והמשיך את לימודיו באוניברסיטת תל אביב, בה קיבל תואר שני (MSc) בשנת 1998, ותואר דוקטור לפילוסופיה (Ph.D) בתחום ביולוגיה מולקולרית וביוכימיה קלינית, בהנחיית פרופ' אילנה גוזס בשנת 2002[1].

את השתלמות הבתר דוקטורט ביצע בחברת Johnson and Johnson בארצות הברית בין שנות 2002–2004, שם עסק בפיתוח תרופות לטיפול במחלות ניוון עצבי בהנחייתו של ד"ר דאגלס ברנמן (Dr. Douglas Brenneman).

עם שובו לארץ, בשנת 2005 הצטרף פנחסוב למחלקה לביולוגיה מולקולרית באוניברסיטת אריאל ובין השנים 20082014, שימש בה כראש המחלקה.

בשנת 2014 מונה לסגן הנשיא ודיקן למחקר ופיתוח באוניברסיטה, הוא נשא בתפקיד זה עד שבשנת 2020 נבחר על ידי סנאט האוניברסיטה לכהן כרקטור במקום מיכאל זיניגרד שכיהן בתפקיד 12 שנים.

פנחסוב הוא פרופסור מן המניין במחלקה לביולוגיה מולקולרית, ובבית הספר לרפואה ע"ש ד"ר מרים ושלדון ג. אדלסון, שבאוניברסיטת אריאל. בין פעולותיו הבולטות: הקמת מרכז לחקר המוח באוניברסיטת אריאל יחד עם פרופ' אסתר פרידע, הקמת התוכנית ללימודי קדם רפואה ביחד עם פרופ' יאיר שפירא וחברות בוועדת ההיגוי להקמת בית הספר לרפואה באריאל.

פנחסוב נשוי לאולגה ואב לשלושה ילדים. מתגורר ביישוב עץ אפרים.

פעילות מחקרית

מחקריו מתמקדים בהבנת מנגנונים מולקולרים של הפרעות נפשיות והקשר בין התפתחות הפרעות אלו לבין עמידות לדחק.

בעזרת סלקציה גנטית, פותח במעבדתו מודל ייחודי בבעלי חיים עם תכונות בולטות של צייתנות ושתלטנות. עכברים אלו הגיבו בצורה שונה לתרופות פסיכוטרופיות וגירויים סביבתיים והציגו רגישות שונה לדחק. בעזרת מודל זה, קבוצת מחקר בהנחייתו הראתה שרגישות תורשתית לדחק עלולה להתבטא בהתפתחות הדרגתית של דלקת כרונית, בבעיות מטבוליות שמשמשות מנגנון התפתחות של הפרעות נפשיות ובירידה בתוחלת החיים. המודל משקף ונותן תמונה מציאותית על הפרעות הפסיכיאטריות בקרב בני אדם ומשמש כלי ייחודי לחקר מנגנוני ההפרעות הנפשיות והשלכותיהן על האורגניזם השלם, וכן על דרכי הטיפול בהם.

פרסים

  • 2002 – מלגה מטעם קרן בוכמן (Buchman Foundation Fellowship)
  • 2002 – פרס מטעם המכון השווייצרי לביולוגיה התפתחותית (Switzerland Institute for Developmental Biology)
  • 2003 – Johnson and Johnson Vision Award
  • 2004 – פרס מטעם כתב העת לחקר המוח (Journal of Brain Research) (אנ')

פרסומים

לפנחסוב כ-90 פרסומים אקדמאיים[2]. בין פרסומיו הבולטים:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29954494אלברט פנחסוב