אין אומתנו אומה אלא בתורותיה
אין אומתנו אומה אלא בתורותיה'"[1] הוא ביטוי מתוך הספר "אמונות ודעות" לרב סעדיה גאון, הנחשב לאחד הניסוחים הידועים בדבר הזיקה שבין עם ישראל לבין התורה והמסורת היהודית. הביטוי מדגיש את ייחודיות עם ישראל, ואת התפיסה לפיה קיומו ההיסטורי והלאומי ועצם הגדרת מהותו נשענים על התורה והמצוות ולא על יסודות אתניים, גאוגרפיים או פוליטיים, בשונה מכל עם אחר. לאורך הדורות שימש המשפט מקור מרכזי בדיונים פילוסופיים, דתיים ולאומיים על מהות הזהות היהודית.
מקור האמרה
בספרו אמונות ודעות מתמודד רב סעדיה גאון עם מבחר שאלות יסוד באמונה ובהשקפה יהודית. אחת מקביעותיו היא שמצוות התורה לא יתבטלו לעולם, תוך התבססות על מספר הוכחות:
קיבלו בני ישראל קבלה מוסכמת שמצוות התורה אמרו להם הנביאים עליהם שאינם בטלים... וכאשר בדקתי בספרים, מצאתי מה שיוכיח על כך: ראשונה שהרבה מן המצוות כתוב בהן ברית עולם, וכתוב בהן לדורותיכם. וכן לפי שאמרה התורה תורה צוה לנו משה מורשה. ועוד לפי שאומתנו בני ישראל אינה אומה אלא בתורותיה, וכיון שאמר הבורא שהאומה תעמוד כימי השמיים והארץ, הרי בהכרח שתורותיה עומדות כימי השמיים והארץ.
— ספר האמונות והדעות מאמר שלישי פרק ז'.
בדבריו מבקש רס"ג לתלות את מציאות התורה במציאות עם ישראל, אולם עם השנים התקבל המשפט כערך בפני עצמו, ועל דרך בא ללמד ונמצא למד נתפס כמבטא דווקא את עצם קיום עם ישראל כעם שכל הוויתו והגדרתו העצמית תלויה בתורה.
משמעות הביטוי
לפי הפרשנות המסורתית, הביטוי מבטא את הרעיון שהתורה והמסורת הן הגורם המאחד והמגדיר את עם ישראל לאורך הדורות. רס״ג ראה בקיום המצוות ובלימוד התורה את היסוד הבלעדי של הזהות היהודית. המשפט פורש בדרכים שונות לאורך השנים. הוגים דתיים ראו בו כאמור חיזוק לתפיסה שלפיה יהדות ולאומיות יהודית אינן ניתנות להפרדה מן התורה. לעומת זאת, זרמים חילוניים ולאומיים הדגישו גם מרכיבים תרבותיים, היסטוריים ולאומיים בזהות היהודית.
רס"ג נקט במילה בתורותיה ולא בתורתה כמשקל נגד לקראים הכופרים בתורה שבעל-פה ושלמחלוקתם עם היהודים הרבניים היה חלק נכבד בסיבת כתיבת הספר "אמונות ודעות". באמצעות ניסוח זה הדגיש רס"ג שקיום עם ישראל תלוי בשתי התורות, זו שמן השמיים והשנייה שנחוצה לביאורה. עם זאת לעיתים מצוטטת המילה בתורתה, ככל הנראה כדי לפשט את המושג או מפני היחס לכל חלקי תורת ישראל כתורה אחת שלימה.
השפעה בתרבות ובשיח הציבורי
הביטוי זכה לתפוצה רחבה בספרות הרבנית, בהגות היהודית ובשיח הציבורי בישראל. הוא מצוטט לעיתים קרובות בדיונים על יחסי דת ומדינה, על אופייה היהודי של מדינת ישראל ועל מקומה של המסורת בזהות הלאומית. בין השאר הוזכר בדברי הרבי מלובביץ'[2], נשיא המדינה יצחק הרצוג[3], השר משה ארבל ועוד. בקרב זרמים שונים ביהדות הדתית הפך המשפט לסמל של תפיסת העולם הרואה בתורה את הבסיס לקיומו של העם היהודי. מנגד, חוקרים ואנשי רוח טענו שהזהות היהודית עוצבה גם באמצעות יסודות לשוניים, תרבותיים והיסטוריים.
ביקורת ופרשנות
חוקרים אחדים טענו כי השימוש המודרני בביטוי לעיתים מנתק אותו מן ההקשר המקורי שבו נכתב. אחרים ציינו כי המונח „תורותיה” עשוי להתפרש באופן רחב, הכולל לא רק הלכה ואמונה אלא גם תרבות, מסורת ויצירה יהודית. בנוסף, הוגים ציוניים וחילוניים חלקו על התפיסה שלפיה התורה היא היסוד הבלעדי לקיומה של האומה היהודית, והדגישו את מרכזיותם של הלאומיות, השפה וההיסטוריה המשותפת. הרבי מלובביץ', ברוח דברי רס"ג, דחה את הדברים וטען שמעולם לא הייתה היסטוריה משותפת, ושרק התורה היא שהייתה המאפיין היחיד לכל היהודים בכל הדורות:
לא השלטון העצמאי ולא השטח הגאורפי הבטיחו את קיומנו, כי ההיסטוריה שלנו כעם בעל מדינה משלו קצרה ביותר לעומת ההיסטוריה של ימי גלותינו בלי שלטון ובלי ארץ. כמו כן אין לראות בשפה יסוד חיוני לקיומנו כי עוד בימי קדם שימשה הארמית שפת הדיבור של העם... בימי רס"ג ורמב"ם הייתה הערבית שפת העם, ומאוחר יותר האידיש ושפות נוספות. גם אי אפשר לומר כי תרבות או מדעים הבטיחו את קיומנו, כי אלה השתנו תכלית שינוי מתקופה לתקופה.
נשאר רק דבר אחד שהוא הצד השווה לכל הזמנים, לכל הארצות... התורה והמצוות שיהודים שמרו בחיי היום יום... כל בעל שכל ישר מוכרח להגיע למסקנה שקיומו ועצם מהותו של עמנו קשורים בחיי תורה ומצוות, כי הם חיינו ואורך ימינו.
— אגרות קודש כרך טו עמ' תמו, "תשובות לשאלות החיים" עמ' 19.
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ לעיתים נכתב "בתורתה", ראו משמעות הביטוי.
- ↑ תורת מנחם – התוועדויות תשי"ט' עמ' 183
- ↑ אגרת נשיא המדינה לקראת חג השבועות תשפ"ב
אין אומתנו אומה אלא בתורותיה43241328